מבוא - מאמר 21: הכל צפוי והרשות נתונה
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

מבוא - מאמר 21: הכל צפוי והרשות נתונה 

מאת    [ 01/03/2011 ]
מילים במאמר: 1150   [ נצפה 1592 פעמים ]

 
 
"הכל צפוי והרשות נתונה"
רצון הבורא בקיום הבריאה הינו שורשי, מוחלט ולא ניתן לערער עליו בשום אופן או דרך שהיא מכיוון שאין בקרב הנבראים, לא השטן ובודאי שלא האדם, מי שיהא מסוגל להעמיד את רצונו האפסי מול רצון הבורא. כל סוגי הרצונות בעולמות הקדושה, בעולמות הטומאה ובעולם הגשמי נגזרים משורש אחד ויחיד "שורש השורשים" שהוא הרצון האלוהי שבעצם קובע כבר מבראשית הבריאה, באופן כולל ומוחלט, את דרך התנהלות הבריאה והנבראים.
עולה השאלה: אם הרצון האלוהי מוחלט והכל נקבע מראש, האם לאדם יש חופש פעולה לבחור לפי דרכו שלו או אף להשפיע, לכיוון כזה או אחר, על אותו רצון נעלה? כדוגמא, מה לגבי מצב שבו בן מתפלל ומבקש רחמים ומרפא עבור אביו שחולה אנושות? האם בתפילתו יש כדי להסיר ולשנות את מה שנקבע מראש ע"י הבורא? התשובה לכך חד משמעית: מכיוון רצונו של הבורא הינו מעל ומעבר לכל רצון של הנברא, ואין זה משנה מהי מעלת הנברא, ירא שמים, חסיד, צדיק, וכו', כי אז לפי רצון הבורא יקום הכל וברצונו נופל. רצונו של הנברא הינו כאין וכאפס ומתבטל מפניו כלא היה ואין ביכולת שום נברא לשנות גזירה שנגזרה מרצונו של הבורא. כלומר, אם מלכתחילה רצה הבורא, שהכל מוחלט מלפניו מראש, שהחולה ימות - התפילה לא תעזור. אך אם מבראשית קבע הבורא, כי התפילה היא התנאי לשינוי הגזירה, אזי התפילה תעזור - בתנאי שהנברא אכן יתפלל ויבקש עזרה. התובנה מכאן הינה חשובה מאד. אך אדם אינו יכול לדעת מהי הגזירה של הבורא בשום עניין שהוא מכיוון ש-" נסתרות דרכי האל". אין אנו יכולים לדעת מהו באמת רצונו מעבר לתקווה כי הבורא רוצה להיטיב בדרך כזו או אחרת שאינה גלויה או מובנת לנו. אולם, יחד עם זאת, בתוך קביעתו של הבורא ישנהם מרכיבים סמויים המאפשרים לאדם להשפיע על התוצאה דרך מערכת הספירות שמייצגת את הבורא בהנהגת העולמות עד לתיקון המלא. על אותה מערכת האדם מסוגל להשפיע דרך "הבחירה בטוב" ובעיקר דרך התפילה, כמו גם מתן צדקה, עשיית חסד וכו'. הקושי הוא, שהאדם אינו יודע איזו מן הפעולות שיש ביכולתו לבצע הינה המפתח להשפעה לטובה על המצב. לכן, חובה עליו לנסות כל דרך שהיא כדי לעזור לעצמו או לאחרים בתקווה, שאחת מפעולותיו תביא להשפעה על מערכת הספירות "ותמתיק את הגלולה המרה". זאת בניגוד גמור לגישה, שהאדם צריך לקבל את גורלו בהכנעה גמורה ולא להתאמץ ולהשפיע עליו מכיוון שהכל נקבע ונחרץ מראש ע" הבורא. חוכמת הקבלה משלבת את שתי העמדות המנוגדות ביחד ומסבירה, כי למרות שהכל ידוע מראש, אין לאדם יכולת לדעת על כך ועל כן אין זה משנה לגביו ולא כלום. עליו להתאמץ ולהשפיע על גורלו בעצמו, שכן המעורבות הזו נלקחת אף היא בחשבון כגורם שיש לו השפעה מסוימת על אופן השתלשלות הדברים מהעילה הראשונית שמצויה בעולמות רוחניים עליונים ועד לעלול (התוצאה) הסופי שהופך למציאות בעולם הגשמי התחתון.
באופן דומה, האמירה "הצדיק גוזר והקב"ה מקיים" אינו בעלת תוקף כשמדובר בהעמדת רצון הנברא, מכובד ככל שיהא בעולם הזה ובעולם הבא, מול רצון הבורא. שכן, רצונו של הנברא הינו אפס אפסים ובטל מפני רצונו של הבורא שהינו הכל יכול ואינסופי. אולם ביכולתו של האדם, בין שהוא מצוי במצב נעלה ובין שהוא מצוי במצב של שפל, להשפיע על גורלו או על גורל האחרים דרך התפילה והבקשה לרחמים. זאת כפי שכתב במאה השלוש עשרה הרב המקובל יוסף גיקטיליא בספרו המפורסם "שערי אורה", אשר נחשב כספר יסוד וכמפתח לכל לומדי חוכמת הקבלה לדורותיהם:
" ועתה צריכים אנו להודיעך סוד שני מקראות שקבעו חכמים, אחד בראש התפילה והוא 'אדני שפתי תפתח', והשני בסוף, 'יהיו לרצון אמרי פי'. וצריך אתה לדעת כי הראשון, הקבוע בראש התפילה, הוא השער שבו נכנסים בני עולם לבקש רחמים לפני י"י יתברך, וזהו 'אדני שפתי תפתח', ועל זה נאמר: פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה יה (שם קיח, יט). וסוף התפילה ההגונה שהיא מתגברת ועולה מספירה לספירה עד שמגעת עד הרצון שהוא דבוק בכתר, ולפיכך אמר בסוף 'יהיו לרצון אמרי פי'. וכשהתפילה מגעת למקום הרצון אז כל השערים למעלה ולמטה נפתחים לפניו ואין שם מעכב ומונע על בקשתו, שהרי בעולם הרחמים הוא; ואז יפיק כל צרכיו ושאלותיו ואין דבר עומד לפניו, שהרי ממקום הרצון הוא שואב, ויכול לחדש אותות ומופתים חדשים כאילו באותה שעה נברא העולם ואין דבר עומד לפניו. וזה שנאמר: בני חיי ומזוני לא בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא, לפי שהכול תלוי בעולם הרחמים שהוא המקור, במקום הנקרא מזל. ואם תתבונן בעניין זה תבין סוד חנה, עד איזה מקום עלתה תפילתה כשאמרה: ותדר נדר ותאמר יהו"ה צבאות אם ראה תראה בעני אמתך (שמואל, א, יא). וכן תבין מכאן סוד תפילות כל הצדיקים שהתפללו והפיקו כל צרכיהם בדרך נסים ונפלאות, הוא שנכנסו בתפילתם עד עולם הרחמים שהוא המקום אשר משם נתחדש העולם. וכמו שנתחדש העולם וכל ברואיו מאותו המקום, כך הצדיקים המתכוונים בתפילתם לאותו המקום יכולים לחדש בעולם אותות ומופתים ולשנות מנהגו של עולם. וזהו מקום הביטחון הגמור, וזהו סוד הרצון, כי המגיע למקום הרצון הרי הכול בידו לעשות כפי רצונו וחפצו, כמו שאמר 'רצון יראיו יעשה ואת שוועתם ישמע ויושיעם'. והמבין זה יוכל להתבונן כל מקום שנאמר בתורה אותות ומופתים וגאולות ותשועות ושינוי מנהגו של עולם. ולפיכך קבעו בסוף התפילה 'יהיו לרצון אמרי', והוא סוד שאנו מתפללים 'יהיו לרצון', כלומר שיתחדש הדבר שאנו מתפללים עליו ממקור הרצון והמחשבה, כמו שנתחדש העולם מאותו המקור. והמבין זה, עליו נאמר; וטהר ידים יוסיף אומץ (איוב יז, ט). ודע כי כל הניסים והנפלאות שנעשו בזמן הנביאים או התנאים והאמוראים, כולם היו אפשריים כשהיו מגיעים בתפילתם עד מקור הרצון. ואותם חכמי הדורות שעברו שהיו חוששים לשינוי הרצון, אם היו יודעים מהו המקור הנקרא רצון לא היו חוששים לשינוי רצון, לפי שהיודע מהו רצון יודע שאין בו שינוי. אבל כל הזוכה להגיע תפילתו עד המקור הזה יכול להפיק צרכיו מאין גבול, וזהו: ויפק רצון מי"י (משלי ח, לה), כלומר ממציא וממשיך חפצו ממקור הרצון מאין סוף. והמבין זה לא יקשה בעיניו שינוי הטבע וחידוש אותות ומופתים בעולם; משל כשיש בחדר כל מינים שבעולם, כל מי שזוכה להיות המפתח בידו מפיק ממנו צרכיו, ומה שינוי רצון יש בזה? והספירה הזאת נקראת עומק, כלומר עומק מחשבה. ואל תטעה שתחשוב כי דבר עומק במקום זה הוא דבר שפל ונמוך, כי הכוונה בלשון עומק הוא מופלא ורחוק להשיגו, כמו שנאמר: רחוק מה שהיה ועמוק עמוק מי ימצאנו (קהלת ז, כד) וזהו סוד ממעמקים קראתיך י"י (תהלים קל, א), כלומר, מעומק המחשבה שהוא הרצון באין סוף וגבול. ועל דרך זה נאמר בספר יצירה ' עומ"ק רום עומ"ק תחת ' הרי גילה כי לשון עומק הוא בדבר שאין לו סוף וגבול ואינו לשון שפל לבד, אלא כי כל דבר שהוא גבוה ונאמר בו לשון עומק, הוא לשון מסייעו לגבהו ואומר שהוא גובה בלא שיעור לרוב גבהו; וכן כשאמר בעניין שהוא למטה, מסייעו לומר שהוא יורד למטה הרבה. סוף דבר: לשון עומק בכל מקום שתמצאנו הוא מסייעו ללשון שהוא מוצא שנאמר עליו, אם למעלה, למעלה, אם למטה, למטה, אם לצדדים - לצדדים. ועל זה נאמר בספר יצירה: עומק רום עומק תחת, עומק מזרח עומק מערב'. ואם כן התבונן מה שאמר 'ממעמקים קראתיך י"י', כלומר מעומק הרצון, שהיא אות ראשונה של שם והיא הנקראת אות המחשבה, כמו שאנו עתידין לבאר בעזרת השם. ולפיכך אמר; מאד עמקו מחשבותיך (תהלים צב, ו), אמר לשון 'עומק' במחשבה. והמבין זה יבין מה שאמר: מגלה עמוקות מני חשך (איוב יב, כב), ואמר: הוא גלא עמיקת"א ומסתרתא (דניאל ב, כב).
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב