טעיתם? תשלמו! על הפעלה לקויה של סמכות הגבייה של רשות המסים 

עו"ד גיל נדל, קידר הללי

לאחרונה, קיבל בית המשפט לתביעות קטנות ברמלה תביעה נגד רשות המסים בגין נקיטת הליכי גביית חוב שלא כדין.

עובדות המקרה:

התובעת, עוסק מורשה, הגישה דו"חות למע"מ ושילמה במועד את המס בו היא חייבת. כאשר ביקשה לשלם את תשלום המע"מ התקופתי באמצעות שיק, והלה סורב, קיבלה התובעת הודעה על כך מרשויות מע"מ. מיד לאחר קבלת ההודעה מרשויות מע"מ, מיהרה התובעת לשלם בשיק חלופי שהפעם נפרע ללא בעיה.

העובדה שהשיק השני נפרע לא הפריעה לרשויות מע"מ לנקוט הליכים לגביית החוב ולהטיל עיקול על חשבון הבנק של התובעת. לתובעת נודע על עיקול חשבונה רק כאשר בקשה להשתמש בכרטיס האשראי שלה, וקיבלה הודעה שחשבונה חסום. התובעת פנתה לסניף הבנק שלה, שם התברר לה שרשויות מע"מ הטילו עיקול על חשבונה למרות פירעון החוב. לאחר זמן פנתה התובעת לסניף הבנק על מנת לקחת משכנתא לדירה אותה בקשה לרכוש ביחד עם בן זוגה, אך בסניף הבנק נאמר לה כי מאחר והוטל עיקול על ידי מע"מ, ולמרות שהעיקול הוסר, מהווה הדבר "כתם" על החשבון, וסיכוייה לקבל הלוואה המובטחת במשכנתא נמוכים.

לטענת התובעת, הליכי הגביה שננקטו נגדה והטלת העיקול על חשבון הבנק שלה, נעשו שלא כדין, היות ולא נשלחה אליה קודם לביצוע הליכי הגביה דרישת חוב בכתב. כמו כן, טענה התובעת כי שמה הטוב נפגע עקב כך, בין היתר, מאחר ונוצר כתם על חשבונה בבנק וטענה כי מדובר גם בהוצאת לשון הרע נגדה. לאור זאת ביקשה התובעת לחייב את רשויות מע"מ בפיצוי של 15,000 ש"ח.

לטענת רשויות מע"מ, חובה של התובעת נפרע באיחור, לאחר שהוחל בהליכי הגבייה, לפיכך התובעת היא שהתרשלה וגרמה לנזקיה שלה בעצמה. עוד טענו רשויות מע"מ כי עומדת להם הגנה מפני חוק איסור לשון הרע.

פסק הדין:

בית המשפט קבע כי הוכח שהשיק החלופי שנשלח לרשויות מע"מ אכן נפרע עוד לפני שהחלו הליכי הגבייה שנקטו הרשויות נגד התובעת. בית המשפט קיבל את טענת התובעת כי רשויות מע"מ פעלו שלא כדין בכך שלא שלחו לתובעת הודעה ובה דרישת חוב בכתב כמתחייב בפקודת המיסים (גביה).

בית המשפט הדגיש את חשיבותה של דרישת פירעון החוב בכתב, באומרו כי לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ולאור אמצעי האכיפה המידיים והדרסטיים הנתונים לפקיד הגבייה, כאשר אמצעים אלו מופעלים ללא ביקורת שיפוטית, דרישה זו הינה מהותית ומטרתה היא להביא לידיעת החייב את החוב ואת האמצעים שינקטו נגדו אם לא יפרע.

עוד נפסק, כי דרישת החוב אינה רק דרישה חוקית לתשלום החוב והתראה לפני נקיטת אמצעי גביה כלפי החייב, אלא היא מאפשרת לחייב לבוא ולטעון טענותיו בפני הרשות הדורשת ממנו את החוב.

בעניין לשון הרע, קבע בית המשפט כי ברור שהעיקול שהוטל על חשבון התובעת בבנק, הציג את התובעת בפני פקידי הבנק כאדם שלא פורע את חובותיו. לכן, נקבע שהטלת העיקול מהווה פרסום לשון הרע. בתוך כך, דחה בית המשפט את טענת רשויות מע"מ שאם יחליט בית המשפט כי אם אמצעי הגביה עולים כדי פגיעה בשם הטוב ולשון הרע, יכבול את ידיה של הרשות ויותיר את ההוראה המאפשרת גביה באופן זה ריקה מתוכן.

בית המשפט קבע כי לא רק למדינה יש זכויות, אלא גם לאזרח. זכויות אלו עוגנו בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ועל המדינה לפעול בכפוף להוראות חוק היסוד. עוד קבע בית המשפט כי אל לרשות לבוא בטענות כאשר האזרח תובע ממנה פיצויים כאשר היא מבצעת פעולות שלא כדין. בית המשפט ציין כי הכוח הנתון לרשויות מע"מ לצורך גביית המסים צריך להיות נתון בתוך המסגרת שקבע החוק, תוך איזון בין הוראות פקודת המסים (גבייה) לבין הוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

בסופו של דבר, מאחר והתובעת לא הוכיחה את נזקיה הממוניים, רשויות מע"מ חויבו בפיצוי התובעת בגין נזק שאינו ממוני בסך כולל של 10,000 ש"ח ובהוצאות משפט בסך של 1000 ש"ח.

(ת.ק. (רמלה) 2612-06-10 איילת ויסבך נ' מדינת ישראל אגף המכס ומע"מ, פסק דין מיום 10.11.10)

הערות:

האמור בפסק-דין זה רלוונטי גם לגביית חוב מכס או מס קניה על ידי רשות המכס, היות וחוב כזה נגבה גם הוא מכח פקודת המסים: גבייה. גם כאשר קיימת כוונה של רשות המכס לגבות חוב של מכס או מס קניה, החוק מחייב לשלוח לחייב דרישת חוב בכתב, ואזהרה כי אם לא ישולם המס, יינקטו כנגדו הליכים גבייה ואכיפה.