היום ישראל הייתה תחת פשיטה ואני הייתי עצוב. עצב אמיתי.
לא בגלל המשט (מהלך גאוני תקשורתית מבחינת הפלסטינים), לא בגלל המעשה הפיראטי (מחוץ למים הטריטוריאליים), לא בגלל ההרוגים (למרות הצער על המוות) לא בגלל משרד החוץ (שבחר בדני איילון, אחד האנשים הכי אהודים בטורקיה) ולא בגלל ביבי (שקבלת החלטות תמיד הייתה הצד החזק שלו).
היום הייתי עצוב בגללי. יותר נכון, בגלל האחיינים שלי.
מבלי להיכנס לאופן הפשיטה, למרות שאני משוכנע שחיילי השייטת לא פרצו וריססו לכל עבר, הבעיה היא שונה.
ישראל הייתה היום תחת פשיטה אבל עיקרה לא התרחשה בכלל בלב ים.
יציאת המשט מטורקיה לוותה במסע יחצ"ני אגרסיבי בכל מדיה אפשרית. סיקור של רשתות טלוויזיה מכל העולם שקיבלו עדכונים שוטפים. טלפונים לוויניים על הספינות שהעבירו כל בדל ידיעה, עשרות (שאני יודע עליהם) מצייצים בטוויטר שמעבירים כל שטות של ישראל, וכאלה לא חסר, בשידור חי וגוררים עוד רבים אחריהם. מאות סרטוני יו טיוב שמועלים ללא הרף על ידי פעילים מהארגון, בלוגרים שכותבים וגם האקרים שפועלים לחבל במאמצים הישראליים ברשת.
ההאקרים נשארו מובטלים.
מאמצי מדינת ישראל בזירת ההסברה כללו סרטון. מדינת ישראל השקיעה והפיקה סרטון מושקע בה היא מסבירה את עמדתה בצורה כריזמטית וברורה כמו שרק אנו יכולים. הבעיה השולית היא שהסרטון היה מורכב מכתוביות בלבד. ביו טיוב. כתוביות.
הנקודה שמעציבה אותי בכל הסיפור הזה היא התסכול העמוק והכנה של מקבלי ההחלטות בישראל שלא מבינים למה לא מבינים אותם. שמסבירים בשכנוע עמוק שהם פועלים בכל החזיתות, דיפלומטית, הסברתית - טלוויזיונית וברשת האינטרנט, ובשטח ועדיין, אפפעס, אין תוצאות.
נראה שאף אחד, לא ראש הממשלה, לא שר החוץ, לא יועצי התקשורת, אף אחד לא מבין שפרסום סרטון יו טיוב המורכב מכתוביות משול לכינוס מסיבת עיתונאים שבה יציג ראש הממשלה את עמדתו בפנטומימה. ולהזכירכם, ראש הממשלה הוא לא חנוך רוזן.
בזמן האירוע, כשצה"ל אוסף חומרים לארכיון צה"ל ולספר נוסף של עופר שלח, כל הפעילים של המשט כבר העלו סיפורים און ליין בטוויטר, סרטונים ליו טיוב עם הסברים איך ישראל רוצחת שוחרי שלום תמימים ואצילים, ופייסבוק מוצפת בעדויות, סיפורים, תמונות וסרטונים מהאירוע עם הסברים אנטי ישראליים קיצוניים.
כעבור שעות רבות, החלה מדינת ישראל לשחרר סרטונים. אבל לא. לא סרטונים באיכות טובה ממצלמות הלוחמים או ממסוק. ישראל שחררה צילומים שנראו כאילו צולמו בטכנולוגיה מ-95'. שם ניתן לראות נקודה לא ברורה ולצידה מופיע חץ אדום שהוסף בעריכה וממחיש "זה חייל" וחץ נוסף שמסביר "זה נבוט". מבחינת הצופה זה יכול להיות מצלמת אבטחה בפיצוציה.
כמובן שהסרטון ששוחרר נלקח ישר על ידי עורכים פרו פלסטינים ויצא כעבור זמן קצר עם הסבר שונה. "זה פעיל שלום תמים", "זה חייל חמוש", "זו התוצאה - טבח".
ואיך כל זה קשור לאחיינים שלי?!
אם היו לוקחים כל ילד מתחת לגיל 15 לנהל את מאבק ההסברה התקשורתית של מדינת ישראל החזית הזו הייתה נראית אחרת. נסו להקדים דיווח של ילד בן 15 שרוצה שמישהו ידע משהו בפייסבוק, טוויטר או בבלוגים. טיפה הבנה, טיפה רצון וכל הרשת הייתה מוצפת בגרסא של ישראל לסיפור המשט וההשתלטות.
עד כמה שידוע לי, תושבים בצרפת, טורקיה, ארה"ב או איסלנד לא קולטים ערוץ 10 ולכן הזירה היחידה בה ניתן להגיע אליהם ולייצר אלטרנטיבה היא הרשת.
אם למישהו בקרב מקבלי ההחלטות היה מושג מה קורה ברשת האינטרנט, מה רמת הפופולאריות של פייסבוק או מה זה טוויטר הכל היה נראה אחרת.
אז האופציות הן לקנות לראש הממשלה לפ-טופ עם חיבור מהיר, לבקש מאחיינים שלי לנהל את ההסברה או להמשיך לדבר בפנטומימה
נדב מנסדורף, חוקר מדיניות, יועץ אסטרטגי ועיתונאי חוקר
