כותב המאמר: שמואל קרמרמן
"אור דחוכמה" ו-"אור דחסדים"
הבחן השתנות-הצורה (במובן של התווספות צורה) של "הרצון לקבל" מתבסס על ארבע "מדרגות" את האופן שבו "הרצון לקבל" בא לביטוי בהתייחסות הנברא אל הבורא. לכל "מדרגה" ישנו אפיון ייחודי של המצב רוחני שמתפרש כ-"התרחקות" או "התקרבות" של הנאצל מהרצון לקבל הבסיסי כמו גם אל המאציל (הבורא). הכלל הוא, שככל שישנה התרחקות מהרצון לקבל הבסיסי בצורתו הראשונית כפי שהוטמע בנברא על ידי הבורא, כך ישנה התקרבות רבה יותר של הנאצל אל הבורא בבחינת התגבשות בנברא של רצון חדש ומיוחד של נתינה "הרצון לקבל על מנת להשפיע".
תהליך ההקרנה של אור האינסוף לעבר רבדים נוספים של "הרצון לקבל" במגמה של עיבוי אור על פי "מדרגות" מכונה בקבלה "התפשטות הנעתקת ויוצאת מהמאציל" במובן של "לפשוט וללבוש מלבוש אחר/נוסף".. שמשמעותו, שאור זך יותר מתלבש באור מעובה יותר (האור הזך מפעיל מבפנים את האור המעובה) וכתוצאה מכך נוצרות השתלשלויות של אורות שמרכיבים את סוגי "הרצון לקבל" כמו גם אורות נוספים אחרים שנוצרים מתוך פעולתו של "הרצון לקבל".
כנאמר מקודם, לתהליך הבריאה אין כל השפעה על אור האינסוף שכן הוא אינו עובר, שינוי, תיקון או המרה או החסרה. אולם, לאחר הצמצום וכניסה של אור האינסוף למרחב הבריאה דרך "צינור דק אחד" מתגלות במרחב הבריאה מדרגות המתאפיינות באור עכור ופחות זך מכפי שהינו ב-"אור האינסוף. מידת ההתעכרות באור מכונה "עביות האור". כתוצאה מ-"העיבוי" האור נעשה עמום והשפעתו המטיבה על הנבראים נחלשת.
התווספות מדרגות שונות של "עביות האור" מאפשרת הבחנה בין מידות שונות של כניסת "השפע" אל הנבראים. אחת ההבחנות החשובות בין אורות הינה שבין "אור דחכמה" ל-"אור דחסדים" שמתגלים מיד עם הבריאה ונפרדים (נבדלים) ביניהם במהותם ובהשפעתם על הנבראים:
"אור דחוכמה"
האור מכונה בשם "של חוכמה" מכיוון שהוא מוענק לנברא בזכות חוכמתו של הבורא שדואג כבר מראש לצייד את הנברא כבר בתחילת דרכו בכל הנדרש על מנת שיוכל להמשיך ולשרוד בעולם הגשמי.
אור דחוכמה אינו מותנה במעשי האדם או בכוונותיו אלא מוענק לו מעצם היותו נברא. הוא שופע ישירות מהמאציל ולכן מכונה גם בשם "אור העצמות" קרי, האור שמתפשט מתוך פנימיותו המקודשת והנסתרת של הבורא. התפשטות אור דחוכמה בנאצל נובעת בעיקר מרצונו של הבורא להיטיב עם הנברא אך נסמכת גם אל "הרצון לקבל" שמוטבע אף הוא מלכתחילה בנאצל.
מכיוון ששפע האור המגיע מהמאציל הינו מעל ליכולת הנאצל, הכלי, מלהכילו, אור דחוכמה נחשב "אור חיצוני" שעוטף את הכלי. הכניסה של אור דחוכמה מאור האינסוף לבריאה נעשית דרך ספירת הכתר ומשם האור מועבר אל ספירת החוכמה שמקרינה מתוכה את האור לנאצלים (ספירה - כוחות שמייצגים את מידות הבורא בבריאה).
במערך היחסים שבין האורות, "אור דחוכמה" מייצג את האור הפנימי (הנעלה יותר) שמפעיל את "אור דחסדים". בלשון הקבלה: "אור דחוכמה מתלבש באור דחסדים" כלומר, אור דחוכמה הוא הפנימי ועליו מתלבש אור חיצוני שהוא אור דחסדים. במהלך חייו וכתוצאה מהתפתחות המודעות בנפש האדם הוא מסוגל להפעיל רצונות משלו ולקבוע, האם ובאיזו מידה הוא מעוניין לקבל את אור דחוכמה לקרבו ולאיזו תכלית. האמצעים שדרכם יכול הנברא "לווסת" את שעור אור דחוכמה שמתקבל בו נקראים בשם צמצום (החזרה חלקית) או מסך (החזרה מלאה) ויבוארו בהמשך.
"אור דחסדים"
האור מכונה בשם "של חסדים" מכיוון שהוא מעניק לנברא את היכולת לתת מחסדו האישי, כלומר, מסגולותיו, מכשוריו ומהמשאבים שעומדים לרשותו, לאחרים ובכך להיטיב עימם ולגרום להם לתחושת שפע ועונג. אור דחסדים מהווה גם את סוג אור שהנאצל יכול להקרין אל המאציל בחזקת "הרצון להשפיע" ולגרום למאציל נחת רוח ועונג על כך שנאצל מכיר בו, מודה לו על מה שקיבל בחייו ושואף להידמות אליו מבחינת היכולת להחזיר טובה תחת טובה. ככל ש-"הרצון לקבל כדי להשפיע" של הנאצל בעל עוצמה גבוהה יותר, כך נביעתו של אור דחסדים בבחינת "הרצון להשפיע" רבה יותר.
אור דחסדים נמוך בזכותו לאין ערוך מ-"אור דחכמה" באשר לרמת הזכות הרוחנית שבו. שכן, מקורו לא רק ברצונו של מאציל (מכיוון שאור דחסדים משתלשל מאור דחוכמה) אלא גם ברצון הנאצל. אור דחסדים מתגלה באדם שמסוגל לסייע ולעזור לזולתו ומעורר באלו שזוכים לטובות שהוא מעניק תחושות של הכרת תודה ואמון בכוונותיו הטובות.
אור דחסדים נכנס אל הבריאה מאור האינסוף שחודר אל ספירת הכתר, ממנה אל ספירת החוכמה וממנה אל ספירה הבינה שמקרינה אותו אל הנבראים. לכן אור דחסדים קשור ונובע מתוך אור דחוכמה. אך בעוד שאור דחוכמה מאפיין את "הרצון לקבל" לעצמו בלבד, אור דחסדים מותנה ברצונו, מעשיו וכוונותיו של האדם, הנאצל, להשפיע מטובו על האחרים ולסייע להם להגיע לרמה גבוהה יותר של אושר בחייהם. אור דחסדים מאפיין את שאיפתו העזה של הנברא להידמות אל הבורא בכוונה לנתינה וברצונו להעניק שפע של חסד לבורא ולנבראים אחרים. אור דחסדים מסמל את עצמאותו הרוחנית של הנאצל, בכך שהוא משתחרר מאור דחוכמה שנכפה עליו ברצון הבורא בראשית דרכו בעולם ואת רמת המודעות הגבוהה שבו לגבי ההבחנה בין הטוב והרע. על כן הוא מהווה כלי עבור האדם לצורך של תיקוני נפש, תיקוני מידות, התרחקות מתשוקות גשמיות ובעיקר להינתק מהרצון לקבל לעצמו בלבד.
