"גיל 14 היה נקודת המפנה הראשונה בחיי" אחותי הגדולה פתחה את המקפיא, ראתה שתי קופסאות גדולות של גלידה, הסתכלה על בעלה ואמרה "תסתכל כמה גלידה ההורים שלי קונים, לא פלא שרינת ומעיין כל כך שמנים" אני הסתכלתי עלייה, צעקתי "יא חתיכת מטומטמת" ורצתי לחדר שלי עם דמעות בעיניים.
כבר מתחילת גיל ההתבגרות מבלי שרציתי הפכתי להיות ילדה שמנה.
בבית ספר הילדים היו מציקים לי וקוראים לי "שמנה", "פרה", "דבה" ועוד הרבה שמות גנאי שהכאיבו לי וגרמו לי להזיל הרבה דמעות.
בזמן שבנות הכיתה התלבשו בבגדים יפים ומחמיאים אני הייתי צריכה לקנות בגדים בחנויות למידות גדולות ואת בטח יודעת שהבגדים האלה לא מחמיאים.
גם אני כמו בנות הכיתה שלי רציתי להיראות יפה בג'ינס, את יודעת זה הגיל שבו קורות ההתאהבויות הראשונות ולי לא היה אפילו אומץ להסתכל לכיוון הבנים בכיתה.
בגיל 14 הייתי במשקל שיא של 90 קילו ואז הייתי סה"כ 1.64 ס"מ.
באותו יום החלטתי שאני לא מוכנה יותר לסבול מהערות מעליבות, הצקות של ילדים בבית הספר, קניית בגדים בחנויות מיוחדות ומכך שלא להיות יפה ומקובלת כמו שרציתי.
זאת הייתה ההחלטה המכרעת הראשונה בחיי, מתוך הכאב כל כך רציתי לשנות.
כבר למחרת הלכתי לבריכה בקיבוץ והתחלתי לשחות.
השחייה לא הייתה לי קלה בתור נערה שכמעט מעולם לא עסקה בפעילות גופנית.
יום יום הלכתי לבריכה ושחיתי, לא עשיתי לעצמי הנחות ולא וויתרתי.
החלטתי להפסיק לאכול ממתקים. לגמרי.
הרצון העז להוריד במשקל דחף אותי.
את יודעת הייתי בגיל ההתבגרות, רציתי להיות רזה, יפה, מקובלת... רציתי להרגיש טוב.
את יודעת מה... רציתי להרגיש מצוין.
קבעתי והחלטתי שאני מכניסה את עצמי לתזונה בריאה:
אכלתי שלוש ארוחות ביום, הרבה ירקות, פירות, המעטתי בלחם, בין הארוחות אכלתי פירות.
הייתי נחושה להצליח ולהוריד את המשקל העודף ולא להיות שמנה יותר.
הייתה לי גם סביבה תומכת, הוריי נרתמו איתי למסע הזה ו-וידאו שיש לי תמיד את האוכל שאני צריכה ואמי לקחה אותי לרופאת המשפחה פעם בחודש לביקורת.
בגיל 14 הבנתי שלא כדאי לי להתייחס לתהליך הרזייה כאל פרויקט קצר מועד להשגת תוצאות מהירות. הרגשתי שתהליך ההרזייה הינו שינוי גדול שישנה את חיי ותובע זמן הסתגלות לשינויים ודפוסי התנהגות.
תהליך זה למעשה היה תהליך ליצירת שינוי יציב וקבוע.
במהלך שנתיים השלתי 30 ק"ג ממשקלי והגעתי למשקל נפלא של 60 ק"ג, משקל עליו אני שומרת באיזון כבר 16 שנה.
אין לי מילים לתאר לך איזו הרגשה זו הייתה עבורי להיכנס למכנסי ג'ינס יפים, להרגיש נוח ללבוש בגד ים בקיץ מבלי לשים חולצה עליו.
היום אני יודעת שהמפתח להצלחה הוא יצירת מערכת יחסים בריאה עם מזון!
כל עוד מתקיימת ביני לבין המזון מערכת יחסים של אהבה-שנאה, וכל עוד יחסים אלה יוצרים מתח, לעולם אני לא אהיה חופשייה באמת ליהנות מאוכל ואכילה.
אז קראתי לזה דיאטה אבל היום בדיעבד אני קוראת לזה "דרך חיים" כי עבורי המילה דיאטה מסמלת משהו שהוא זמני, משהו שעושים אותו לפני אירוע כמו חתונה או אחרי פסח.
החזון שלי הוא לאפשר לאנשים להפסיק את המאבק עם עצמם ועם גופם.
להפסיק לעשות דיאטות וללמוד להתנהל עם עולם החשיבה והתפיסה של דברים בחייהם, עם העולם הרגשי שלנו באופן יעיל על מנת שיחיו חיים מספקים, מהנים, קלים, רזים ובריאים. .
