כותב המאמר: שמואל קרמרמן
הבחינה השלישית - "התפשטות שנייה"
בחינה זו מכונה "אור חסדים בהארת הבינה" ומאופיינת בהמשך התהליך של "התפשטות" רבה של אור החסדים וירידה בשיעורו של "אור דחוכמה" בנאצל. הזרימה של אור דחוכמה אל הנאצל מתמעטת מאד כי רצונו העיקרי מתמקד לא בקבלה אלא בנתינה. הנאצל יוצר חסימה לכניסת אור דחוכמה אליו ומגביר בתוכו את הרצון להעניק מחסדו לאחרים כדי לגרום להם ולו נחת רוח. כתוצאה מצמצום ההתפשטות עד כדי התמעטות לחלוטין ומהתגברות אור דחסדים, הנאצל מרוקן את האורות שבתוכו (כי אור דחסדים נובע מהמרה של אור דחוכמה שהתקבל בו מאור האינסוף) ועל כן הנאצל נמצא בקונפליקט עצמי שמתבטא בכך שרצונו לתת, על חשבון הרצון לקבל, מתחיל אף הוא להתמעט מכיוון שאור דחוכמה התמעט מאד ואילו אור דחסדים שמנסה להתגבר בו מותנה בכניסת אור דחוכמה. לשון אחרת - הנאצל מוציא יותר מאשר נכנס לתוכו (כי לנאצל אין אור ייחודי משל עצמו) ולכן ישנו אי שיווי משקל בין כניסת האורות "התפשטות" לבין יציאת האורות "התגברות" והנאצל מתרוקן מהטוב שבו ויכולתו לתת מחסדו פוחתת בהדרגה.
בחינה ג' מתייחסת אל שש הספירות שמשתלשלות מספירת הבינה:חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד. אלו קרויות ביחד "ספירות הגוף" או בשם "זעיר אנפין". ששת הספירות מקבלות את אור דחוכמה מספירת הבינה ומכיוון שהאור עובר דרך כל הספירות הוא מתדלדל מאד יחסית לעוצמתו בספירת הבינה. לעומת זאת, "זעיר אנפין" מקרין אור כקבוצה ובאופן ישיר דרך ספירת היסוד אל "ספירת המלכות" ובמובן זה הוא מאפשר את הנתינה. הבעיה היא, שבשלב זה ישנו קונפליקט בין הקבלה לבין הנתינה ואי התאמה ביניהן לפי רצון הנברא. כך שהתפשטות האורות בה אינה מביאה אותו לידי שליטה במצב וחלוקת האורות ממנו באופן שמשביע את רצונו. מבחינה רוחנית המשמעות היא, שהאור עדיין משתלט על הכלי וגם אם התפשטותו בו הינה מצומצמת יחסית להתפשטות הראשונה, עדיין הכלי אינו עומד ברשות עצמו ואינו מסוגל לווסת באופן מלא את זרימת האור לתוכו.
כאמור, בשלב זה ישנו המאבק שבין רצון הנאצל לבטא את עצמיותו ולהשפיע לטובה על סביבתו לבין הרצון הבסיסי שבו לקבל לעצמו. הנאצל אינו מצליח לשלוט על שני הרצונות ורואה בחסימה של הרצון לקבל כדרך להיאבק בכך ולחזק בתוכו את הרצון לתת. הבעיה היא ששני רצונות אלו מקושרים האחד בשני והנאצל מחפש דרך כיצד לקיים את שניהם, באופן שרצונו העצמי יבוא לידי ביטוי שלם.
הבחינה הרביעית - "התגברות שנייה"
בשלב האחרון הנאצל לומד כיצד לשלוט על הרצון לקבל ולכוון אותו לפי רצונו החופשי. הרצון לקבל מקבל צורה חדשה של "הרצון לקבל על מנת להשפיע". כדי לשלוט על הרצון לקבל, הנאצל לומד כיצד לצמצם את הרצון הטבוע בו ולהקטינו ככל שניתן. אולם מכיוון שהרצון לקבל טבוע בנאצל לפי גזירת המאציל, אין הנאצל יכול לצמצם אלא במעט ולמעשה הוא ממשיך לקבל אורות. לשם מניעת קבלת האורות מפעיל הנאצל "מסך" שגורם לאור שמתקבל לחזור אל המאציל "אור חוזר" ומבלי שייספג בנאצל (כמו שאור מוחזר בחזרה ע"י מראה). בשלב זה תהליך "ההתפשטות" - במובן של כניסת אור בנאצל בלא שיוכל למנוע זאת - מתבטל לחלוטין אינו קיים יותר בנאצל. הביטול מתבצע באמצעות המרת שלמה של "הרצון לקבל" אל "הרצון לקבל על מנת להשפיע" דרך הרמת מסך בפני אור האינסוף באופן שהאור הישר אינו מסוגל לחדור אל הנברא ומוחזר במלואו (כפי שמראה משקפת בחזרה את האור שמוקרן עליה) כנתינה שלמה אל המאציל או אל נבראים אחרים בצורה של אור דחסדים.
בשלב זה ישנה "התגברות" מוחלטת של הכלי על האור בכוונה לצמצם עד לביטול הרצון לקבל כדי השתוות אל הבורא מבחינת היכולת לנתינה. עקב החיסרון באור הכלי נעשה מעובה ביותר וחסר אור.
הרצון העז והבלתי מתפשר לנתינה מביא לכך, שכל אור שמקבל הנברא מוחזר מיד ובאופן מלא כחסד וכטובה לבורא ולנבראים אחרים. מהזרימה הזו של שפע הטוב, מהבורא אל הנברא ומהנברא בחזרה אל הבורא או לנבראים, יוצאים הכל נשכרים וזוכים לנחת רוח ולעונג. הבורא - על השגת השלמות בנברא שמכיר ברצונו להיטיב ומקבל ממנו את האור, הנברא - על יכולתו "להשתוות אל הבורא" בסגולת הנתינה והעונג שזוכה לו מעצם הנתינה, והנבראים - אלו שזקוקים לטובות ולחסדים ואכן מקבלים אותם.
בחינה ד' מתייחסת אל "ספירת המלכות" שמטרתה לרכז את הטוב והשפע מכל הספירות שמעליה על מנת לנקז אותם אל העולם הגשמי. בשל "הרצון לקבל", בצורתו החדשה, שנמשך בשלב זה ללא גבולות, קרויה "ספירת המלכות" בשם "לב חומד" כמשל לאדם שליבו חומד אפילו מעבר למה שהוא צריך, אך ברור שכאן הקבלה היא לצורך נתינה ולא לצורך העצמי.
הבחינה הרביעית, האחרונה, של הרצון לקבל, מהווה את הדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר שיכול הנברא להגיע אליה בעולם הגשמי. היא מסמלת ויתור על האגו האישי ועל "קבלת דבר לעצמו" באופן מלא. בין שמדובר ביחסי קבלה-נתינה מול הבורא או מול נבראים אחרים, האדם שהגיע למדרגה ד' מלא ברצון עז להעניק לאחרים כדי לסייע, לעזור, לתמוך ולהשביע את רצון המקבל, בעוד שהוא לכשעצמו "אין לו ולא כלום משלו".
תמצית גלגוליו של הרצון לקבל
בחינה א' - תהליך של "התפשטות": אור דחכמה מתפשט ויוצא מהמאציל ומוטבע בתוך הנאצל. המרכיב שמושך את אור דחוכמה לתוך הנאצל הוא הרצון לקבל בצורתו הטהורה.
בחינה ב' - תהליך של "התגברות": הנאצל משנה את הרצון לקבל ומשלב בו מרכיב של "הרצון להשפיע" שעוצמתו מתגברת על התפשטות אור דחוכמה. אור דחוכמה" משנה צורתו אל "אור דחסדים".
בחינה ג' - התפשטות גדולה של "אור דחסדים" מהנאצל והווצרות חיסרון יחסי של "אור דחוכמה", אין איזון בין האורות לפי רצון הכלי.
בחינה ד' - התגברות עוצמתו של "הרצון לקבל" שמביא בתחילה להתפשטות נוספת ועצומה של "אור דחכמה" ולאחריה התעצמות מקבילה של "הרצון להשפיע" מצד הנאצל כלפי המאציל. זרימת האורות גורמת להתהוות של "רצון לקבל כדי להשפיע" שגורם לצמצום ב-"רצון לקבל" לכשעצמו (כמו גם "ברצון להשפיע" לכשעצמו) וכתוצאה מכך, ישנו צמצום לכדי כמעט הביטול של אור האינסוף ושל אור דחוכמה סביב הנאצל "שמקבל לא לטובת עצמו אלא על מנת להשפיע טובה לשם שמים".
שתי הבחינות: א', ג' מכונות בשם "בחי' התפשטות" כי בשלב א' אור דחוכמה נובע מהמאציל ומתפשטים ללא גבול או מידה בנאצל ובשלב ג' אור דחסדים מתפשט, בכל יכולתו של הנאצל. על כן בחינות אלו משויכות לקטגורית "זכר" או "מידת החסד" שהיא הענקה ללא גבולות.
לעומתן, שתי הבחינות: ב', ד' מכונות "בחי' התגברות" כי הנאצל קובע מידה לכניסת האורות לתוכו ומגביל אותם עקב רצונו להשפיע. על כן, שתי בחינות אלו משויכות לקטגורית "נקבה" במשמעות של "מקבל כרצונו בהגבלה" או: מידת הדין.
