הקדמה מהרב אשלג לתלמוד עשר הספירות - מאמר 13
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

הקדמה מהרב אשלג לתלמוד עשר הספירות - מאמר 13 

מאת    [ 07/03/2011 ]
מילים במאמר: 500   [ נצפה 1557 פעמים ]

 
 
המשך: הקדמה לתלמוד עשר הספירות מהרב אשלג
המחבר: שמואל קרמרמן
(מא) לשם מענה על קושי זה נסתייע בכתוב בספר הזוהר "ומשחרי ימצאוני" שמשמעותו: מי שמחפש אחרי ימצא אותי. אם כך, היכן ניתן לחפש ולמצוא את הקב"ה? התשובה: לא ניתן למצוא אותו, כי הוא אל נסתר ונוכחותו מתגלה רק דרך תכני התורה הקדושה שבם הוא חבוי. וגם כאן ישנו קושי, שכן בדרך כלל אומרים חז"ל כי הבורא מסתתר בתוך מעשי הבריאה שמתגלים בעולם החומר אך נחשבים כהבל הבלים בהיותם גשמיים ביסודם ומצויים מחוץ לתורה הקדושה. אז אם כך, כיצד כתוב פה ההיפך, שרק בתורה הוא מסתתר? יתר על כן, לשם מה צריך הבורא להסתתר באופן "שכל מבקשי אותו ימצאוהו" כלומר, שצריך לחפש היטב אחריו כדי למוצאו? מה הכוונה בכך?
(מב) צריך לדעת, כי ישנה סיבה אחת שהיא המקור לניכור שקיים בין הנבראים לבין הבורא ולעבירות שאנו עושים נגד רצונו, ואשר בעטיה אנו עוברים כל מיני מכאובים, ייסורים ושאר דברים רעים שאנו נכשלים בם, בכוונה או שלא בכוונה, במהלך החיים. אילו יכולנו להסיר את אותה הסיבה, היינו נפטרים מיד מכל הצער והמכאוב וזוכים לדבוק בשם יתברך "בכל לב, נפש ומאד". ובכן, הסיבה המקורית לכל הניכור היא "מיעוט ההבנה שלנו בהשגחתו יתברך על בריותיו". קרי, שאין אנו מבינים את דרכיו כראוי.
(מג) נניח לרגע, שהקב"ה היה מנהיג את הבריאה באופן גלוי ומיישם את כללי השגחתו על הנבראים באופן נראה. אילו היה כך, אז, למשל, מי שאוכל מאכל אסור היה מיד נחנק ומת, ומי שעושה מצווה היה זוכה מיד לתענוג עילאי. במציאות שכזו מי בכלל היה מעז לחשוב חושב לעבור דבר עבירה שעליה שדנה אותו למיתה? האם יש מישהו שלא היה קופץ מיידית לקיים מצווות על מנת לזכות בשכר גשמי גדול שנובע מכך? אילו הייתה השגחת הבורא גלויה ומיידית - מיד היה כל העולם מתמלא בצדיקים גמורים.
(מד) מכאן ניתן לשער, כי מה שחסר לנו בעולמנו הינה "השגחה גלויה". כי אז כולם היו צדיקים גדולים ודבקים בשם יתברך במלוא האהבה, שכן יש בגילוי ישיר של שכר ועונש יתרון גדול לכל אחד מאתנו וכדאי היה לנו להתאהב בו מכל לב ונפש ולדבוק בו תמיד מבלי להפסיק לרגע. אך מכיוון שהמצב אינו כך ועל מצווה לא תמיד מקבלים עונג ושכר, כשם שעל עבירה לא תמיד נענשים והשם יתברך נוהג בכל המקרים בארך אפיים (סובלנות יתרה) ודורש מאתנו סבלנות עד לקבלת השכר או לחילופין העונש. לעתים, הזמן שחולף בין המצווה לשכר או בין העבירה לעונש הוא רב כל כך, שנוצר הרושם כי אין קשר בין הדברים או שאפילו הקשר הינו הפוך, כמו שנאמר: "הנה אלה רשעים ושלוי עולם השיגו חייל" (תהילים ע"ג). לכן, לא כל מי שרוצה באמת ללכת בדרכי השם ולזכות בגמול הצפוי אכן מסוגל להתאפק ולהמתין עד לבוא שכרו. להיפך, אדם שמשתדל ללכת בדרכים הטובות ולקיים את מצוות התורה מוצא עצמו נתקל במכשולים ובמחסומים מכל צד עד שספק אם עומד לו כוחו להתמודד ולהגיע לידי קבלת שכר, כמו שאמרו חז"ל "אדם אחד מאלף מצאתי". קרי, מתוך אלף איש שנכנסים ללמוד תורה רק אחד זוכה לגמול גדול שיצא ללמד תורה גם לאחרים. מכל הדברים הללו ניתן להסיק כי המחסום שבהבנת דרכי ההשגחה העליונה הוא המקור לכל הרע, שלפתחו אנו מתגלגלים ועמו צריך להתמודד במהלך חיינו.
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב