פינוי בינוי - כלכלה של שינוי 

כבר לפני למעלה מעשור, הזהיר השר מיכה שטרית כי "הנוף הופך לנדל"ן" והצביע שהשטחים הפתוחים אוזלים. כדי למזער את התהליך ולנצל בצורה טובה יותר את השטחים הבנויים הכריז משרד השיכון על מתחמי פינוי בינוי. קרקע שהוגדרה כמתחם לפינוי, הינה קרקע בה הורסים את הבניינים הישנים שקיימים במקום כשבמקומם בונים בניינים חדשים וטובים יותר. חוק פינוי בינוי, מאפשר לאכלס יותר אנשים ומשפר את רמת החיים של הדיריים שגרו שם קודם לכן.

כמו בכל דבר, גם בפרויקט פינוי בינוי, נשאלת השאלה מי משלם ומי מרוויח. למרבה הפלא, נראה כי במקרה זה כולם מרוויחים כולל הדיירים, הרשויות ואף היזמים. עובדה זו מתבצעת משום שכתחליף לדירות הישנות הנמצאות במצב רעוע ורמת תחזוקה נמוכה, זוכים הדיירים לבתים חדשים. כמו כן, משפצים היזמים את הכבישים והשבילים ולעיתים אף את התשתיות שבשכונה. משמעות הדבר, היא כי ערכן של הדירות עולה משמעותית מבלי שהדבר ידרוש השקעה כספית של הדיירים.

במקביל, היזמים זוכים לגישה לקרקעות בערים ובאזורים אשר בהן אזלו הקרקעות. כמו כן, זוכים יזמי פינוי בינוי להקלות מס משמעותיות דוגמת פטור מהיטל ההשבחה וזכויות בנייה נוספות. הגופים המוניציפליים מרוויחים מחוק זה משום שהתושבים החדשים מחזקים את השכונות החלשות. כמו כן, כמות התושבים גדלה ואיתה גם תשלומי הארנונה. בנוסף, פינוי בינוי מאפשר לשפר את פני העיר משום שבמקום בתים ישנים ומתקלפים נבנים בעיר בניינים יפים וחדשים והתשתיות משתפרות, מבלי שהעיריות יצטרכו להשקיע בכך מכספן.

הגורם היחידי שיכל להעיב על החגיגה, היה השכן הסרבן. כדי להוציא לפועל את היוזמה, נדרש כי כל הדיירים יאשרו את המהלך. אולם, במקרים רבים צצו קשיים בפרויקט עקב סירובו של אחד הדיירים. נראה כי מהלך זה נבע במקרים רבים משיקול כלכלי: דייר שמסרב, נמצא בעמדת מיקוח טובה ויכול לזכות לפיצוי גבוה. כדי למנוע את התרחיש הנ"ל, חוקק בשנת 2006, "חוק פינוי בינוי (פיצויים)". לפיו, דייר שמסיבה בלתי סבירה מסרב לעסקה, יידרש לפצות את הגורמים הנוגעים בדבר.