כותב המאמר: שמואל קרמרמן
מודל "גלדי הבצל" בתיאור הבחינות של "הרצון לקבל"
"מודל גלדי הבצל" מתאר את מיקמו של "הרצון לקבל" לפי הקירבה אל אור האינסוף. המודל בנוי לפי מבנה של בצל שבו הגלדים (העטיפות במודל) מצויים האחד בתוך השני. הכלל הוא, ככל ש-"הרצון לקבל" חזק יותר כך הוא מצוי בעטיפה החיצונית יותר ומדמה מצב של קרבה רבה יותר אל אור האינסוף שמקיף את כל העטיפות.
בחינה א' משולה לגלד החיצוני והגדול ביותר שעוטף את כל שאר הגלדים ושהינו הקרוב ביותר או המשיק אל אור האינסוף. מצב זה מתאר את בחינה א' שבה "הרצון לקבל" הינו החזק ביותר ומופיע בצורתו הטהורה, כפי נכפה על הנברא מתוקף רצונו של הבורא. עקב כך, האור שמתקבל בנברא הינו הרב ביותר, מה עוד שלנברא אין שום השפעה או מעורבות עצמאית בקבלת האור.
בחינה ב' הינה העטיפה הבאה שמתחת לבחינה א' ובה הרצון לקבל מועט יותר. העטיפה שמסמלת את בחינה ב' אינה באה במגע ישיר עם אור האינסוף בגלל היותה כלולה בעטיפה שמסמלת את בחינה א', דבר המסביר את פחיתות האור שחודרת אליו, מה עוד שגודלה הכללי קטן יותר משל המעטפת החיצונית.
בחינה ג' הינה העטיפה השלישית הפנימית במודל והאור החודר אליה ושמסמל את הבחינה ג' של "הרצון לקבל" הינו פחות אף משל האור שחודר לבחינה ב'. זאת משלוש סיבות: האחת - הריחוק העטיפה מאור האינסוף. השניה - הבידוד שיוצרות העטיפות של בחינה א' ובחינה ב' שהחיצוניות לו והשלישית - גודלה הקטן יחסית של העטיפה שמסמלת את בחינה ג'.
בחינה ד' שהינה העטיפה הפנימית ביותר ושמוקפת בעטיפות/גלדים שמסמלים את בחינות א' - ג'. מצויה לפי המודל במרחק הרב ביותר מאור האינסוף, מוסתרת ע"י שלושת הגלדים שעוטפים אותה וגודלה היחסי הינו הקטן ביותר בהשוואה אל שאר הבחינות. עקב כך היא מצויה בחשיכה מוחלטת לגמרי ואור האינסוף אינו מגיע אליה.
מכיוון ש-"מודל גלדי הבצל" מתאר את שונות הבחינות של "הרצון לקבל" מההיבט של הקרבה והחשיפה לאור אינסוף, בחינה א' הינה הזכה ביותר ואילו בחינה ד' היא המעובה והשפלה ביותר. יחד עם זאת יש לזכור, כי מודל זה משקף את "הרצון לקבל" שכופה המאציל על הנאצל. אך מכיוון שבבחינה ד' "הרצון לקבל" בצורתו הכפויה אינו קיים עוד, חוסר האור אינו מבטא רק את החיסרון באור האינסוף אלא מצב חדש מבחינתו של הנאצל והוא "הרצון לקבל על מנת להשפיע" שבו הנאצל מעוניין במצב של היעדרות האור על מנת לשקף את אי תלותו ברצון לקבל ואת שליטתו ביכולת להחזיר בשלמותו ובחזרה את מעט האור שמתקבל כדי להפגין את סגולת הנתינה שבו ולהשתוות בכך לבורא.
האחיזה של האור בכלי
מכיוון שבאור האינסוף זכות האור הינה אינסופית, שווה ואחידה ללא כל שינוי, לא ניתן לדבר עליו במושגים של "אמצע" במובן של "יותר אור" או "פחות אור". אולם, כשמדובר במציאות של "צמצום האור" הקשורה אל ד' הבחינות של הרצון לקבל, מתגלים מדרגות שונות של הארה, כשבחינה א' היא במדרגת הארה הגבוהה ביותר (כי בשלב זה הרצון לקבל הינו העז ביותר) ואילו בחינה ד' היא במדרגת הארה הנמוכה ביותר עקב, התגלותה של הנקודה האמצעיות, במרחק הרב ביותר מאור האינסוף, התבטלות הרצון לקבל וההתגלות במקומו של "הרצון לקבלה על מנת להשפיע".
באור האינסוף, שמכונה גם בשם "אור פשוט" או "אור עגול", אין כל הבחנה בין "אור" לבין "כלי" מכיוון שהכל מצוי בו באחידות מלאה. בשפת הקבלה, האור מכונה "יש מיש" במובן, שכל האורות קשורים במהותם באור האינסוף ולכן היו קיימים לפני הבריאה ואחריה. לעומת זאת, ה-"כלי", שהינו תוצאת עיבוי גבוהה של האור עד כדי כך שהאור עצמו אינו יכול לעבור בו, הינו "יש מאין" במובן, שלא היה קיים כמציאות לפני הבריאה והתגלה כמציאות רק בעקבות הבריאה. האור, שהינו המקביל לרצון לנתינה, מפעיל את הכלי, שמייצג את הרצון לקבל. חשוב להבין, כי גם מוצא הכלי הינו מאור האינסוף, אך יש בו הבחן של שינוי צורה שבינו לבין אור האינסוף. הבחן זה בא לביטוי בירידה רבה של "זכות-האור" או לחילופין בעליה רבה של "עוביות האור".
חוכמת הקבלה מסבירה, כי כדי לאפשר את הבריאה ולהגן על הנבראים, אור האינסוף עובר תהליך של התעבות הקשורה ביצירת "מסכים" שדרכם עובר האור וכתוצאה מכך נעשה יותר עמום ופחות זך. כתוצאה מכך, הקרנת השפע, העונג והתענוג שמתוך האור הולכת ופוחתת. הירידה ברמת הזכות האור הינה הדרגתית עד לרמה הנמוכה ביותר, שבה עביות האור גבוהה עד כדי היעדרות האור ואז נוצר הכלי. שמסוגל לקלוט ולאצור בתוכו את האור הזך. הכלי יכול להגיע לרמת עביות כזו שמאפשרת יצירת חומר וגוף גשמיים שדרכם האור אינו עובר כלל.
תהליך הצמצום של אור האינסוף ושל הרצון לקבל גורם ל-"התלבשות" של "אור דחסדים" על "אור דחוכמה" כלומר, אור החסדים שהוא אור מעובה יותר עוטף את אור החוכמה, שהוא זך כאור האינסוף. ניתן להמשיל את היחס ביניהם כשל "אור וכלי" באופן, שאור דחוכמה מייצג את האור ואור דחסדים מייצג את הכלי שסופג את האור לתוכו ומופעל על ידו.
לשם הבנת המשמעות המושגים "אור" לעומת "כלי" באורח חיינו, נחשוב לדוגמא, מה קורה כאשר רעיון חדשני ויוצא-דופן צץ לפתע במוחנו. הרעיון גורם לנו להתלהבות, להתפשטות החשיבה ולפעמים אף לתחושה מיוחדת של התפעמות וראיית הדברים באור חדש ומיוחד. אך בבואנו לבחון את הרעיון מההיבט התכליתי והמעשי, אנו מתחילים לחשוב על תנאים, מגבלות, תנאי-קדם, השלכות למיניהן, ובונים תחשיבים, הערכות, המלצות, וכו'. כלומר, הרעיון המופשט שמניע את הכל הינו "האור" ואילו האילוצים הממשיים והמעשיים שמייצגים את המציאות נחשבים בבחינת "כלי" כיוון שהם מגבילים את התפשטות הרעיון ומגבילים אותו ליכולתנו להגשימו באופן מציאותי.
במציאות הבריאה אור ללא כלי או כלי ללא אור הינם חסרי ערך, כל אחד לכשעצמו. עם זאת, ולמרות שהכלי הוא גורם מגביל, יש בהימצאותו תרומה חיובית במובן של הוצאת תכלית האור אל הפועל.
