האם אתם? 

האם אתם?

הבוקר נזכרתי בחודשים שגרנו בקליפורניה.

נסענו לשליחות של שנה כזוג נשוי טרי.

עד כאן נשמע רגיל.

באחת השבתות הסתובבנו להנאתנו על שפת הים

כשמתוך השקט שמענו קול בכי. הייתי אז בתחילת הריוני הראשון

כנראה, כבר אז האינסטינקטים האימהיים צצים.

רצתי לעבר הילדה המתוקה שעמדה ובכתה עם זרועות פתוחות לחיבוק.

ואז, בעלי עצר אותי. הסביר לי את התרבות האמריקאית על רגל אחת-

יתבעו אותנו עם ניגע בילדה, יאשימו אותנו בזה ובזה ובזה... כאן- מחכים לשוטר

או מחפשים אחד כזה.

עמדתי המומה. דרוכה עם עיני נץ על הילדה. לשבריר שניה, ללא מילה נוספת

הסתכלנו אחד על השניה ורצנו יחד לילדה. אנחנו ישראלים וכשמישהו

זקוק לעזרה אנחנו באים ומביאים גם את הדודה עם צריך.

השוטר שכנראה נקרא על ידי אחרים, נשאר המום.

עד שהוא הגיע, הילדה כבר היתה רגועה, בטוחה איתנו בין המון האנשים

הלא מוכרים או לא רצויים סביבה.

האמא לא איחרה להגיע. כולה דמעות, פחד שמא...

זכינו למילות תודה חמות. והלכנו לדרכנו.

עבורנו שם, זה נראה כל כך בסיסי לעזור למישהו. למרות קוד ההתנהגות השונה.

עבורנו פה, זה כל כך בסיסי לשאול מישהו מדוע הוא בוכה, בזכות הקוד.

עבורנו פה, זה כל כך בסיסי לחפש אדם שהלך לאיבוד, כי זהו הקוד.

זה בוודאי חלק מהמשמעות להיותנו פה.

אך השאלה היא- האם אתם?

האם אתם הייתם מושיטים יד לזר? לחבר שאבדה דרכו?

לילדה בוכה ברחוב?

האם אתם, הייתם מושיטים יד לעצמכם?

בום, איזו שאלה. איך אפשר לעזור לעצמנו? אין לי זמן. אין לי כוח.

אין לי איך. אין לי כסף. אין אין אין. אני בוחרת לשאול אתכם את השאלה דווקא

לאחר הפסח. אחרי שכולנו פיזרנו הצהרות של "חופשיים אנחנו".

האם הפסח הזה גיליתם ממה אתם רוצים להיות חופשיים?

זהו רגע האמת. נצלו את המומנטום של הקריאה ורישמו בשורה מטה

כיצד אתם יכולים להושיט יד לעצמכם בכל תחום חיים שתבחרו.

________________________

הושיטו יד לעצמכם, כי אם לא האם אתם בטוחים שמישהו אחר יושיט

לכם יד? האם זו תהיה היד הנכונה עבורכם?

Take it easy, but take it!!

(Woody Guthrie)

קחו את הרגע כדי לעשות שינוי בחיים שלכם. אין צורך בחג, אירוע או יומולדת

בכדי לכוון את החיים שלכם, כדי ליצור עבור עצמכם משהו חיובי. פשוט תקחו,

תעשו, תשנו- העיקר שתהיו!

אחרי החגים שמח לכם.

בברכת שפע,

מירב לוי- ליבוביץ

"מירב האפשרויות"