צלחת הגשה סינית ממשפחת כחול-על-לבן מפרס - אמיתית או חיקוי? * 

צלחת הגשה סינית ממשפחת כחול-על-לבן מפרס – אמיתית או חיקוי? *

חלק א'

ליאור עלמא וקסלר

הצלחת המדוברת נמצאת כיום באוספי מוזיאון ישראל בירושלים, נקנתה לפני שנים רבות מסוחר עתיקות פרסי. מידותיה: 6.5 ס"מ גובה, 41 ס"מ קוטר.

הכלים החרס והפורצלן הסיניים יקרי המציאות גרמו למוסלמים הנאה, עונג, תחושת הישג, הערצה והשראה. נדירותם, שקיפותם ומחירם הגבוה אתגרו אותם לנסות ליצור כלים דומים או כלים שישוו להם באיכויות ובתכונות. במיניאטורות רבות משמשים הכלים הסיניים בסצינות חצרוניות ובסצינות המבקשות להגדיר מעשי מגזר גבוה ועשיר; הכלים מופיעים לצד כלי זהב וכסף וחפצים טובים אחרים. הכלים המופיעים בעיקר במיניאטורות הם ממשפחת הכחול-על-לבן שיוצרה בסין במספר תקופות (להלן), שלכל אחת אופייניים צורות עיצוב הכלים, אופי העיטור ומקומו על הכלי. בירוני כותב במחצית השנייה של המאה האחת-עשרה לסה"נ בהערצה על כלי הפורצלן הדקיקים ועל התהודה של הכלים הסיניים. אבן בטוטא מדווח במאה הארבע-עשרה כי בביקורו בהודו הוא היה עד לכמויות הגדולות של הכלים הסיניים בחצרו של מוחמד אבן טועליק (1325-1354 לסה"נ; Smart 1976–1977:199). בכיבוש טימור את דלהי הוא הרס את ארמונו של קוטלה פיירוק שאה (Kotla Firuq Shah); בחפירות הארכיאולוגיות שנערכו בארמון זה נתגלתה כמות עצומה של כלים סיניים, חלקם שבורים ומושלכים (חלקם אף תוקן כבר בעת העתיקה; Smart 1976–1977:200). סמרט טוען כי ייתכן כי פיירוק שאה החרים כלים יקרים עם דמויות פיגורטיביות כמו מושלים אחרים בני דורו. ההערצה המתבטאת בכתבים שונים מדברת כאלמנט/תכונה חשוב ביותר על חוזקם-קושיים של הכלים הסיניים, לאחר מכן על הלובן ולבסוף על השקיפות.

המוסלמים ראו בסין כעין סופרמרקט גדול לחפצי מותרות יקרים, מעוצבים באיכויות יוצאות דופן ומקום למימוש פנטזיות על האקזוטי, הנחשק והבלתי מושג.  

כלים סיניים שנשברו תוקנו והמשיכו לשמש

סין (צ'יינה; China) הפכה להיות מושג לכינויים של חפצים מוערכים, בלתי מושגים, בעלי יופי נדיר.

הקשרים הארכיאולוגיים והאומנותיים בין פרס לבין המזרח הרחוק (סין ודרום-מזרח אסיה) מוליכים כבר לאלף השני לפנה"ס, על-פי-רוב בדרכים יבשתיות (הדרך העיקרית הייתה כמובן 'דרך המשי'). הקשרים הפכו אינטנסיביים יותר ובעלי עוצמה עם הזמן ועם התפתחות התובלה הימית, בעיקר סביב המאות השמינית-התשיעית לסה"נ, אז המסחר בין המזרח למערב התחזק. דבר זה פתח בפני המערב (כולל העולם המוסלמי) שווקים נוספים, בהם גילו גירויים והשפעות חדשים, אוצרות ויופי אחר, וגירו את רגשות המסתורין והאקזוטי. יש הטוענים כי כלים סיניים הגיעו לעולם המוסלמי ולמערב בשלושה גלים, למשל ליין (Lane , early:262): בתקופת שושלות טאנג (618–907 לסה"נ; הסחורה הגיעה למערב בעיקר במאה התשיעית), סונג (960–1126/79 לסה"נ; במאה השתיים-עשרה) ומינג (1368–1644 לסה"נ; במאה החמש-עשרה), שלושת השושלות ההאניות האחרונות.[1] כל אחד מגלי הייבוא האלה גילה לעולם המוסלמי יופי חדש.   

בראשונה יצרו הקדרים חיקויים שהצליחו להשיג אפקט ויזואלי והרגשה אסטטית דומים לכלים הסיניים, אך הכלים לא התקרבו לאיכויות של חומר הכלי הסיני, טכניקת ייצורו ולגדלים האופייניים ודקיקות גוף הכלים. אולי כי המוסלמים לא השתמשו בקאולין (Kaolin) או בפוטסיום (Petantse), אלא בטין שנצרף בטמפרטורות נמוכות ובינוניות לכדי חרס שגונו צהבהב. גם גודל הכלים ועוביים היו שונים מהכלים הסיניים (חלק מהחוקרים מכנים זאת 'כובד'), שכן הטין שהם השתמשו היה פחות אלסטי ופחות גמיש. המגע עם כלים סיניים מעודנים אתגר את הקדרים המוסלמיים להמציא טכניקות חדשות, שאפשרו לקשר בינן לבין תוצרת שמקורה סינית (סלדון וחרסינה); כל אחד משלושת הגלים של ההשפעה והייבוא הסיניים גרמו לחיפוש חדש אחר דרכים לחיקוי וטכניקות ליישומם.

אך הקדרים יצרו אשליה לעין המוסלמית — כלי הנראה דומה לכלים של תשוקותיהם.

גם בסין חיקו כלים מהמערב וחיקו את עיטוריהם, למשל בסוף המאה החמישית לסה"נ החלו להופיע על כלי סלדין מזוגגי ירוק במזרח סין מוטיבים סאסאניים.

[1]  הסינים מכנים את המרכיב הגדול באוכלוסייתם (למעלה מ-90%) בני האן, אולי על שם השושלת הראשונה לאחר איחוד סין (Han; מאות שלישית לפסה"נ–שלישית לסה"נ). אמנם בתקופות המדוברות שלטו בסין עוד שתי שושלות, אך הן היו מבני המונגולים (יואן; 1279–1368 לסה"נ) ומבני המנצ'ורים (צ'ינג; 1644–1911 לסה"נ), אשר נחשבו כאוייבי הממלכה הסינית, כבשו אותה והפכו לשליטיה. על ההבדל בין השלטון המונגולי לשלטון המנצ'ורי אין זה המקום להרחיב.