מדע הפסיכולוגיה מבחין בין שני מצבי תודעה מרכזיים בחיים : שינה ועירנות. במהלך השינה אנו יכולים להבחין בשלב מיוחד נוסף שקרוי "חלום". בהקשר לכך ניתן לשאול: האם החלום הינו מצב תודעה בפני עצמו? בלתי אפשרי כיום לענות על שאלה זו באופן ברור ומוחלט, שכן לא ניתן לחדור אל חלום, לא להקליט את תוכנו ואף לא לזהות עקבות פיסיולוגים של ההתרחשות בחלומות. ניסויים בתחומי הרפואה והפסיכולוגיה הראו, שאם מעירים את האדם בזמן שבו מופיעות תנועות עיניים מהירות - REM, קיים סיכוי רב שהאדם המתעורר ידווח על חלום. שלב מיוחד זה מכונה שנת חלום ומאופיין בתבנית ייחודית של גלי מוח. האם יש בכך מענה מספיק לתופעת החלום? נראה שהתשובה רחוקה מלהיות מספקת. המדע מאשר, שתופעת החלימה הינה אוניברסלית וקיימת לא רק באדם אלא גם בבעלי חיים. כלומר, במקרה זה החלימה היא "חוויה קולקטיבית" ועל כן, כולנו מכירים בקיומה ואיננו מטילים ספק באמיתותה, הגם שהיא אינה משאירה עקבות ודועכת מהזיכרון במצב של ערנות.
האם הייתכן שהחלום הוא, בין השאר, ביטוי כלשהו לקיום תקשורת עם מציאות אחרת? פרופ' זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, טען שהחלום הינו השביל לכניסה אל הלא-מודע ואילו פרופ' קרל יונג טען שהחלום הינו ביטוי של "תקשורת עם היקום" שמתבצעת דרך סמלים שאותם כינה בשם "ארכיטיפים". כלומר, ישנה הסכמה שהחלום מהווה, בחלק מהמקרים, דרך שמוליכה אל מציאות אחרת, בין שהיא תת המודע הפרטני לפי פרויד ובין שהיא תת המודע הקולקטיבי לפי יונג.
ואם לא די בכך, ניתן לשאול: האם "החלומות הצלולים" שבמהלכם האדם יודע במודע ובהכרה שהוא מצוי במצב חלום או הדיווחים על "מסע אסטרלי", שבו האדם הישן מדווח כי נשמתו יצאה מגופו ומרחפת אל מקומות אחרים ומרוחקים, הינם מצב תודעתי מיוחד של שילוב בין מציאויות ובעל מכנה משותף עם חוויה רוחנית שאף היא נחשבת כמעבר בין מציאות גשמית למציאות נעלה אחרת?
מצער למדי, שתהליך אישור קולקטיבי של חוויה רוחנית, לגבי חוויות רוחניות, בדומה לזה שקיים לגבי החלימה, אינו אפשרי. זאת מכיוון שחוויה רוחנית עילאית הינה חוויה פרטנית שקשה להתכונן או להיערך לקראתה ובודאי שלא ניתן לדעת את מועד הופעתה או כיצד לשמר את תוכן החוויה על מנת לשחזר אותה. על כן, לא ניתן לקבוע כללים של "עשה ואל תעשה" (למרות שישנן תיאוריות פילוסופיות שונות שמנסות להדריך את האדם "לקראת עולמות עליונים") שיאפשרו לאחרים להשתתף ולקחת חלק בחוויה הרוחנית. יתר על כן, מכיוון שמרבית החוויות האיזוטריות והמיסטיות אינן ניתנת לזיהוי ישיר ומובחן באמצעות מדידות אלקטרו-פיסיולוגיות, ההתייחסות הכללית אליהן ממשיכה להיות על בסיס של "מאמין-לא מאמין" שלא לדבר על האפשרות של שרלטנות והתחזות בתחום מורכב זה.
בניגוד לאירוע החלום שהוא בר מדידה בשלב ה- REMשמקושר לפרמטרים פיסיולוגים וניתן לדווח עליו, החוויה הרוחנית מזוהה אך ורק דרך דיווח סובייקטיבי שאינו תמיד ברור. גם עדותו של בעל החוויה מוטלת בספק באשר לאמיתותה ומהימנותה, כי במקרים רבים ניתן להסביר את החוויה ולקשר אותה לגורמים "מציאותיים" או אפילו ליזום את תחושת החוויה גם באמצעים אחרים כמו סמי-הזיה.
ההבחנה בין המציאות, כפי שנתפסת בתודעה של האדם הער לבין "המציאות האחרת" שנתפסת במצבי תודעה שונים, גם מעבר לשנת החלום, כמו מצבי הטרנס של מדיומים הביאה מומחים מתחומי הפסיכולוגיה, הרפואה, הפיסיקה המודרנית והפילוסופיה להבנה כי יש מקום להטיל באמיתות המציאות הנתפסת, שאליה אנו רגילים במהלך החיים. יותר מכך, השאלה המוזרה: "מי ערב לנו, שהמציאות שבה אנו מצויים כעת היא המציאות "האמיתית" ולא איזה חלום שממנו נקיץ בבוא היום כשנצא מן העולם הזה?" נותרה חסרת מענה, שכן המעבר אל "העולם הבא" הינו מעבר אל "ארץ שמכל באיה לא שב עוד הלך" (שקספיר, המחזה "המלט", במונולוג "להיות או לא להיות"). על כן, מעבר לתיאוריות ספקולטיביות מדעיות ואחרות, לאמיתו של דבר, אין לנו אמצעים מתאימים להעריך מהו טיבה של המציאות "האמיתית" והאם קיומה עומד בפני עצמו או שהוא תוצאה נלווית של תפיסתנו. כאמור, בסיכומו של דבר, הויכוח גולש למישור האמונה, המוסר והדת לפי העקרון של "אני מאמין - אני לא מאמין".
תשובה המעניינת לגבי "מהי מציאות" מגיעה דווקא מכיוון מדעני הפיסיקה המודרנית, בין שאלו עוסקים בתורת היחסות שמציגה את המציאות בהיבט של "המקרו" ומתבוננת ב-"מציאות הקוסמית" ששוררת בחלל הרחוק ובגלקסיות של כוכבים בקצה הקוסמוס, או כאלו שעוסקים בתחום פיסיקת הקוואנטים בהיבט של "המיקרו" ומנסים לפענח את החוקים של "המציאות הקוואנטית" כפי שמוסברת, באופן תיאורטי, באמצעות עקרונות אי-הודאות שמתארים את ההתנהגות האקראית והבלתי צפויה של חלקיקי החומר התת-אטומיים הזעירים ביותר, או כאלו שמנסים לאמץ את תיאורית העל-מיתרים המורחבת כתיאוריה שמאחדת בתוכה את "המיקרו" עם "המקרו" ואת כל הכוחות בטבע (כולל כוח הכבידה) תחת מסגרת תיאורטית אחת על מנת להסביר את מגווני המציאות שבעולמנו החומרי. בין כל המדענים שוררת ההסכמה כי חוקי פיסיקה הניוטונים שמייצגים את המציאות בכדור הארץ אינם תקפים כלל לגבי גלקסיות ענק שבחלל העמוק או לגבי עולם החלקיקים התת-אטומיים. אם כך, היכן נמצאת המציאות "האמיתית"?
כותב המאמר: שמואל קרמרמן
