מה לעשות עם השורשים? (מכתב ממהות לשיר + מדיטצית היהלום הכחול) 

שלום לך שיר היקרה
... כתבת ובטאת בצורה יצירתית אנלוגיה של שורשים שאת לא מצליחה להחליט היכן לנטוע אותם וחשבתי לי עד כמה כולנו, במסע הזה, מראות והשתקפויות.
החיפוש הזה, סימני השאלה, כל הרגשות שעולים, באים והולכים, הם חלק ממשהו כלל עולמי. אנחנו ביחד עם הפלנטה עוברים שינוי מהותי, גם היא בתהליך של השרשה ובעצם היא חילקה את עצמה לכמה חלקים -שנים מהם- האחד, זה שנשאר כמו שהוא ללא שינוי והאחר שהוא במודעות שונה ובמצב של בחירה בשינוי.
כל מה שאנו חווים, כובד, לחץ, בלבול, צער, געגוע, תסכול, כל אלה שייכים לתהליכים מקבילים שעוברת הפלנטה. במיוחד אנו חווים זאת בגוף הרגש שלנו וזה דווקא מצויין כי זה אומר שנעשת שם עבודת ריפוי ואיזון של כל החלקים שחוו צער וכאב ואובדן.
אפילו אם נדמה לנו שזה בלבול, יאוש, תסכול... העבודה נעשת ברבדים אחרים אצל כל אחד במינון שלו, בקצב שלו, וכל מה שמתרחש הוא בסדר.
חשוב לקבל ולהבין שזה בסדר...
גם התדר של ראש השנה מוסיף ומחזק תהליך מתמשך זה אל תוך ספירלת החג עם ההעמסה הרגשית הנהוגה בחג זה במחוזותינו. העומס, כמו עומס ברשת החשמל גדל. כן, יש כאלה שזה גורם להם קצר, לכן חשוב ללכת מידי פעם אל מקום השקט שלנו (מדיטצית דמיון מודרך)
לזכור ששם בתוך המרחב הפנימי המקודש שהוא רק שלנו, אנחנו יכולים בתוך השקט להיות קשובים ולקבל תשובות לשאלות.
אפשר להרהר ולהקשיב בלי לנתח ובלי להסיק מסקנות או להחליט החלטת.
הקושי שיש לנו הוא הזכרונות שמוטבעים בתוכנו מחיים אחרים, מקומות אחרים, כוכבים אחרים, צורות חיים אחרות, תדרים שונים ולכן כל כך קשה לחיות בגוף פיזי במיוחד בזמני שינוי כל כך עוצמתיים.
בימים אלה חשוב שבחוויה הפיזית הנוכחית נהפוך את הבית שאנו גרים בו להיכל של יופי וכמובן שהכוונה אינה להתחיל בשיפוצים אלא לתת תשומת לב לפרטים הקטנים, שכל פינה בבית (נראת ובלתי נראת) תספר לי ותזכיר לי את יופים של החיים בגוף פיזי, תעשה לי נחת בתוכי, במהותי.

לסיום שיר יקרה- וזו רק הצעה
קראי את מכתבי שלוש פעמים, מדוע ?
בכל פעם המרחב הפנימי גדל ומאפשר הכלה רחבה יותר של הכתוב, אפשר לומר שהחומר עובר תהליכי עיכול במוחות שלנו.

היי התינוקת של עצמך, התבונני דרך עיניה -
בחרי להיות הצופית שאוספת צוף מפרחי ההר,
שנושמת את צבעי הקסם של הזריחה,
שנולדת בתמימות לכל יום חדש
ושרה את שיר החופש.

באהבה רבה
מהות


מדיטצית דמיון מודרך-ללכת אל מקום השקט...

הנשימה שלנו היא כלי הקסם המאפשר לנו חיבור והתכוננות.
וכמו בסיפור אגדה לילדים ?
עמוק עמוק בתוכנו חבוי במיסתור, עמוק בתוך לבבנו
מצוי יהלום, יהלום קסום, יהלום מופלא, צבעו כחול מרהיב ובמרכזו זוהרת להבה כחולה והיא נשברת לאלפי חלונות מנצנצים ונעים בתוך היהלום וסביבו.
נצלול פנימה את תוך היהלום ובהרף עין אנחנו בפנים.
מרחב של קסם, עטופים באור של הלהבה הכחולה, חשים ממוקדים וצלולים.
אורה של הלהבה הכחולה מנתב את קצב נשימתכם והיא איטית ורגועה.
מרכז היהלום הינו המקום האמיתי, ממנו כל ההתחלות.
מרכז היהלום מאפשר לכם להכיל את הבלתי ידוע.
סביבכם ערפילים כחלחלים, נעים מרחפים, אין צליל, אין
קול, דממה...
ואתם בתוך השקט הזה מוכנים להיפתח אל הויתור, אל חוסר הידיעה, אל ההוויה ברגע זה, בשניות אלה...
שניות של עוצמה, ריפוי, ידיעה פנימית.

העמיקו את הנשימה ואפשרו למראה להתפוגג לאט לאט.
חושו את כפות רגליכם כבדות נחות על האדמה, חזרתם.

...כמו הפאות של היהלום כך רבות הפינות הקסומות אשר נמצאות שם ומאפשרות לכם בכל פעם להגיע אל מקום שקט נוסף, מקום מאפשר, מלמד ואוהב.