מהו דיקור סיני (אקופונקטורה)? 

דיקור סיני בסין העתיקה

ראשית הדיקור הסיני ברפואה עממית שהתקיימה בסין העתיקה לפני למעלה מ-2500 שנה. הסינים הקדמונים השתמשו בטכניקות עיסוי, מישוש, לחיצות ואף הקשה (תיפוף) על גבי אזורים שונים בגוף לשם הקלה על כאבים. עם הזמן החלו רופאים סינים רבים להשתמש באבנים בעלות צורת טריז לשם הקשה, הקזת דם ובהמשך אף השתמשו בעצמות כתחליף לאבנים. בתקופת "האביב והסתיו" (722-481 לפנה"ס) ותקופת "המדינות הלוחמות" (475-221 לפנה"ס) הוחלפה המחט העשויה עצם למחט ממתכת אצילה כגון זהב או כסף שממנה התפתחו המחטים המוכרות לנו כיום והחל הדיקור במחטים המכונה במערב גם אקופונקטורה.

לאחר צבירת ניסיון קליני עשיר זוהו נקודות שונות בעלות השפעה על איברים פנימיים על גבי העור. הרופאים הקדומים זיהו לאורך גפה נקודות שונות בעלות השפעה דומה. גירוי נקודות אלה אפשר למטופל לחוש את זרימת הצ'י בין נקודה לנקודה. לאחר ניתוח הממצאים ואיגוד כל הידע שנצבר לאורך השנים יכלו הרופאים לחבר את הנקודות בעלות המאפיינים הדומים ולשרטט מסלולים שלמים המכונים כיום במערב מרדיאנים.

התיאוריה מאחורי הדיקור הסיני (אקופונקטורה)

על מנת להבין כיצד פועל דיקור סיני יש תחילה להבין את המונחים: ערוצים/מרדיאנים, נקודות דיקור, השגורים בפי הרופאים הסינים. הערוצים הם מסלולים בהם זורמים דם וצ'י המקשרים בין אזורים שונים בגוף האדם, מחברים בין מעלה ומטה, פנים וחוץ ומקשרים בין האיברים הפנימיים. המילה הסינית המתארת את הערוצים נקראת ג'ינג לואו. ג'ינג = דרך/מסלול, כלומר דרך ראשית. לואו = רשת המקשרת בין דרכים ראשיות בצורה רוחבית. השילוב בין דרכים ראשיות ודרכים מקשרות יוצר רשת שתי וערב, המחברת ומרשתת את הגוף כולו על איבריו השונים.

בתוך הגוף מחוברת רשת הערוצים אל האיברים הפנימיים ומקשרת בין איברים יינים (איברים האוצרים בתוכם חומר חיוני לגוף שאינו מופרש אל מחוץ לגוף - לב, טחול, כליות, ריאות, כבד) למקביליהם היאנגים (איברים חלולים המאפשרים מעבר דרכם ואינם אוצרים בתוכם דבר - מעי גס ודק, קיבה, כיס מרה, שלפוחית השתן) ובקצה השני מקושרת לשכבות שונות של הגוף. בחיצוניות הגוף הרשת מחברת בין העור, השרירים, הגידים והעצמות וכך מקשרת ומרשתת את כל שכבות הגוף עם כל איבריו החיצוניים והפנימיים. רשת זו מאפשרת הגעת דם וצ'י לכל איזור בגוף ובכך מאפשרת את תפקודו התקין והמאוזן של כל איבר ואיבר.

התיאוריה הרפואית של הדיקור הסיני

הדיקור הסיני מתבסס על אותה תיאוריה רפואית של הרפואה הסינית המשמשת גם את תחום צמחי המרפא הסינים. למעשה הדיקור הסיני, בדומה לצמחי המרפא, עיסוי סיני (טוי-נא) וצ'י גונג (צ'י קונג), הוא טכניקת טיפול המשמשת את הרופא להשיב את הגוף לאיזון על פי עקרונות הרפואה הסינית (צ'י, יין יאנג, חמש תנועות, השפעות מזג האוויר ועונות השנה).

אופן הטיפול בדיקור סיני

לאחר אבחון מעמיק מנתח הרופא את הממצאים שאסף ומזהה את מקורות חוסר האיזון שנוצר בגוף. על סמך אבחון הבעיה מחליט הרופא על אסטרטגית טיפול אשר תסייע להשיב את המטופל לאיזון וקובע סידרת טיפולים ומרשם נקודות אשר אותן ידקור. כאשר המטופל שוכב נינוח על גבי מיטה מחדיר הרופא מחטים סיניות, שהינן מחטי דיקור דקיקות ביותר, אל תוך השרירים ורקמות-החיבור דרך נקודות הדיקור שבחר. החדרה מהירה של מחטי הדיקור הדקיקות מאפשרת דיקור ללא כאב. לאחר החדרת המחטים מאתר הרופא את מיקומה המדויק של כל נקודה בתוך הגוף ומחפש את הצ'י הזורם בערוץ. עם מציאת הצ'י בערוץ יכול המטופל לחוש את זרימת הצ'י לאורך הערוץ. משך הטיפול אורך כ- 20-30 דקות (בהתאם לאסטרטגיית הטיפול). חשוב לציין כי על המטופל להיות נינוח ולהימנע באופן מוחלט מתנועה לאורך כל משך הטיפול. לעיתים ניתן לחוש את האזור בו הוחדרה המחט גם לאחר הוצאתה במשך מספר שעות עד מספר ימים, דבר המהווה סימן לכך שהנקודה המטופלת עדיין פעילה.

מה מרגישים במהלך דיקור סיני ?

על גבי העור ולאורך מסלול זרימתו של כל ערוץ ניתן למצוא נקודות המקשרות בין הערוץ ובין שטחיות העור בדומה לבארות המקשרות בין ערוץ מים תת קרקעי אל פני הקרקע. נקודות אילו רגישות לגירוי מחט ולאחר החדרתה בנקודה יכול המטופל כמו גם הרופא לחוש ב"הגעת הצ'י". הגעת הצ'י הינה תחושה המופיעה אך ורק כאשר יש מגע מדויק של המחט שהוחדרה בבאר עם הערוץ הזורם תחתיה. תחושה זו של הצ'י הינה אינדיבידואלית לכל מטופל ורוב המטופלים מזהים תחושות כגון: נימול, כאב, התנפחות, צביטה, זרם חשמלי, חום, קור, כיווץ ואף תחושת תנועה לאורך מסלול הערוץ. כיוון החדרת המחט ואופן המניפולציה (הנעת המחט על ידי הרופא) מאפשר לרופא להשפיע על הזרימה בערוץ באופנים שונים ובכך להשפיע על איבר או איזור המקושר לערוץ זה ולהשיב את תפקודו לאיזון.

דיקור סיני ורפואה מערבית

בכל יום מתפרסמים מחקרים חדשים המוכיחים את יעילות הדיקור הסיני לשיכוך כאב (על ידי שחרור אנדורפינים) והשפעה על הורמונים המופרשים מהמח. כיום ניתן לראות יותר ויותר רופאים מערביים (רפואה מדיצינית) הבוחרים ללמוד ולטפל בעזרת דיקור סיני מאחר שהכירו ביעילותו הרבה של הדיקור במחטים ובתופעות הלוואי המעטות.