מי מפחד מהמילה דיאטות? 

אז מי מפחד מהמילה דיאטה? מה בעצם פירושה? ביוונית פירושה, אורח חיים, הידעתם? אז, הנה לכם.
מדוע בעצם אנו נרתעים ממילה זו? מדוע בכל פעם ששמעתי את המילה הזו מתקרבת אליי, ברחתי ממנה כמו מאש, מה היא עושה לכם? מה היא מזכירה לכם? אילו תחושות עולות בכם ברגע שצצה לה המילה?

תשאלו את עצמכם את השאלות הנ"ל וראו מהי תגובתכם. על עצמי אני יכולה לספר, שבכל פעם שרק נדמה היה לי שאני שומעת את המילה שמתחילה בד', מחשבות החלו להתרוצץ לי בראש, מחשבות "אימה" ממש, ולהן התלוו מיליון תחושות שצצות מהמקום האוטומטי שלנו, רצון לברוח ולהתחבא, עם צלחת מלאת כל טוב.

דיאטות? אוף, אסור לחם, אסור סוכרים, לאכול פחות, משעמם, מדכא, קשה, בלי מתוקים, קרקורי קיבה, בשביל מה לקום בבוקר? שמנה, לא רוצה, אולי מחר, אין אוכל...ועוד מיליון תחושות ורגשות שעוברות לי בראש מעצם המחשבה שאני חייבת להתחיל ב...דיאטה.

מה היה קורה אם הייתי חושבת הפוך? דיאטות? בקיני, ים, מחזר, חטובה, אוכל (במינון, כן?), בגדים, צחוק, שמחה, אופנה, חתיכה, חופש, שחרור, קלילות, אויר, ביטחון, יופי...מה רע?

המילה הזו מתקשרת לנו לכל המקומות שאנחנו לא מעוניינים להכנס אליהם, משום שאנחנו רוצים להמשיך לאכול, לא רוצים תפריט מדכא, בלי מתוקים? השתגעתם? קושי לביצוע, והרבה חסות.

אך, לא בהכרח כך זה צריך להיות, נכון? אני זוכרת שברגע שהחלטתי עם עצמי שעליי להתחיל בדיאטות, התחושה הראשונית היתה נפילה במצב הרוח, הראש כבר חילק את מיני הבורקסים לכל חסרי הבית ברחובות, בדמיוני כבר ראיתי איך צועדים להם בראש שפוף השוקולדים, החטיפים, הגלידות ושאר ממתקים, מעיפים מבט מושפל ונעלב ושואלים בפעם האחרונה: "את בטוחה שזה מה שאת רוצה?" ואני, שכל כך מתגעגעת עוד לפני שהלכו, לא עונה רק מהנהנת בראש על סף בכי ולא משאירה מקום לחרטה, כי אין ברירה.

אולי אני קצת דרמתית, אבל, עד היום זכורה לי התחושה של "מחר אני מתחילה בדיאטה" יחד עם תחושת האדרנלין יושבת צמוד גם תחושת העצב בנשמה ובקיבה, שזהו, עכשיו עליי לוותר על כל ההנאות שלי בחיים, האוכל. כי מי שמכורה כל כך קשה, לא יכולה לחשוב על עצמה בלי.

אז, אל לנו לחשוש מן המילה הזו, כי היא יכולה להוביל אותנו רק למקום טוב יותר, עלינו לחבק ולאמץ ולצבוע אותה בצבעים אחרים חוץ מלבן ושחור.