האם אפשר רגע מזמנך? 

אפשר לקבל רגע מזמנך?

השבוע אנחנו עוברים דירה. כל ערב אנחנו עסוקים בלמיין, לזרוק, לסדר ולצחוק על הבלאגן החוגג סביבנו. כל החיים שלנו נארזים בארגזים. הילדים מתרוצצים ומתרגשים, שואלים שאלות שלנו המבוגרים התשובה נראית ברורה, אבל הם חוקרים, מבינים ומתעניינים- ואנחנו המבוגרים בסך הכל מנסים להעביר דירה.

אם תשאלו אותי על מה חשבתי בשבוע האחרון אני אומר בכנות על כלום. מצאתי את עצמי מעבירה ערבים שלמים וגם סופ"ש אחד בלעשות סדר. שום מחשבה לא יכלה להתגנב פנימה. הייתי כאחוזת טירוף לסיים את המטלה של האריזות. יש תאריך יעד להובלה. חייבים. נדבקנו כולנו ב"קדחת התקתקנות".

הכל ברור נכון, כשיש מולנו מטרה אנחנו נסיים אותה בזמן הנקוב- יש אפילו חוק מוכר בשם חוק פרקינסון שאומר: "העבודה מתרחבת כדי למלא את הזמן הזמין להשלמתה". זה תמיד עובד.

אם אני מקציבה לעצמי שעתיים לבשל לפני שבת, אני מנצלת עד הדקה האחרונה את הזמן ומאושרת מזה שהספקתי בדיוק בזמן! כך גם בעבודה, אני מקציבה לעצמי שלוש שעות ליצירת מוצר חדש ובאורח פלא הזמן מתמלא בדיוק- ואני בשלי, גאה בכך שהספקתי בזמן.

אם כך מהו זמן? האם יש לך זמן להלוות לי?

זמן זה לא שניה, דקה, שעה. זמן לא נמדד על פי שעון מכני.

זמן מוגדר על ידי תנועה פיזית. הזמן הנו ביטוי של יכולת התודעה להבחין בשינויים ולחוות אותם, ואין לו משמעות בזכות עצמו. מדהים נכון? שוב, זמן מוגדר על ידי מה שאנחנו ממלאים בתוכו, יוצקים לתוכו, עושים בו. כשהוא עומד לבד, אין לו משמעות.

אנחנו מייחסים לזמן שלנו ערך כה רב, קובעים ומנהלים את החיים שלנו סביב מונח הזמן, ומעולם לא עצרנו ושאלנו את עצמנו – האם יש לנו זמן? למה אנחנו צריכים זמן? איך נתכנן את הזמן שלנו?

עבורי זמן הוא מילה שוות ערך לשינוי.      זמן= שינוי

כל עוד נפעל ונעשה במסגרת הזמן שנקצה לעצמנו, הרי, שיצרנו שינוי.

מכירים את האנשים שמעידים על עצמם שהם דחיינים כפייתיים, אחר כך אני אעשה, יש לי זמן מחר,  בטוח אני אספיק מאוחר יותר ...האנשים האלה, משחקים בזמן כאילו שכחו שהזמן הוא לא שלהם. הזמן הוא אחיד לכולנו. מי שידע להגדיר את הזמן שלו כשינוי- יהיה זה שישאיר חותם.

ביננו, כולם רוצים להשאיר חותם. בעבודה, עם הילדים, עם החברים מול המתחרים. זה בדיוק מה שמבדיל את האנשים הממוקדים משאר ההמון. הם לוקחים את הזמן לידיים ויוצרים בעזרתו שינוי.

ברגע שאני מגדירה את הזמן שלי כיוצר ומאיץ שינויים, נתתי לו מימד חיובי ומקדם שארצה להשתמש בו. לא עוד דחיינות. אין מונח כזה דחיינות, אנחנו המצאנו אותו כדי לסנדל את עצמנו מהחיים עצמם. זה סתם תירוץ כי מסביבנו השינויים מתרחשים גם בלי שניקח בהם חלק.

תמיד אומרים לנו שהזמן הוא מימד קבוע בחיים שלנו, יש לנו 24 שעות ביממה. נסו לומר לעצמכם שהדבר היחיד הקבוע בחיינו הוא השינוי. אני מבטיחה לכם שבעשותכם כך, תהיו מאושרים יותר, ממוקדים יותר ונוכחים יותר בחיים של עצמכם.

תנו לי רגע מזמנכם והראה לכם איך לשנות בעזרתו את החיים.

בברכת שפע,

מירב לוי-ליבוביץ

"מירב האפשרויות"