סטיגמה - חברה שלא אשמה אבל אחראית
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

סטיגמה - חברה שלא אשמה אבל אחראית 

מאת    [ 26/08/2007 ]
מילים במאמר: 719   [ נצפה 4405 פעמים ]

 
 
רובו המכריע של הציבור הישראלי אינו יודע דבר וחצי דבר על אודות המהות של הפתולוגיה הנפשית, והוא משתמש בביטוי 'חולה נפש' (או 'חולי נפש' ברבים) כקללה - כזו שכל קשר בינה לבין הגדרתו הקלינית של המושג 'חולה נפש' הוא מקרי בהחלט...

אכן, הסטיגמה חיה, נושמת ואף בועטת בנו - נפגעי הנפש בישראל ובעולם כולו מאז ומתמיד. ליתר דיוק, מאז היות האדם קיים על פני האדמה. תמיד אמרו לי שאני 'משוגע' מפני שאני מעניק חשיבות יתירה לתחום בריאות הנפש לעומת סוגיות אקטואליות אחרות. אכן, אני מודה שאני 'משוגע לדבר', אך אם נשקול את הנושא באופן רציונאלי - נמצא שבניגוד לסוגיית שפיותו של האדם הקיימת עשרות אלפי שנים לפחות - כולנו מעניקים חשיבות קרדינאלית לסוגיות 'הרות גורל' אשר ילוו אותנו לכל היותר בין יממה לשלוש מאות שנה בערך...

המעניין הוא שההגדרה הקלינית היבשה אינה נושאת בחובה סטיגמה, שכן היא באה לתאר תופעות, ולא לשפוט אותן. החברה היא זו שרואה את חולי הנפש באופן מעוות, מוטעה ובלתי מציאותי. ראייה שבשלב הראשון ניזונה מבורות, מתפתחת לחרדה, ובהמשך פותחת פתח רחב לדעות קדומות ולאמונות טפלות. התקשורת מחפשת סנסציה, הקולנוע מבקש דם, הספרות והאמנות אנכרוניסטיות ומגמתיות. לאור כל זאת הופכת התנהגות הציבור ללעגנית, דוחה ופוגעת. הריק האינפורמטיבי מתמלא במהלך חיינו בתכנים שקריים, הנוטים להיות שליליים ומלווים בתחושות חרדה. אז נוצרת בדרך כלל דעה מוטעית, הקרויה בפינו 'סטיגמה', שלעתים מלווה בהתנהגות פוגענית.

אין ספק שהציבור רואה את נפגעי הנפש מזווית צרה המתאפיינת בבורות איומה. החברה אינה אשמה בבורות הזו, כי בורות לא באה לעולם מתוך כוונה רעה, אך החברה בהחלט אחראית לנזק שהיא גורמת בעטיה, כפי שכל אדם שדרך בשוגג על רגל שכנו אינו אשם - אך בהחלט אחראי לכך, ואף חייב לבקש את סליחתו.

ואולי זו דרישה מוגזמת שהציבור יידע להגדיר חולי נפשי, אבל לכל הפחות שיידע להקשיב לעובדות הגלויות והידועות. הנתונים בכל העולם מראים כי כ-25% מהאוכלוסייה סובלים, לפחות פעם בחייהם, מאפיזודה בעלת אפיונים פתולוגיים בתחום הנפשי. לפיכך, כמעט בכל משפחה יש מישהו שמנסים בכל הכוח להחביא אותו. האנרגיה הכוללת שמושקעת במאמצים כאלה באה על חשבון ההתמודדות חזיתית עם הבעיה הספציפית בקרב מאות אלפים במדינת ישראל ומיליונים רבים בכל העולם...

מכאן יוצא שהחברה כולה ניזוקה מהסטיגמה כלפי רבים השוכנים בקרבה. ניתן לחשוב שהמצב ישתפר באמצעות שינוי בכינוי 'חולה נפש'. אולי ניתן לכנותו 'פגוע נפש' או 'נפגע נפש' או 'אדם עם מוגבלות נפשית' או 'מתמודד עם בעיה נפשית' וכו'...

גם אני סברתי כך בסוף שנות ה-80, אך המציאות טפחה על פניי. התברר לי שהחברה הישראלית, לא זו בלבד שאינה יודעת כלל וכלל מהו 'חולה נפש' - אלא שהיא אינה מוכנה בשום פנים ואופן שינסו 'למרוח אותה'. נהפוך הוא, בכל אדם המנסה לייפות את המציאות בכינויים 'רכים' יותר היא מוצאת סימנים של חולשה. אלו, בסופו של דבר, יביאו לתגובות חברתיות קשות יותר. כי 'החטא' הוא כפול: גם חולה נפש, וגם אחד שמגלה סימנים של חולשה ומנסה להתחמק ולהסתתר תחת שמות נאים יותר...

החברה זקוקה לאנשים שיסבירו לה ובייחוד שימחישו לה ממש כי חולה נפש יכול לדמות לכל אדם אחר מכל הבחינות. אמנם הוא רגיש יותר ללחצים מסוימים ולעתים גם מוגבל מבחינות מסוימות, אבל ודאי שאינו מה שהחברה מציירת לעצמה מתוך בורותה. הסטיגמה - שמולידה טעות כה מתמשכת, כה אקוטית ודה-הומאנית - מהווה תעודת עניות לחברה עצמה.

ידועה הקלישאה האומרת כי ההגנה הטובה ביותר היא התקפה. אני סבור שעל האנשים שחלו במחלת נפש להראות לחברה את ה'מקל' וגם להושיט לה את ה'גזר'. מחד - יש לתקוף את החברה בגין בורותה ובשל הפיגור ההתפתחותי בתחום בריאות הנפש הגוררים יחס בלתי אנושי כלפינו. מאידך - יש להסביר ולגלות את האמיתות הקשורות לנושא: לסבר את אוזני הציבור בדבר סבלם הנורא, אנושיותם המיוחדת, התמודדותם ההרואית ומעלותיהם הרבות של רוב האנשים שחלו בנפשם.

אני סבור, שכדאי שאדם אשר חלה במחלת נפש ועומד לפני קהל במטרה 'לשווק' את עצמו ואת קבוצתו יעמיד את השומעים על עובדת בורותם. לא רק כי זו האמת, אלא בעיקר מפני שהדבר משדר ביטחון עצמי וכוח - אנטיתזה מוחלטת לדמות חולה הנפש הנפחד והמסתתר. בכך הוא שובר סטיגמה בגדול!

לעתים קרובות שואלים אותי אם אני גאה בזה שאני חולה נפש... אולי חושבים שזו שאלה קשה לאדם כמוני, שאינו מתבייש להציג את עצמו ברבים כחולה נפש ללא כחל ושרק. האמת היא פשוטה וברורה עד מאוד: מעולם לא הייתי גאה בהיותי חולה נפש, אך אינני מתבייש בכך אפילו לרגע קט... כי אין איש בכל העולם שיוכל להיות נכלם או גאה בהתנסות שאותה לא היה באפשרותו לבחור... כך בשפעת, כך במחלת לב או בסרטן, כך גם במחלת הנפש!

נהפוך הוא, נפגעי הנפש רבים מאוד, בהחלט, יכולים להיות גאים בהתמודדותם המפרכת והייחודית.
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב