היומנים של שרנה (קטעים שהועברו דרך תבת האור) המשך. 

קרמרנה, חרמש ירח של החודש האדום.
שנת השמש הירוקה

נוטרא קמא אונה רא
טי רטא קומיי
סוטא מילא אומנה
בא קאי אוליי
קונטא מירא אקה
נראטא נראטא
בא קאיי

הבקר היתה זריחה מרהיבה ורודה כולה. השמיים נצבעו בוורוד עז והשמש עלתה ככדור אדום זהוב.
עמדתי במרפסת המוגנת ונשמתי עמוק לתוכי את המראה הזה.
שמעתי קול שירה קסום עולה מאחת המרפסות המוגנות, זה היה קולה של רואה שנתנה ביטוי להתפעמותה מהזריחה.
רואה תמיד שרה בשפה העתיקה והצלילים עוטפים את המקום כולו באהבה.
בדרכי למערת המדיטציה אני עוברת באולם הקטן בו מכינה דיקלה את החלב החמוץ והגבינות.
יש לנו כאן שלוש עיזים, שתי נקבות וזכר אחד. הזכר הנוסף שהיה לנו אבד לפני שנתיים בסערה העזה שהיתה כאן.

אני נזכרת ביום שידידיה הגיע עם העגלה ועליה סוכה עשויה מקנים ארוכים וכאשר העגלה עצרה, שמענו קולות פעייה מתוך הסוכה. בפנים היו ארבעה גדיים, שניים לבנים, אלה היו הזכרים ושתי נקבות חמודות מנוקדות בכתמים חומים.
מאז למדנו לטפל בעיזים, לחלוב את חלבן ולהכין גבינות. כיום דיקלה היא אשפית של תוצרת החלב והיצירתיות שלה מפנקת אותנו בגבינות מזינות וטעימות.
בסיומו של יום, ליד אש המדורה הדועכת, סיפר לנו ידידיה בבישנות, בשקט את סיפור רכישת הגדיים.

כשהגעתי לשוק שבכפר הבחנתי מיד בגדיים, לידם ישבה האישה שהביאה אותם למכירה. התעכבתי לידה, שאלתי למחירם של הגדיים והתחלנו לשוחח, אני מבחינה כי פניו סמקו בדברו על האישה.
נזכרתי, ממשיך ידידיה, נזכרתי הזמנים ההם במולדת העתיקה שם הייתי כנער, לוקח למרעה את העיזים של אמא. כשהייתי מגיע אתם אל הנחל ויושב להקשיב לצלילי הפעמונים, למים הזורמים, לגבעות הירוקות, להרים הגבוהים, לציפורים ששרות.
ידידיה נאנח. רעות ואני מחליפות מבטים.
לא קל לידידיה, לפני כשנתיים מתה דאינה אשתו של ידידיה, מותה צער אותו ומאז יש בו געגועים עזים לזמן אחר ומקום אחר.
האישה, שמה קנטה, ממשיך ידידיה, הזמינה אותי לשתות חלב חמוץ וגם הגישה לי ארוחה של לחם טרי עם חריץ גבינה וצלוחית שמן זית.
הייתי נרגש מהכנסת האורחים שלה. היתה עדיין שעת בקר מוקדמת והשוק היה עדיין שקט ללא קולות וצעקות של הסוחרים והמוכרים.
האישה קנטה סיפרה לי שזו לה פעם ראשונה שהיא מגיעה אל השוק כדי למכור משהו. יכולתי לבקש משכניי למכור עבורי את הגדיים אבל הם יקרים לי, קצת קשה לי להיפרד מהם ולכן באתי לכאן, לשוק כדי לבחור ולהחליט למי אמכור אותם.
חשבתי, ממשיך ידידיה, שזה רעיון טוב לקנות את הגדיים וכאשר יגדלו תהיה לנו אספקה של חלב טרי ונוכל להכין חלב חמוץ וגבינות. אני יודע שלא התייעצתי אתכם אבל באותו רגע הרגשתי שזו ההחלטה הכי מוצלחת שעשיתי בחיי והודעתי לקנטה כי עשינו עיסקה, אני קונה את הגדיים. היא היתה מאוד מרוצה.
ידידיה צוחק, וקמטים קטנים מקשטים את פניו השזופות הטובות.
עשית עיסקה נהדרת, אני אומרת לו וכולנו צוחקים ומוחאים כפיים כילדים קטנים.

לימים, עזב אותנו ידידיה, עבר לגור בכפר עם האישה קנטה ונשא אותה לאישה. קנטה היתה אלמנה ולא היו לה ילדים, הגדיים היו השדכנים, כמה נפלא.