פרשת ראה: אותות, מופתים וקסמים
דף הבית  >> 
 >> 
הרשם  |  התחבר
מאמרים

פרשת ראה: אותות, מופתים וקסמים 

מאת    [ 05/08/2007 ]
מילים במאמר: 783   [ נצפה 5042 פעמים ]

 
 
פרשת ראה: אותות, מופתים וקסמים / מוטי לקסמן
בן-אדם מחפש דברים וודאיים. מכאן, לאנשים נוח עם אמירות ופתרונות ברורים ומבהירים. הם מקנים סדר וגם בטחון.
עם-זאת, נראה, שדווקא אי-בהירות, המתבטאת בסתירה, היא מעוררת ענין וגם חשיבה.
פרשת השבוע, פרשת "ר?א?ה", מזמנת לנו הזדמנות לדון בכך.
תוך כדי הצגת הדרישה לדבוק באלוהים מופיעה האמירה: "כי יקום בקרבך נביא או חלם חלום ונתן אליך אות או מופת: ובא האות והמופת אשר דבר אליך לאמר נלכה אחרי אלהים אחרים אשר לא ידעתם ונעבדם" (דבר' יג, ב?ג). אמירה זו מתארת מצב בו "נביא" מציג אות או מופת והם מתגשמים כדבריו. על בסיס התגשמות האות קורא ה"נביא" הזה לפנות לאלוהים אחרים. אזהרת אלוהים היא חד-משמעית: "לא תשמע אל דברי הנביא ההוא" (שם, ד1). כלומר, למרות שהאותות שהנביא הציג התגשמו אין לשמוע לדבריו.
מדוע?
כתר יונתן טוען שאין זה נביא אמת: "כי יקום ביניכם נביא שקר או בעל חולם חלום של זדון [...] ויתן לכם אות ומופת". רש"י שואל איך מאפשר אלוהים להתגשמות האות של נביא שקר? והוא משיב על-ידי ציטוט המשך הפסוק בפרשה: "כי מנסה ה' אלהיכם אתכם לדעת הישכם אהבים את ה' אלהיכם בכל לבבכם ובכל נפשכם" (שם, ד2). הרמב"ן מתלבט, מצד אחד הוא רואה בו "'נביא' על פי עצמו, שיאמר הוא השם דיבר עמי בהקיץ ואני נביאו שלוח לכם שתעשו כן". ומצד שני ער הרמב"ן לתופעה: "ויתכן שירמוז הכתוב למה שהוא אמת כי בנפשות בקצת האנשים כח נבואיי ידעו בו עתידות, לא ידע האיש מאין יבא בו, אבל יתבודד ותבא בו רוח לאמר ככה יהיה לעתיד לבא בדבר פלוני. [...] ולא ידעו סיבת הענין אך הדבר נתאמת לעיני רואים. [...] והאיש הזה יקרא "נביא" כי מתנבא הוא, ועל כן יבא האות והמופת אשר יאמר אליך".
אם-כן, הכתוב בפרשת השבוע וגם דברי פרשנים אינם מציעים פתרון תבוני למצב בו אדם "מתנבא" והנבואה מתקיימת ובכל-זאת אין ללכת אחר עצתו לפנות לאלוהים אחרים.
מצב זה מעורר קושי נוסף: יש מקרים בהם המקרא מתאר מצב שבו אותות באים דווקא לאשש אמונה באלוהים.
נזכר במפגש הראשון בין אלוהים למשה סביב הסנה במדבר. לאחר שאלוהים מתגלה אל משה, הוא בין השאר, טוען: "ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקלי כי יאמרו לא נראה אליך ה'" (שמות ד, א). הרי בני-ישראל חיים בעבדות במצריים, שם לפרעה עצמו יש מעמד של אל, ואיך יאמינו פתאום באלוהים מופשט?
אלוהים מבין את הקושי ומציע לצייד את משה באותות: הפיכת מטה לנחש, הפיכת יד בריאה למצורעת והפיכת מי היאור לדם (שם, ב?ט). משה מקבל את ההצעה, מעביר את המידע גם לאהרן אחיו: "וידבר אהרן את כל הדברים אשר דבר ה' אל משה ויעש האתת לעיני העם: ויאמן העם [...] ויקדו וישתחוו" (שם, ל?לא). כלומר, אהרן מעביר את דברי אלוהים אבל רק לאחר הצגת האותות מאמין העם בנאמר.
זאת-אומרת, האותות והמופתים באים לאשר שבדברי משה ואהרון יש אמת.
אבל, האותות והמופתים האלה שמוצגים בפני העם ומשכנעים אותו להאמין באלוהים, אותם אותות מבוצעים גם על-ידי חרטומי מצריים באותה הצלחה: א. הפיכת המטה לתנין: "וישלך אהרן את מטהו לפני פרעה ולפני עבדיו ויהי לתנין: ויקרא גם פרעה לחכמים ולמכשפים ויעשו גם הם חרטמי מצרי?ם בלהטיהם כן: וישליכו איש מ?ט??הו? ו?י??ה?יו? ל?ת?נ??ינ?ם" (שמות ז, י?יב1). ב. הפיכת מי היאור לדם: "ויעשו כן משה ואהרן כאשר צוה ה' וירם במטה ויך? את המים אשר ביאור לעיני פרעה ולעיני עבדיו ויהפכו כל המים אשר ביאר לדם: [...] ולא יכלו מצרים לשתות מים מן היאר ויהי הדם ב?כל ארץ מצרים: ויעשו כן חרטמי מצרים בלטיהם" (שם, כ?כב1).
במלים אחרות, גם לחרטומי מצרים היכולת לבצע אותות ומופתים, למרות שאינם שליחי ה'.
ובכן, מתי יש לקבל אותות ומופתים ולהאמין בדברי המציג אותם ומתי יש להתעלם אם לא לשלול את הדברים הנלווים אליהם?
גם היום אפשר לשמוע, לא רק על קוסמים שאינם מסתירים שהם עוסקים בזריזות-ידיים ובטכנולוגיות המביאות את הצופה בהם לראות מקסמי שווא, אלא גם על גורמים שונים המעלים אותות ומופתים וטוענים שהם וודאיות מוחלטות שאין להרהר אחריהן. ומידי פעם מציגה התקשורת הכתובה והמשודרת את ההונאה הרבה הכרוכה באותם חזיונות-על.
השאלה שצריכה דיון היא, אם-כך, לא אם לקבל כל מראה עיניים כמציאות מסויימת בעולם; אלא, מהו ההקשר של אותו חזיון נראה, ובעיקר מה נדרש הצופה לעשות בעקבות החזיון או המחזה.
במידה מסויימת כך אפשר להבין גם את פתיחתה של פרשת השבוע: "ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה" (דבר' יא, כו), הראייה היא רק שלב ראשון. אם היא לא מלווה בשמיעה "תשמעו אל מצות ה'" ובעשייה "לעשות את כל החוקים ואת המשפטים" הרי היא ראיית שווא. ראייה בלבד של הברכה והקללה לא הופכת אות לממשות. הם יהפכו למציאות רק לאחר בחירה והתנהגות בהתאם.
לכן, כדי להרחיב את הראייה במובן פיזי לראייה במשמעות של תפיסה והבנה, אין להסתפק בראיית המופת או האות או הקסם אלא להיות ערים מאוד להקשר ולהשלכות המעשיות שלו.
החזיון יכול להיראות מקסים ונפלא אבל כדי שלא נתעוור מזהרו, ונהפוך חלילה סומים להשלכותיו עלינו לזכור שאות, מופת או חזיון לכשעצמם אינם יותר מאשר אות, מופת או חזיון בלבד, ותו לא...
חושב, קורא, כותב, מרצה בתחומי חינוך, מקרא ויהדות, חברה וערכים
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב