מהו תיאור כוזב במסמכי היבוא? על סמכות חילוט טובין של המכס 

עו"ד גיל נדל, שי בבאי

כידוע, גובה מסי היבוא המשולמים על מוצרים מיובאים נקבע בראש ובראשונה על פי סיווגם לפי צו תעריף המכס, בהתאם להצהרות היבואן במסמכי היבוא. על פי רוב, הצהרות היבוא מתקבלות והמוצרים משתחררים לצריכה, אך לעיתים רשות המכס אינה מקבלת את ההצהרה, ודורשת תשלום הפרשי מסים, ובמקרים חמורים במיוחד בהם יש חשד למרמה מצד היבואן, מחליטה על תפיסה וחילוט של הטובין.

פקודת המכס, בפרק העוסק בחילוט טובין, מקנה לרשות המכס לא פחות מ- 17 עילות אשר מאפשרות לה לחלט טובין מיובאים. העילה הנפוצה ביותר היא מסירת מידע כוזב או מטעה במסמכי היבוא (רשימון, חשבון מכר, תעודה, הצהרה וכו'). נשאלת השאלה: האם כאשר נמסר מידע חלקי, הדבר מקנה לרשות המכס עילת חילוט? בשאלה זו עסק לאחרונה בית משפט השלום בחיפה.

עובדות המקרה וטענות הצדדים:

ליאור ג'ק סבח, שהוא אדם פרטי, ייבא ארצה מוצרים שהוגדרו ברשימון היבוא ובהצהרת היצואן (המוכר) כ"חלקים למנוע סירה". מכיוון שמדובר במוצרים תחבורתיים, דרשה רשות המכס אישור של מפקח משרד התחבורה, בטרם תאפשר את שחרורם של המוצרים.

בעקבות תשובת משרד התחבורה, ולאחר מחקר נוסף שביצעה רשות המכס, הגיעה רשות המכס למסקנה שהמוצרים אינם "חלקים למנוע סירה" כפי שטען היבואן, אלא למעשה מדובר במנועים שלמים לאופנועי שטח. משכך, החליטה הרשות כי היבואן נתן הצהרות כוזבות ומטעות באשר לאופי המוצרים המיובאים, והודיעה ליבואן על חילוטם.

בפני בית המשפט, טען היבואן כי מדובר במנועים דו-שימושיים, העשויים לשמש הן לאופנועי ים והן לאופנועי שטח, ולכן, טען, כי יש אמת גם בהצהרתו.

רשות המכס, מנגד, טענה היבואן הצהיר ברשימון על חלקי מנוע לסירה (בפרט מכס 84.09-9120), הפטורים ממסי יבוא ומאישור משרד התחבורה, בעוד בתביעתו בבית המשפט הוא טוען שמדובר במנועים עבור אופנוע ים (בפרט מכס 89.03-9910), הפטורים מאישור משרד התחבורה אך חייבים במכס. בפועל, טענה רשות המכס, מדובר במנועים לאופנועי שטח, שסיווגם בפרט 94.07-3390 לצו תעריף המכס, והם חייבים במסי יבוא וגם באישור משרד התחבורה.

החלטת בית המשפט:

ראשית, בית המשפט קיבל את עמדת רשות המכס, לפיה היבואן הצהיר על "חלקי מנוע", בעוד שייבא בפועל מנועים שלמים, ודי בכך בכדי  לקבוע כי מסר מידע כוזב ומטעה, ולכן המנועים חולטו כדין.

כעניין עובדתי, קבע בית המשפט כי רשות המכס הוכיחה שהמנועים הם למעשה אכן מנועים המיועדים להיות מורכבים באופנועי שטח, ולא מנועים המיועדים להרכבה באופנועי ים, כלומר- המנועים אינם מנועים דו שימושיים, כפי שנטען על ידי היבואן.

לאור החלטותיו המתוארות של בית המשפט, לא נותר לו אלא לפסוק כי היבואן אכן מסר מידע כוזב ומטעה, וזאת על מנת להתחמק מתשלומי מכס ומס קניה גבוהים על פי פרט המכס המתייחס למנועים לאופנועי שטח, ולכן נדחתה התביעה, והיבואן חויב בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ש"ח.

סיכום ומסקנות:

כפי שניתן לראות, מקרה זה הוא מקרה מובהק שבו יבואן מסר מידע מוטעה, היות והוכח כי המנועים לא משמשים לאופנועי ים. שאלה הדורשת הבהרה היא- מהו הגבול שממנו ואילך ייקבע כי המידע שנמסר אינו מצדיק חילוט? אם נניח כי בית המשפט היה קובע שהמנועים הם אכן דו שימושיים (ובהתעלם משאלת הגדרת "חלק" מול "מנוע"), האם היה די בכך שהיבואן תיאר אותם כמנועים לאופנוע ים בלבד, על מנת להצדיק את חילוטם?

על פי החוק ופסיקת בתי המשפט, מרגע שהוכיחה רשות המכס כי פרט מהותי המוצהר במסמכי היבוא הוא שגוי, מוטל על היבואן נטל ההוכחה בפני בית המשפט כי לא ניסה להטעות במכוון את רשות המכס, וכי השגיאה ברישום נעשתה בתום לב. לכן, גם אם היה נקבע על ידי בית המשפט שהמנועים הם אכן דו שימושיים, לא היה די בכך בכדי לנקות את היבואן מאשמת ההטעיה, והיה עליו להוכיח בפני בית המשפט כי לא פעל בכוונה להטעות את רשות המכס.

פסק-דין זה צריך ללמד את כל העוסקים בסחר בינלאומי כי ישנה חשיבות רבה להצהרות במסמכי היבוא, וכי מסירת נתונים שגויים באשר למקור הסחורה, למחיר קנייתה ולאופייה עלולה להביא לחילוט הסחורה על ידי המכס.

מקרה זה מהווה דוגמא נוספת לחשיבות בהיוועצות באנשי מקצוע מיומנים בתחום היבוא, ובהקפדה יתרה על תקינות הליך היבוא.

(השופט א. דורון, תא (חי') 21420-07-09 ליאור ג'ק סבח נ' מדינת ישראל - מחלקה משפטית ארצית לתיקי מכס ומע"מ - תל אביב, פסק-דין מיום 15.11.10 ; ב"כ הצדדים – ליבואן - עו"ד אלעד אלטיט. למכס - פרקליטות מחוז חיפה-אזרחי)