שאלת אימון לצמיחה אישית לפני הכול: מה היית עושה אלמלא פחדת?
למה אנחנו פוחדים להשתנות?
המוח שלנו התפתח בהדרגה במשך מאות מיליוני שנים.
למעשה כיום יש לנו שלושה מוחות נפרדים שהופיעו בהפרש של כמאה או מאתיים מיליוני שנים.
בתחתית המוח שוכן גזע המוח העתיק.
הוא בן חמש מאות מיליון שנה בערך ומכונה המוח הרפטילי או המוח של משפחת הזוחלים.
המוח הזה נותן את כל ההוראות שמאפשרות לגופנו לפעול מבחינה ביולוגית.
על גבי גזע המוח יושב המוח התיכון הוא מוח היונקים שגילו כשלוש מאות מיליון שנה? בערך וקיים בצורה כזאת או אחרת אצל כל היונקים. המוח היונק מכיל את הרגשות שלנו ושולט בתגובת הלחימה או מנוסה שעוזרת לנו להישאר בחיים מול סכנה או איום.
החלק השלישי הוא הקורטקס, קליפת המוח, שהחלה להתפתח לפני כמאה מיליוני שנים. קליפת המוח העוטפת את שאר המוח, אחראית על החשיבה הרציונאלית ועל הדחפים היצירתיים שלנו. כשאנו רוצים לחולל שינוי אנחנו זקוקים לגישה לקליפת המוח. אנו זקוקים לחשיבה הגיונית ויצירתית.
כשאנו רוצים לעשות שינוי אנו נתקלים במעצור שמקורו במוח התיכון.
במוח התיכון נמצאת האמיגדלה. היא זו שאחראית על ההישרדות שלנו בהיותה שולטת על תגובת הלחימה או מנוסה שלנו.
זהו מנגנון אזעקה שנועד לעורר חלקים שונים של הגוף לנוכח סכנה מידית.
אחת הדרכים שלה לעשות זאת היא להאט או לעצור תפקודים אחרים כמו החשיבה הרציונאלית והיצירתית שעלולה לשבש או לעכב את היכולת הגופנית לברוח או להלחם.
לפני אלפי שנים כשהאדם הקדמון שוטט ביערות עם יונקים אחרים המנגנון הזה היה חיוני להישרדות שלו.
הבעיה עם האמיגדלה ותגובת הלחימה או בריחה שלה כיום נעוצה בכך שהיא מפעילה את מנגנון האזעקה בכל פעם שאנו רוצים לחרוג מאזור הנוחות ולעבור את גבולות הביטחון שלנו.
המוח שלנו למרבה הצער בנוי כך: הזדמנות לשינוי מעוררת אצלנו פחד.
בין שההזדמנות היא עבודה חדשה או מערכת יחסים חדשה, האמיגדלה שולחת התראה לחלקים מסוימים של הגוף להתכונן לפעולה של בריחה או מאבק והגישה שלנו לקליפת המוח הרציונאלי נחסמת.
..וזה נראה ככה :
מטרה גדולה >>> פחד >>> הגישה לקליפת המוח נחסמת >>> כישלון
אז איך בכל זאת אפשר לעשות שינוי?
בדרך-כלל, אנו לא עושים שינוי, עד ש"הגיעו מים עד נפש".
הכי קל לראות את זה, דרך הגוף שלנו. כל תופעה בריאותית, שלא גורמת לך לאשפוז, חס וחלילה, תנסה להתעלם ממנה, בתקווה ש"זה פשוט יעבור"...
כלומר: הגוף שלך, בנוי כך, שתגיב רק לכאבים אקוטיים... ועל אותו עיקרון בנוי גם המבנה הנפשי והרגשי.
כל עוד אין סבל, בדידות וייאוש קיומי – אפשר להמשיך לחיות כפי שאתה חי.
מכיוון שאנו חיים בתקופה שבה אנשים צעירים יכולים להיות עצמאים כלכלית ולבנות לעצמם חיי-חברה ותחביבים מספקים, עד שהכאב לא משתלט עלייך, אין שום סיבה לצאת מאזורי הנוחות.
איפה הם אזורי הנוחות?
אזורי הנוחות הם כל מה שמסודר וטוב לנו.
בתוך אזורי הנוחות, האמיגדלה לא מגיבה. שם אתה פחות דרוך, יותר רגוע ובמקביל – עלול לפספס הזדמנויות. אתה בסביבה הטבעית שלך.
מה שקורה, בעצם, בכל היכרות חדשה, יציאה לפגישה וכו', זה שהאמיגדלה מתחילה לשדר אותות-מצוקה. כשהאותות האלו מרעישים בצורת : מחשבות מורידות, חששות ופחדים, אתה צריך להיות מאוד חזק כדי להמשיך בכל זאת.
עצם זה, שעכשיו אתה יודע את כל ההתנהלות הביולוגית, הכול-כך הטבעית הזו, יכול לעזור לך להמשיך ולחייך בדרך לפגישה הבאה.
כל אירוע משמעותי בחייך, עלול *להפעיל את הסירנה הפנימית* במוח שלך. לא רק דייטינג.
אתה מבין?
ה"צ'קלקה" הזו, מחרישת אוזניים ככל שתהיה, תרעיש לך בכל התחלה חדשה..החוכמה היא, להמשיך להתנהל כשסירנה צופרת לך בראש ואתה יודע, שגם זה, יעבור...
בהצלחה בחיפוש אחרי חיבור אמיתי,
סיון
----------------------------------------------------------------------------------------------------
- המאמר נועד לספק אינפורמציה בלבד ואינו בגדר עצה רפואית, חוות דעת מקצועית, או תחליף להתייעצות עם מומחה.
05/10/2010
סיון סניור, מורה ליוגה ולפילאטיס ומטפלת ברפואה אינטגרטיבית
