משמורת פיזית- הגביע הקדוש של מאבק הגרושים? מאת מגשרת עורכת דין הדרה מטר 

בעת השוואה בין חשיבותה של משמורת משפטית אל מול מקומה הצר יותר של משמורת פיזית (חזקה על הילד), מעניין לנסות לבחון מה הבסיס לחוסר ההסכמות העולות בין הורים באשר למשמורת?

קביעת משמורת להורה, אינה אומרת דבר וחצי דבר לגבי משך הזמן שכל אחד מההורים ישהה עם הילד. האם ההורה הלא משמורן יפגוש את הילד מידי יום (למשל: ייקח כל יום בבוקר לבית הספר), או שייפגש עם הילד פעמיים בשנה בלבד. מכך נגזר גם הזמן שההורה המשמורן ישהה עם הילד לפי משוואה פשוטה : "זמן המשמורת = זמן משמורת פחות זמן ההורה השני עם הילד"

סדרי הראיה בין הילד לבין כל אחד מההורים מובטחים ואינם קשורים כלל לקביעת משמורת. אלו יקבעו על ידי הצדדים בינם לבין עצמם , ובהעדר הסכמה יקבעו על ידי בית המשפט. המשמורת משפטית של כל הורה נשמרת, ומבטיחה את היותו שותף מלא ואחראי לשאלות משמעותיות הקשורות בילד(היכן יגור, ילמד, האם לבצע טיפול רפואי כזה או אחר). אם כך, מדוע חשובה כל כך המשמורת הפיזית?

נראה שהתשובה לא נמצאת בתחום היחסים שבין הורה לילדיו, אלא במחוזות אחרים. ההורה שנקבע כמשמורן, מקבל על פי חוק זכויות עודפות, בעיקר כלכליות. ביטוח לאומי לדוגמא, מעביר את קצבת הילדים אך ורק להורה המשמורן. הורה משמורן אף זכאי לזכויות במשרד השיכון במקרה של סיוע בשכר דירה. כך גם ברשויות המקומיות ובגני הילדים. כאשר מגיעה הנחה לחד הוריים, הכוונה: הנחה להורה המשמורן.

עקרון נוסף עליו נאבקים ההורים הוא : שמירה על זכויות נרחבות יותר בסדרי הראיה, כלומר: בכמות הזמן, ובעיקר הזמן האיכותי בו שוהה ההורה עם הילד. שני ההורים צריכים לבחון כל אחד עם עצמו, ובהמשך ביחד, את זמני העבודה, לימודים ומחויבויות אחרות. אם הדבר קשה או נדמה כבלתי אפשרי יש להיעזר במגשר מיומן ומקצועי שיסייע לתווך ולגשר. גיבוש חלוקת זמן יעילה שתאפשר לכל אחד מבני הזוג גם זמן אישי, זמן לעבודה וזמן לילדים. באמצעות "זמן" יכול הורה להשפיע מתפיסת עולמו, מחוכמת חייו, יכול להיות מעורב בחיי היום- יום של ילדו, בקשריו החברתיים ובעניינים המעסיקים את ילדו, כמו גם לדאוג לקשר בין הילד לבין בני משפחה אחרים. זמן מאפשר להיות הורה נוכח ומשמעותי בחיי הילד.

כמגשרת , פנה אלי זוג עם ארבעה ילדים קטנים. האישה רצתה להתגרש ונמקה זאת בכך שבעלה עוסק בשנים האחרונות ברכיבה על אופניים כספורט תחרותי, ומקדיש לעיסוקו שעות מרובות באימונים בארץ ובחו"ל. היא אמרה שנמאס לה לגדל את הילדים לבד. כשהגענו לדבר על סדרי הראיה יחד עם הבעל, נפל לאישה האסימון ואמרה: "אז בשביל מה לי להתגרש? אם הוא לא יכול להתחייב לקחת את הילדים כל שבת שניה, ושיהיו אצלו פעמיים בשבוע כמו אצל כל הגרושים הנורמאליים, בכדי שאני אוכל קצת להתפנות לעניינים שלי? אז מה שווים כל הגירושים האלה?". ההבנה שהורות היא לא משחק, אלא עיסוק אינטנסיבי הדורש זמן אינסופי, סבלנות אין קץ, מאמץ סיזיפי ווויתור על דברים אחרים היא חלק מתהליך "התבגרות" שעוברים הורים במסגרת הליך גישור ראוי לשמו. באותו מקרה, בהמשך תהליך הגישור, החליטו בני הזוג שלא להתגרש, אך קבענו יחד הסדרים קשיחים לגבי חלוקת הזמן בו ישהה כל אחד עם הילדים, תוך וויתור משמעותי מצד האב על שעות אימונים, על מנת לפנות זמן לאם לעיסוקיה. עתה, שנתיים אחרי המשבר, הם עדיין יחד, ומרוצים מאי פירוק המשפחה בעת המשבר.

הורות היא תהליך של חשבון נפש מתמיד שכל הורה צריך לעשות עם עצמו, ולבחון את כמות ההשקעה, הפנאי והנוכחות בחיי ילדו, כמו גם חלוקת הזמן בין כל הילדים במשפחה. חשבון נפש פנימי שכזה אינו קשור בהכרח למשמורת המשפטית. כבודה במקומה מונח אך, אל לה לחרוג מעבר למה שהיא באמת. כל הצדדים , ההורים ובוודאי הילדים, ירוויחו רבות אם יחליפו את מאבקי המשמורת ,בחלוקת זמנים חכמה.