בין גישור משפחתי לטיפול זוגי- סוגיות שכדאי לתת עליהם את הדעת טרם פניה לגישור 

כאשר בני זוג שוקלים בדעתם האם להתגרש? הם מתבקשים לשאול את עצמם  האם המענה לקשיים שהם חווים כבני זוג הנשואים זה לזה, טמון בפרידה וגירושין- כלומר בפניה למגשר משפחתי, או שהקשיים והמצוקה מבקשים מהם מענה (או לכל הפחות בירור) במישור הטיפולי-כלומר פניה למטפל משפחתי או זוגי,  על מנת להבין מה "התקלקל" בדרך ולבדוק אפשרות לשקם את חיי הנישואין והזוגיות.  

המדובר בשאלה מקדימה, המכוונת לפני ולפנים, תכליתה, ברור אמיתי וחסר פניות עם עצמנו, מה בעצם הבעיה- הקושי, ולאיזה עזרה אנו זקוקים בעת הזו - התשובה לשאלה עשויה להבטיח שהשירות שנקבל אכן ייתן מענה התואם את צרכינו.

מדובר ללא ספק בסוגיה מורכבת, יש יאמרו:  "שאלת מליון הדולר", האם בכוונתנו להמשיך ולהיטלטל יחד, בינות למשברים ולסערות שהחיים לבטח יזמנו לנו, בעודנו עמלים על "ספינת הזוגיות" על מנת שתיתקן להמשיך ולשאת בבטחה את "מסע הזוגיות", או שאנו מגיעים למסקנה שספינה זו אכן "אבד עליה הקלח", היא לא תתקן עוד להתמודד עם  האתגרים וקשיי הדרך ולפיכך המסע המשותף לנו ולבן/ בת זוגנו, יסתיים בנמל הקרוב בהסכם גירושין, עת דרכנו ייפרדו, כל אחד להמשך מסעו וייעודו.

ובכן, "ביחד" או "לחוד"? ללא ספק שאלה הרת גורל, וכגודל האתגר שהיא מציבה בפנינו, כך מן הראוי להקדיש לה זמן ומשאבי נפש ככל הנדרש.

ככלל, אפשר לומר כי ברוב המקרים, טוב יעשו הצדדים אם יקדימו ויפנו לטיפולי זוגי או משפחתי על מנת לברר שאלות אלו ביסודיות טרם פנייתם לגישור הצופה פני גירושין, יחד עם זאת, לעיתים, גם קבלת החלטה על פניה לטיפול עשויה להתגלות כעניין מורכב ושנוי במחלוקת, וכך לא פעם, עשויים הצדדים למצוא את עצמם מתייצבים על מפתן חדר הגישור תוך כדי "דילוג" על שלב מקדים של טיפול.  

כאן חשוב להבהיר שתי נקודות: ראשית, גישור במהותו הינו הליך קצר מועד, שמטרתו לסייע לצדדים להגיע להסדר גירושין מוסכם, הכולל התייחסות לנושאי הליבה: הגט, המזונות, המשמורת, הסדרי הראייה וחלוקת הרכוש המשותף. אכן, כפי שציינתי ברשימות קודמות, גישור משפחתי טיפולי  מבנה בתוכו התערבויות וכלים טיפוליים, על מנת לנסות ולפתור נושאים רגשיים תחילה וזאת בכדי לאפשר לבני הזוג  המבקשים להתגרש, נגישות לתהליכי קבלת ההחלטות של עצמם, שאולי אבדו בדרך או שותקו זמנית במצוקת העיתים, ואולם גישור כאמור אינו מתיימר להוות תחליף לטיפול ולעבודה על מערכת היחסים הזוגית לאלו המעוניינים לבחון ברצינות האם ניתן לשקמה.

שנית, הגם שפניה למגשר נעשית בד"כ לאחר שגמרנו אומר להתגרש, אף על פי כן, בכל שלב ניתן להחליט בעזרתו של מגשר על  "שלום בית", כלומר לתת סיכוי נוסף למערכת הזוגית ( ובהתאם לצורך להקפיא באופן זמני את הליכי הגירושין ). ואולם, חשוב לציין כי  אם להחלטה זו לא מתלווה נכונות "לעבודה" כנה ורצינית על הקשר הזוגי/ משפחתי ועל הקשיים שהתגלו בו, תהליך המתאפשר בד"כ במסגרת טיפולית, אזי על פי רוב נמצא את עצמנו תוך זמן קצר חוזרים למסלול הגישור למטרת גירושין.

אם פנינו לעזרת צד שלישי על מנת שיסייע לנו בשלב הראשוני לגבש החלטה לאן פנינו מועדות- לגירושין או לשיקום הנישואין, בל נשלה את עצמנו, שאדם כלשהו מקצועי ככל שיהיה, מחזיק בידיו את התשובה שתפוגג את ערפל הספקות ותחלץ אותנו באחת מאי הוודאות ואי הנחת שהעיסוק בשאלה זו בהכרח מזמן עבורנו.

 בעניין זה נוכל ללמוד משהו מהסיפור הבא המיוחס למייסד החסידות ר' ישראל בעל שם טוב( הבעש"ט):

פעם שאלו את הבעש"ט היאך יכירו בצדיק פלוני אם אכן צדיק הוא? אמר להם: "בקשו ממנו עצה שלא יבלבלוכם עוד מחשבות זרות, בשעת התפילה והלימוד. אם יתן לכם עצה דעו שאין בו באיש הזה ממש. כי עבודת האדם בעולם היא להיאבק בו ולשוב להיאבק עד נשימת אפו האחרונה".

ברוח דברי הבעש"ט, שלא האמין בסילוק אינסטנט של "המחשבות הזרות" , כלומר בפתרון מיידי "יש מאין", אלא בהתמודדות מתמשכת עם עצמנו, ועם קשיינו האישיים והבן אישיים שלא פעם שזורים זה בזה, נדמה לי שגם באשר לקבלת ההחלטה לאן פנינו מועדות, לגירושין או לשיקום הנישואין,  לב העניין טמון בברור הפנימי, שבהכרח יפגיש אותנו עם המצוקות, הכעסים, החרדות והמטען הרגשי שנצבר במהלך חיי הנישואין . אכן, בסופו של יום נצטרך לצאת לעולם כשבידינו החלטה ברורה, בעלת משמעויות מעשיות מרחיקות לכת, אולם העיקר הוא בתהליך הבירור המקדים של כל אחד עם עצמו ועם בן/בת זוגו, כאשר עצם הנכונות לעבור ברור שכזה מבטיח לדעתי שכל החלטה שלא נקבל בסופו של דבר, תהיה נכונה וראויה לנקודת הזמן שקיבלנו אותה. יתר על כן, אני יכול להעיד מניסיוני כמגשר משפחתי, שזוגות המבקשים להתגרש לאחר שהשלימו בדיקה וברור יסודי באשר למניעים ולכוונות העומדות ביסוד הצהרתם על רצונם בגירושין, עברו תהליך גישור באופן חלק יחסית, גילו במהלכו תקשורת בין אישית טובה והיו שבעי רצון לאורך זמן מהאופן שבו כל אחד מהם יישם את ההסכמות שעוגנו בהסכם הגירושין, על כל המשתמע מכך לטובתם ולרווחתם של הילדים ושל כ"א מבני הזוג היוצאים לדרך נפרדת ועצמאית. מאידך, אם ננסה לחסוך לעצמנו את הברור, לעשות קיצורי דרך, או להיאחז בפתרונות יש מאין שימציא לנו צד שלישי ( חכם, מקצועי  וכריזמטי ככל שיהיה), נמצא את עצמנו תוך זמן קצר, מתמודדים עם אותם המשברים והסערות מהם חמקנו לרגע, בין אם במערכת הזוגית בה אנו נמצאים כרגע ( אם בחרנו להישאר בה), ובין אם במערכת זוגית עתידית ( אם בחרנו להתגרש) שכן לא נוכל לברוח לאורך זמן מעצמנו.

אני מבקש לסיים רשימה זו בהצצה קצרה למפגש אחרון ולא שגרתי בין בני זוג שהגיעו על מנת לחתום על הסכם גירושין לאחר תהליך גישורי שנמשך מספר חודשים. לאחר שעברנו יחד על הנוסח הסופי של ההסכם וטרם חתימה, שאלה האישה תוך כדי פנייה ישירה לבעלה, "אולי לא נחתום היום ונחכה קצת"? השאלה הכתה בתדהמה את הבעל שלאורך מפגשי הגישור היה רגיל לראות את אשתו מובילה את ההליך ו"דוחפת" לעבר הסכם הגירושין...הוא פנה אליה והביט בה ממושכות, שניהם וגם אני שתקנו למספר רגעים ארוכים ומרגשים. בעוד השאלה מרחפת לה בחלל האוויר, ניתן היה לחוש ולראות לחלוחית חמה מבעד העיניים שנפגשו והושפלו חליפות, כאשר הבזקים של חום ועצב מבקיעים את דרכם אל פני השטח ומחוללים ביניהם. " אפשר לחכות עם החתימה הוספתי בעדינות, זה בסדר..." נדמה שיחד עם המילים שלי התפוגג הקסם ונגנז,לאחר עוד מספר רגעים מרגשים ואינטימיים הם אספו את עצמם בעודם חוזרים ומפנים את מבטם אלי, כל אחד לבדו והוסיפו: " לא, אנחנו נחתום היום זה סופי..."  חתמנו ונפרדנו, במעקב שביצעתי כעבור מספר חודשים  הם סיפרו שהחזיקו את הסכם הגישור במגירה עוד מספר שבועות ורק אז אישרו אותו בבית המשפט והשלימו בהמשך את הגירושין ברבנות.

ביני לבין עצמי חשתי קורת רוח מהעובדה שלקחו להם את הזמן להשלים עם מציאות הפרידה הסופית ושבתוך המצוקה שידעו, היו מסוגלים לתת מקום גם לרגשות של חום ואהבה שקרוב לוודאי ימשיכו להתקיים וילוו אותם עוד שנים רבות בהמשך דרכם הזוגית הנפרדת, האין כך טיבם של אהבות, שקורטוב של "נצחיות" ממשיך ומלווה אותנו, אם לא במציאות, אזי לפחות בפנטזיה ובמציאות הנפשית?