פסיכולוג קליני הוא פסיכולוג בעל תחום התמחות ספציפי בתוך התחום הכולל המכונה "פסיכולוגיה". מטרתו של פסיכולוג קליני היא לאבחן את בעיית המטפל, לנתח אותה ולהציע פתרונות רלוונטיים דרך טיפול. הם פועלים בדרך כלל מתוך מרפאה פרטית כלשהי. התחום העיקרי של פסיכולוג קליני הוא אבחון וטיפול, אבל רובם גם משמשים כחוקרים, מרצים, יועצים ומפתחי פרויקטים.
ענף הפסיכולוגיה הקלינית התחיל להתפתח עוד בסוף המאה ה-19, אבל רק בסוף מלחמת העולם השנייה זכה לפופולריות גדולה, לאחר שמספר הנזקקים לפסיכולוג קליני הלך וגדל. באותה עת התפתחו שני מסלולי הכשרה למטפלים – חלקם עסק בעיקר במחקר וחלקם עסק בעיקר באבחון ובטיפול. על מנת להפוך לפסיכולוג קליני בארץ יש לסיים תואר מוסמך בלימודי פסיכולוגיה קלינית, לעבור התמחות של כארבע שנים במוסד מוכר ולבסוף לעבור בחינת ממחיות. הפסיכולוגים הקליניים מעניקים למטופלים טיפול פסיכותרפי, שמתבסס בדרך כלל על אחת מהשיטות הבאות: טיפול פסיכודינמי, טיפול התנהגותי וקוגניטיבי, טיפול משפחתי וטיפול הומוניסטי.
תהליך העבודה של פסיכולוג קליני מתחיל באבחון הבעיה (הערכה פסיכולוגית) המתבצע על ידי מבחנים פסיכולוגיים רשמיים, תצפיות קליניות, בדיקות פיזיות, ראיונות וסקירת רישומים קודמים. את הממצאים הם מנתחים על סמך מדריך האבחנות הבינלאומי ICD או האמריקאי DSM, המשתמשים במונחים ועקרונות רפואיים וכוללים קטגוריות של הפרעות נפש הניתנות לאבחון על ידי סימפטומים קבועים.
אחד העקרונות החשובים המנחים פסיכולוג קליני הוא הקוד האתי, שעל פיו על פסיכולוג קליני צריך להקפיד על ארבעה קריטריונים: קידום טובת ורווחתם הנפשית של המטופלים, מקצועיות, אמינות ואחריות חברתית. בין היתר ניתן למצוא גם התייחסויות לסודיות ופרטיות, הבנייה נכונה של קשר מקצועי, יחסי פסיכולוג ומטופל וכדומה.
ההבדל העיקרי בין פסיכולוג קליני לפסיכיאטר הינו העובדה שפסיכיאטר הוא רופא מוסמך הרשאי לרשום מרשמים לתרופות. אף על פי כן, פעמים רבות הטיפול שהם מעניקים דומה ומשרת את אותה המטרה, שהיא הקלה על מצוקה נפשית. רבים מהם גם עובדים כצוות, כשהאחד דואג לפן הפסיכותרפי השני לפן התרופתי.
