ריקוד האריה הוא ריקוד נפוץ ביותר בפולקלור הסיני. האריה הוא מלך החיות והסינים רואים בו יצור השומר מפני שדים ורוחות רעות ומפיץ מזל טוב. אף שבסין אין אריות, במבנים סיניים רבים, עתיקים ואף מודרניים ניתן לראות שני אריות מגנים בכניסה. ההיסטוריה של ריקוד האריה בסין החלה לפני למעלה מ-2000 שנים, במהלכם אף נכנס הריקוד לחצר המלוכה כאלמנט מבדר ומשעשע.
מהו ריקוד האריה
ריקוד האריה מבוצע על ידי שני אנשים שעוטים יחדיו על גופם ראש אריה העשוי מעץ ועיסת נייר על האחד, וגוף ארוך העשוי בד ססגוני על השני. הרקדנים מחקים את גינוני האריה לצליליו הרועמים של תוף גדול, מצלתיים וגונג. במקורו זהו ריקוד טקסי בו האריה מברך את הסביבה, מגרש את הרוחות הרעות, יוצר שמחה גדולה ומפיץ מזל ושפע. מסיבות אלו הוא מבוצע באירועים מיוחדים, פסטיבלים, ימי הולדת, חתונות, פתיחות עסקים ובמיוחד בראש השנה הסיני. כיום כולל ריקוד האריה גם סגנונות ריקוד אקרובטים ותחרויות, בהם מבצעים הרקדנים להטוטים גופניים מרתקים כמו קפיצות על עמודים כשהם מפגינים שיווי משקל, דיוק ומהירות.
סגנונות הריקוד - צפוני ודרומי.
הצפוני
לסגנון הצפוני היסטוריה ארוכה והוא שימש בעיקר כאלמנט בידורי לחצר הקיסר. הסיפור עליו מספר, שבזמן ממלכת וואי (386-534( הקיסר וו-די יצא לכיבושיו ושבה אלפי חיילים מונגולים. הוא ציווה עליהם לבצע בפניו ריקודים ולשעשע את צבאו. 30 חיילים מונגולים החזיקו ראשי חיות מגולפים מעץ, שניים גדולים וחמישה קטנים, הם עטו על עצמם את עור חיות ורקדו בפני הקיסר. הקיסר המרוצה קרא למה שראה - האריה המכובד של צפון וואי. כמחווה לעשייתם אפשר הקיסר למבצעים לחזור לביתם. מאותה עת החלה לצמוח הפופולאריות של ריקוד האריה בחלק הצפוני של סין, כשבזמן שושלת טאנג (618-907 לספירה) ניכנס ריקוד האריה לבית מלוכה, כאלמנט תרבותי ומשעשע.
האריות צפוניים באים בשלושה צבעים עיקריים – אדום, לבן, צהוב, הם בעלי פרווה עבה ועיטורי זהב לראשם. הריקוד הצפוני כולל הרבה מהלכים אקרובטים, פעלולים, הליכה על עמודים ומשחק בכדור גדול.
הדרומי
הסגנון הדרומי נפוץ יותר והסיפור על היווצרו מספר על הקיסר צ'יאנג לונג משושלת צ'ינג (1644-1911), שהיה במסע גילויים בצידו המערבי של נהר היאנג צה. באחד הלילות הוא חלם על דמותה של חיה מכובדת בעלת פרווה צבעונית, וכשחזר לבייג'ין הבירה הוא ציווה על אנשיו ליצור חיה בדמותה. הם הורה להם להתהלך איתה היכן שיש פסטיבלים וטקסים כשהיא מפיצה שגשוג במדינה, שמחה בעם, ומגרשת את השדים והרוחות הרעות.
לריקוד הדרומי כמה גרסאות, ביניהן הפאט-סאן (הר הבודהא) וההוק-סאן (הר העגור), המוכרות יותר.
לאריות הדרומיים צבעים עזים ורבים ועל מצחם מראה שתפקידה להפחיד את השדים, כשהם רואים בה את דמותם. בסגנון הפאט-סאן משתמשים באריה כבד, ששקל במקור שמונה עשר קילוגרמים. הריקוד משלב תנועות ועמידות חזקות ודורש סיבולת גבוהה, ומבוצע בדרך כלל על ידי בתי הספר לקונג פו. בימי עבר, מפגשים בין בתי ספר רוקדים היו מגיעים למצב של לחימה ולכן רק התלמידים הטובים היו מבצעים את הריקוד. בסגנון ההוק-סאן האריה קל יותר, בעל גוף קטן יותר והוא נוח לביצוע פעלולים כגון קפיצה על עמודים. סגנון זה משלב את הריקוד הדרומי עם הצפוני.
סמליות האריות הדרומיים
האריות מגיעים בשלושה צבעים עיקריים: הירוק המסמל חברות ואחווה, האדום המסמל אומץ והזהוב המסמל חיות. גם לפרוות האריה יש משמעות: האריה בעל הפרווה הלבנה נחשב הבוגר, האריה בעל הפרווה הצהבהבה נחשב האמצעי והאריה עם הפרווה השחורה נחשב הצעיר, לכן הריקוד עימו צריך להיות מהיר ותזזיתי.
בנוסף, קיימים שלושה אריות מפורסמים המסמלים דמויות היסטוריות בתרבות הסינית, שתועדו בקלאסיקות של שלוש הממלכות. לאו פאי ((lao pei, קוואן קונג (kwan kung), צ'אנג פאי (chang fei). דמויות אלו נשבעו זה לזה שבועת אחים בדם, ונשבעו גם לשמור על קיסרות ההאן.
אריה לאו פאי – נחשב לקיסר האריות. הוא המבוגר יותר מבין שלושת האחים. פניו צהובות בבסיסן, וזקנו ופרוותו הלבנים המעידים על חוכמתו. זנבו צבעוני ומכיל את צבעי חמשת האלמנטים כסמל להיותו הקיסר, המבורך ע"י השמיים בשליטה על כל חמשת האלמנטים. יש לו שלושה מטבעות על קולרו, ומשתמשים בו בבתי ספר שיש להם סיפו (מאסטר), או בארגונים גדולים. הוא ידוע כאריה המבשר טובות.
אריה קוואן קונג – נחשב לדוכס בעל הזקן הארוך. הוא האח השני מבין שלושת האחים. פניו אדומות בבסיסן, פרוותו שחורה וזקנו ארוך. זנבו אדום ובעל פסים שחורים. יש לו שני מטבעות על קולרו. הוא ידוע כאריה שהתעורר. מרבית בתי הספר משתמשים בו.
אריה צ'אנג פאי – הוא האח הצעיר מבין השלושה. פניו שחורות בבסיסן, אוזניו כפופות, זקנו קצר ופרוותו שחורה. זנבו שחור ובעל פסים לבנים. באופן מסורתי לאריה זה יש פעמוני אזהרה על זנבו, כמו לנחש עכסן (פעמונים). יש לו מטבע אחד על קולרו. אריה זה ידוע כלוחם, בדומה לצ'אנג פאי שהיה חם מזג ואהב להלחם. באריה זה משתמשים בתי ספר שנמצאים בתחילת דרכם בריקוד האריה.
בשלב מאוחר יותר התווספו עוד שלושה אריות –
צ'יו לונג (chiu long) – פניו ירוקות, זנבו ירוק, זקנו ופרוותו לבנים ויש לו קרן כסופה. יש הקוראים לו האח הרביעי והוא נחשב לגיבור. הסיפור מספר על צ'יו לונג שדהר לאורך צבא מליון החיילים של קאו קאו, קיסר ממלכת וואי, הציל את תינוקו של לאו פאי והניס אותו לאחור.
וונג צון (wong tsun)- פניו צהובות או כתומות, זנבו בהתאמה, זקנו לבן. הוא קיבל את צבעיו כשלאו פאי עלה לשלטון כקיסר. הוא נחשב לאריה היושרה.
מא צ'יו (ma chiu) – צבעו לבן. הוא קיבל את הצבע הזה היות ותמיד ענד רצועה לבנה על אמתו, כשנלחם מול צבאו של קאו קאו. הוא עשה זאת על מנת לציין את אבלו על אביו ואחיו שנרצחו על ידי האחרון. הוא נחשב לאריה ההלוויות, ומשתמשים בו רק בהלווייתו של המאסטר, או אחד מראשי הקבוצה החשובים. לאחר ההלוויה הוא נשרף בדרך כלל, וגם אם שומרים אותו, לא ממש רוצים להיות לידו, היות והוא מבשר רעות.
גולת הכותרת של ריקוד האריה באה לידי ביטוי בראש השנה הסיני. הרי אז יוצאים בתי הספר לאומנויות לחימה ורוקדים בפתחי החנויות והעסקים. בעלי העסקים תולים במקום גבוה מעטפה אדומה קשורה לראש של חסה ובתוכה כסף. האריה מתקרב לחסה כחתול סקרן, "מעכל" אותה, יורק את העלים לכל עבר, ושומר את הכסף. פעולה זו של האריה מסמלת מזל טוב לעסק, ומברכת אותו בשפע. לכל אלו מתווספים, נפצים, זיקוקי דינור, וקונפטי המשתלבים בססגוניות ובשמחה
הכותב הוא סיפו צחי שוחט, בעל בית ספר לקונגפו עגור לבן בהוד השרון.
ניתן למצוא חומר רב ומגוון בסיפריית ה- New Age ובסיפריית הפילוסופיה.
הכותב הוא סיפו צחי שוחט, בעל בית ספר לקונגפו עגור לבן בהוד השרון.
ציון שוחט הוא בעל תואר ראשון בהנדסת אלקטרוניקה, תואר שני בהנדסה בינתחומית, ותואר שני במנהל עסקים. תחומים: אופניים, מחשבים.
