מי חתם על החוזה הזה 

במקרים רבים אנו מוצאים עצמנו מתקשרים בחוזים בהם לא התכוונו להתקשר מעולם, או התקשרויות שנכפו עלינו. על פני זה נראה לא טוב, אבל לא תמיד נותר המתקשר בחוזה חסר אונים. זאת, מאחר שהמחוקק נתן דעתו למספר סיטואציות בהן מצא עצמו צד לחוזה קשור בחוזה מבלי שהתכוון לכך, ומאפשר לאותו צד לבטל החוזה מבלי שיהיה בכך משום הפרתו.

טעות, כפיה ועושק

חוק החוזים מתייחס לטעות שנפלה בכריתת חוזה בקובעו כי, "מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני ידע או היה עליו לדעת על כך, רשאי לבטל את החוזה".


עוד קובע החוק, כי "מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני לא ידע ולא היה עליו לדעת על כך, רשאי

בית המשפט, לפי בקשת הצד שטעה, לבטל את החוזה, אם ראה שמן הצדק לעשות זאת. עשה כן, רשאי בית המשפט לחייב את הצד שטעה בפיצויים בעד הנזק שנגרם לצד השני עקב כריתת החוזה".

"טעות אינה עילה לביטול החוזה לפי סעיף זה, אם ניתן לקיים את החוזה בתיקון הטעות והצד השני הודיע, לפני שבוטל החוזה, שהוא מוכן לעשות כן. עם זאת החוק מסייג את הסעד המוענק על-ידו כאשר מדובר בטעות סופר. במקרה כזה נקבע כי החוזה יתוקן לפי דעת הצדדים ו"אין הטעות עילה לביטול החוזה"

באשר להטעיה קובע החוק כי "מי שהתקשר בחוזה עקב הטעיה, הוא רשאי לבטל אותו. החוק אף מתייחס לטענת כפיה בחוזה, בקובעו כי "מי שהתקשר בחוזה עקב כפייה שכפה עליו הצד השני או אחד מטעמו, בכוח או באיום, רשאי לבטלו.

באשר לעושק מורה החוק כי "מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, ניתן לבטל את החוזה".

בית-המשפט קבע לא פעם כי על שלושה יסודות השתית המחוקק את עילת העושק. הראשון בהם עניינו מצבו של העשוק, השני - התנהגותו של העושק, והשלישי - העדר איזון סביר בין הערכים המוחלפים בין העשוק לבין עושקו.

במקרה שהיה התבקש ביטולו של הסכם בשל הטעיה, כפייה ועושק. באותו מקרה נקבע כי לא מצוקה היא שעמדה בבסיס ההסכם, אלא שיקול דעת קר, עסקי ומחושב. באותו מקרה לא דובר על דברים שנעשו כעניין של מה בכך כי אם במשא-ומתן ארוך, קשה ומייגע שאלה היו תוצאותיו.

לא הוכחה כל מצוקה נפשית, כלכלית או אחרת שהביאה לפגם או חוסר תובנה בשיקול הדעת, ובמיוחד כשתנאי ההסכם לא נמצאו בלתי סבירים. כפועל יוצא נקבע כי לא הוכח ולו תנאי אחד משלושת התנאים המצטברים לביטול הסכם בעילת עושק.

פיצוי מוסכם

מקום בו קבעו הצדדים בהסכם פיצויים מוסכמים, לא נדרשת הוכחת הנזק שנגרם בפועל כתנאי לחיוב הצד המפר בתשלום פיצויים. עם זאת, בית-משפט רשאי להפחית את סכום הפיצויים המוסכמים כאשר שיעורם נקבע ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה.

כל עוד מתקיים יחס סביר כלשהו, בין הסכום שנקבע כפיצוי מוסכם לגובה הנזק שניתן היה לראותו מראש, ראוי להשאיר את הפיצוי המוסכם בתוקפו. לעניין זה קבעו בתי-המשפט לא פעם כי "הפחתת הפיצוי המוסכם מותרת רק במקרה חריג".

בית-המשפט אף קבע, כי אין בעצם קיומה של תניית פיצוי מוסכם כדי לשלול סעד של אכיפת חוזה. במקרה שהיה נקבע כי ביטול של חוזה בשל הפרתו אינו פוטר, כשלעצמו, את הצד המפר ממתן פיצויים.

בית-המשפט הוסיף וקבע כי "חוזה כולל חיובים שנועדו להגשים את תכלית ההתקשרות בין הצדדים. עניין זה ברור בעסקה דוגמת מכר, שכירות וקבלנות. חיובים מסוג זה פוקעים, על פי רוב, במקרה בו בוטל החוזה כדין. ואולם, ישנם חיובים שבגדרם מבקשים הצדדים להסדיר את היחסים המשפטיים ביניהם לאחר שהסתיימה, כשלה או השתבשה השגת התכלית הראשונית. חיובים אלה, מעצם טיבם, ממשיכים לחול אף לאחר ביטול החוזה".

עוד נקבע, כי יש טעם בהחלת תניית הפיצוי המוסכם בגין איחור בביצוע החיוב גם כאשר החוזה מבוטל והמפר לא משלים את המוטל עליו. לעומת זאת, אם מהחוזה עולה כי כוונת הצדדים היתה לשלול את הפיצוי המוסכם במקרה של ביטול בגין הפרה, לא ייפסק הפיצוי. תניית הפיצוי המוסכם, ככל תנייה חוזית אחרת, נתונה לפרשנות לפי אומד דעת הצדדים.