כותב המאמר: שמואל קרמרמן
החיבור שבין האור לכלי
חוכמת הקבלה משתמשת במושגים הייחודיים לה וכבר בתחילת הלימוד חובה להכירם ולהבין את משמעותם. אחד המושגים החשובים ביותר דן בקשר שבין הגורם הפנימי המפעיל "האור" לבין הגורם הגלוי שפועל ומכונה "כלי". בין "האור" ו-"הכלי" קיים ממשק מחבר "הרצון לקבל" שהודות לתיאום שהוא מבצע ביניהם מתקבלת "הפעולה" במציאות. שני הגורמים יכולים לעמוד כל אחד בפני עצמו אך אין לא תהא לכך כל משמעות. רק החיבור שבין אור וכלי יוצר מצב של מציאות פעילה.
בתהליך הבריאה מתבצע הקישור שבין האור לכלי בשתי רמות:
? הרמה העליונה: אור האינסוף ממלא את תפקיד האור ואילו כל עולמות הבריאה, ובעיקר העולם הגשמי שבו חי ופועל האדם, ממלאים את תפקיד הכלי.
? הרמה התחתונה: הנשמה מתפקדת כאור זך שיש בו הכוח להחיות ולהפעיל את הכלי שהוא הגוף החומרי שמתקיים ופועל במסגרת המציאות הגשמית.
בשתי הרמות הממשק הינו "הרצון לקבל" שמחבר בין הגורמים ומפעיל אותם כפי שנקבע ברצון הבורא.
אורות ראשוניים בבריאה
"הרצון לקבל" מתגבש בנברא הודות לשני אורות ראשוניים שמתגלים מתוך אור האינסוף כבר בתחילת הבריאה: "אור דחוכמה" ו-"אור דחסדים". אלו אורות החשובים לצורך קיומו של הנברא ומתגלים דרך ארבע שלבים של התפתחות הרצון: בתחילתו - שלב "קטנות" ועד לתכליתו - שלב "גדלות". האורות נחשבים בחזקת "יש מאין" מכיוון שהיו בבחינת מציאות של "אין" באור האינסוף - שהוא שלם ואחיד ואין בו שם הבחנות לפי סוג, גודל או זכות מול עוביות האור - והתגלו למציאות של "יש" בבריאה.
בטרם הבריאה אור האינסוף "ממלא כל מציאות". על כן, וכדי לברוא בריאה יש צורך לצמצם את מציאותו סביב נקודה כלשהיא שממנה ואילך הוא מפנה מקומו לבריאה. במילים אחרות, הסופיות מהווה את הכוח שיש ביכולתו להתנגד לאור האינסוף ולצמצם את נוכחותו סביב נקודה מסוימת. זהו תמצית האירוע שמקדים את הבריאה ומכונה "הצמצום". הודות לצמצום הארת אור האינסוף מתבטלת במרחב שנועד לצורך הבריאה ובמקומה מתגלים "צורות נוספות" של סוגי אורות במדרגות שונות של זכות, ושדרכם מתחוללת הבריאה על כל גווניה. האורות הראשוניים שבוקעים מתוך אור האינסוף הינם אור דחוכמה, על שום חוכמתו של הבורא שקבע כללים נכונים לשמירה על קיום הנבראים ואור דחסדים, שמורה על יכולת הנבראים לעמוד בכללים אלו ויצור מציאות נתינה משלו, כפי שיוסבר בהמשך.
סיווג צורות אור חדשות מ-"אור עליון פשוט"
אור האינסוף מכונה בתואר "אור פשוט עליון". כוונת הביטוי "אור פשוט" הינה לתאר אור אחיד שאי אפשר להבחין בשום פרטים והוא נעלה ביותר מבחינת הטוהרה והקדושה. אור האינסוף מצוי בדרגה הגבוהה ביותר של "זכות" ללא מדרגות של הארה, בין שלפני או אחרי הבריאה. אור זך ואחיד ללא שינוי בתוכו מכונה גם בשם "אור עגול".
בהתחוללות הבריאה מתגלים מתוך האור הפשוט רמות שונות של אי זכות או בלשון הקבלה "עוביות" . העוביות מורה על הפחתה בזכות האור ועל יצירת צורות שונות ונבדלות ביניהן במידה של "זכות האור" או של "עוביות האור. מרווח סוגי אורות השונים נע מאור זך ונעלה שמצוי בעולמות עליונים גבוהים ועד לאור שהוא עכור מאד ובעל עובי מרובה המכונה בשם "כלי" ושמצוי רק בעולם הגשמי. גילוי סוגי האורות מתוך אור האינסוף מציינים מצב של "פירוד" או הבחנה בין אורות לפי תפקידם ומטרתם במעשה הבריאה. תהליך ההתגלות האורות מכונה "תנועה" במובן של "התרחשות" והינו ההיפך מהמצב של חוסר התנועה והאחידות שבאור אינסוף.
בטרם הבריאה לא היו מדרגות בזכות האור והוא היה מצוי בצורה אחידה באור האינסוף שמהווה מקור לכל האורות שמתגלים בבריאה. על כן, אור האינסוף מכונה גם "אור עליון" במובן של ראשוניות וקדמוניות. סוגי האורות הנבדלים שמתגלים בבריאה, מהווים בעולמות עליונים את השורשים שמהם משתלשלים הענפים עד להגיעם אל כל סוגי הנבראים למיניהם בעולם הגשמי. מכאן, שאחידות אור האינסוף נשארת כמות שהייתה אך ממנה מתגלים "אורות נפרדים" שהם המקורות לרבגוניות שבבריאה.
במצב של "אור פשוט עליון" אין עדיין "אור תחתון" שכן טרם התחוללה הבריאה. אולם כאשר תצא הבריאה לפועל עתידים להתגלות מתוכה אורות הנחותים מאד מאור האינסוף ולכן מכונים "תחתונים".
