משנכנס אדר מרבין בשמחה. איך? 

בס"ד

משנכנס אדר מרבין בשמחה? איך?

יש חשיבות רבה לשמחה בחיי היהודי.

יהודי מצווה לעשות כל מעשיו בשמחה שבלב בכל עת. התורה מלמדת אותנו שאנו יכולים לשלוט על רגשותינו ויכולים לכוון את מחשבותינו.

ואם נדייק, הרי שמצוות רבות מכוונות ללמד אותנו לשלוט בהתנהגותנו ובתחושותינו, מה שאומר שהאדם צריך להיות רב אמן כדי לשלוט בעצמו.

וזוהי עבודת המידות האמיתית.

"ואהבת לרעך כמוך": מצווה לאהוב את אחיך.

"לא תחמוד": עליך להתגבר על מידת הקנאה והתאווה למה שלא שייך לך.

 "לא תיטור": גם אם אינך נוקם ממש במי שהרע לך, עליך להתגבר ולנקות ליבך ממחשבות של נטירת כעס.

"ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך..." (דברים ו, ה): אין די בקיום מצוות, יש לעשות זאת מאהבה. ואף שנראה לכאורה שיש הרבה כובד ראש ביהדות, הרי שאת עבודת השם עלינו לעשות מלב מלא שמחה.

שמחה פשוטה המגיעה מלב מלא תודה לה' על בריאתו, על נתינתו ועל היותו אבינו הרחום. זוהי בעצם הכרת הטוב שאנו מראים בשמחתנו.

ומהרמב"ם לומדים אנו גם על חשיבות השמחה בחיינו בכלל. הרמב"ם מלמדנו שהשמחה חשובה לשמירת בריאות הגוף, כי בהכרה זאת תלויה בריאות הנפש של האדם.

והנה "משנכנס אדר מרבין בשמחה". כיצד? האם לא די לה בשמחה שבלב?

וכאן לומדים אנו על ההבדל בין שמחה לשמחה.

עבודת השם כולה נעשית מלב שמח. אבל יש ימים שניתנו לנו כמתנה ובהם אנו מצווים לעשות מעשים גשמיים, כדי לבטא את השמחה ולחזקה, להביאה לידי ביטוי בעשייה של ממש ולא רק בתחושות הנפש, כדי שהשמחה תצא החוצה ותיצור עוד שמחה. כי בימי אדר השמחה הינה מהות החודש וייחודו.

לכן, משנכנס אדר מתחילים בשמחות: שמיעת שירים, הכנות לימי פורים, יש הנוהגים להתחפש יום יום וכד' (במוסדות חינוך מתחילים לחגוג את פורים מראש חודש אדר), ומרבים בשמחה עד לשיא - הוא יום הפורים. ואחר כך כמובן שמחת ימי הפסח - שמחת הגאולה.

ובחג הפורים נצטווינו על ארבע מצוות של שמחה והכרת הטוב, מלבד התחפושות הידועות לטוב. תחפושות שהינן ביטוי הנס הגדול של פורים: "ונהפוך הוא" ההיפוך – והנס.  

מקרא המגילה – שמחה בזיכרון הנס העצום והמופלא שנעשה לנו.והכל מחוייבים בשמיעת המגילה. לכן, יש מקומות בהם עושים קריאה מיוחדת בשביל נשים שלא הספיקו להגיע לבית הכנסת בזמן הקריאה.

מתנות לאביונים – לתת למי שאין ו כדי שיוכל לשמוח ולחגוג את היום. וכן מתנות לעניים. הרי לא נוכל לשבת בביתנו לסעוד סעודות דשנות ולשתות יין, כשיש משפחות שאין להם מה לאכול. איזו מין הנאה זאת כשאתה אוכל לבד?!

לכן, מצווה כל יהודי, כחלק ממצוות יום הפורים – יום של שמחת הנס - לתת מתנות לעניים. משלוח נאה ומכובד, או כסף שירכוש לעצמו מה שצריך,  שיוכל גם הוא לשמוח בשמחת הנס של פורים.

ואפילו אומרים – "כל הפושט יד – נותנים לו" אין לבדוק אם הוא באמת צריך. לתת. כי נתינה הרי גם היא שמחה.

משלוח מנות: כדי לקרב בין הבריות ולהגביר האחווה בנתינה ובקבלה.

משתה – יש לערוך משתה ממש - סעודת פורים עם בשר ויין ומגדנות.

גם פה באה לידי ביטוי דרכה המופלאה של היהדות המשלבת רוחניות בגשמיות ומוליכה אותנו בקדושה לדרך חיים של שמחה והכרת הטוב.