שמן אקדחים 

                                      – טרגדיה בשלוש מערכות – 

פתרון השאלה על "החטא ועונשו" בבחינת הבגרות בספרות 

המסכן הזה (יגאל עמיר) נשאב אל העולם הפוליטי באותה מידה, לגמרי באותה מידה שהוא היה יכול להשאב אל מה שנקרא העולם התחתון, או אל כל עולם אחר שבו הוא היה יכול למצוא לעצמו "נימוקים" לביצוע החטא האולטימטיבי. הכל תירוצים, הוא לא היה יכול לסבול את החיים האלה, הנורמליים, אפילו לא קצת, הם היו גדולים עליו. 

עד שיום אחד הוא התפוצץ, הדג השתין על מדורת השבט ובכך נגאל מעצמו, סוג של התאבדות. 

למזלו או שלא למזלו הגלגול הבא שלו מתרחש בעודו באותם חיים. ועם אחת משבעים הבתולות הוא הצליח לממש – עוד היגאלות בדרך אל הנירוונה. המילה נירוונה תרגומה המדויק הוא מוות. 

בית מלחם 

אני לגמרי מזדהה עם האמונה שזהב יש להוון לשמן ועדשים. ולא רק כשמקורות ההכנסה נסתמים אלא גם במקום עבודה שלא אוהבים.  

פעם, בתקופת האינתיפאדה השנייה, לבחור אחד מבית לחם לא היה לחם. אך למרות שהיה קצת זהב מתחת למזרון שלו, בכל זאת הוא התפגע, ניפץ לנו את הזגוגיות עד כדי כך שגם נעקרו כמה משקופים. 

אבל אנחנו ממש לא מתאבדים, בטח שלא שאהידים, אז בהזדמנות זאת לקחנו את הזהב שהקציב לנו השמאי של מס רכוש והוספנו לו קצת מהזהב שהחבאנו מתחת למזרון שלנו – אותו מזרון שרוסס בזגוגיות והוכתם בדם שניתז מרסיסי הגופה – ובמקום מסגרות העץ המנדטוריות מישקפנו את עצמנו באלומיניום, בצבע זהב, אל תשאלו איזה יופי. 

ולכן, רק ולכן, אחרי כמה שנים, כשהחלטנו למכור את הדירה הזאת קיבלנו עליה הרבה יותר, שמן ועדשים פי שניים משהיינו מקבלים לולא הפיגוע. 

אקדח המערכה השלישית   

תמורת 21 שקל לשעה אתם מוכנים לאבטח את הכסף שלהם, ותמורת 21 וחצי אתם מוכנים לחרף את נפשכם על הגנת "זכות הקניין", אותה חוקת רייכמן שמאבטחת שגם הבודקה שלתוכה הם מכניסים אתכם אף פעם לא תהיה שלכם.  

ותמורת 22 שקל לשעה אתם מוכנים להישאר בבודקה הזאת שעות נוספות, בשביל לשמן את האקדח שלהם, אתם רואים את האור שבקצה הקנה של האקדח שלהם ומדמיינים, איך אחרי שאתם מסיימים בהצטיינות את המיכללה שלהם אתם סוחטים את ההדק שלהם, מחסלים את עצמכם תוך כדי תנועה לעבר הצד השני של האקדח.