הצבת גבולות או הצגת גבולות ? 

גבולות הם מרכיב חשוב וחיוני השומרת על ההתפתחות הבריאה של ילדינו.

ישנו הבדל מהותי בין הצבת גבולות לבין הצגת גבולות

מתוך המילון :

הצבה

(נ') מיקום, שיבוץ, ייצוב, מתן תפקיד; העמדה, הקמה, הנחה, השמה, הצגה

הצגה

(נ') העלאת מחזה, הופעת תיאטרון; הצבה, העמדה, בניית תצוגה; עשיית היכרות, העמדת אדם לפני אחרים

גבול

(ז') קו הפרדה, קו מבדיל, קצה, טווח, תחום, שטח, שפה, ספר; הגבלה, סייג; קץ, סוף

לפיכך הצבת גבול = Demarcation

 הקמה ושיבוץ של קו הפרדה המבדיל והמגביל בין תחום לתחום , בין שטח לשטח .

הצגת גבול = (Show Border Presentation of the border )

עשיית הכרות ,חשיפת קו ההפרדה שנוצרה ע"י המציאות , המבדיל בין תחום לתחום ,בין שטח לשטח בן זמן לזמן ( כרמלוס חוזה,החינוך החדש  פברואר 2011 )

ההבדל הוא בכך שבהצבת הגבול אנו אחראים על הקמתו ושיבוצו של הגבול =קו ההפרדה  ,מטרתנו להבדיל ולהגביל בין תחום לתחום . הבדלה והגבלה מלאכותית .

לעומת הצגת גבול שמטרתה להכיר ,לחשוף ולהעמיד (התמודדות ) בפנינו ואו בפני  אדם אחר את הגבול =קו ההפרדה הקיים הטבעי ,קו ההפרדה שיוצרת המציאות.

הגבולות ישנם בחיי ילדינו  ובחיינו כי הגבולות הם במהות המציאות . ישנם גבולות פיזיים, ישנם גבולות רגשיים, ישנם גבולות של  הנורמה חברתית, גבולות אנושים וגבולות מוסריים .

לכן ילדים לא צריכים שיציבו להם גבולות ,המציאות מתפקדת היטב ומציגה גבולות בצורה טובה  .לעתים אנו  רק צריכים לעזור ולהציג לילדנו  אותם

עוד בעודם ברחם  ומרגע שהם נולדים ,הגבולות נמצאים  בעולמם של ילדינו ,

 לרוב הגבולות ברורים להם , הם "חיים בשלום " עם הגבולות  ויודעים כי הגבולות מועילים וטובים  להם ...

תפקידנו רק לתווך בין ילדנו לגבולות המציאות .

בתחילה יש ....

לאפשר לילדנו  ללכת עד  שהוא מתעייף (גבול כוחותיו)

לאפשר לילדנו לזחול על משטח מחוספס עד שהוא כבר לא יהיה מסוגל לסבול ( גבול  סף הכאב )   ,

 לאפשר לו  לאכול עד שירגיש שובע ( גבול מידת הקיבולת )

 לאפשר לו לא לאכול עד שהוא מרגיש רעב  ( גבול תחושת הרעב )

 לאפשר לו להכות בצעצוע  עד שהצעצוע  נשבר ( גבול  השבירה )

 לאפשר לו לטפס  גבוה ( גבול הפחד )

 לאפשר לו לשחק בערב עד שהוא נרדם ( גבול האנרגיה )  

ולאט לאט  ביחד עם הילד ,הוא ילמד להכיר בגבולות המציאות ויהפוך את גבולות המציאות לגבולות שלו .

כל גיל כרונולוגי  ואו שלב התפתחות והגבולות שאותם הוא חושף ואו הגבולות שאנו מציגים חושפים לפניו. המציאות  חושפת ומציגה בפני ילדנו  את הגבולות  בצורה הדרגתית  ובמעברים איטיים  ....

תפקידנו,לתווך בין ילדינו ןלמציאות  להציג את הגבולות בעולמנו , לנסות ולמפות את הטווחים של הגבולות , למצוא פתרונות לכיצד להתמודד איתם ולהכיר את  הקשיים והיתרונות שלהם .

 המציאות קובעת ומציבה את הגבולות  !  מתפקידנו להציגם בלבד .

הדרכים  להצגת  גבולות  :

1.בדרך יצירתית : לדוגמא : סיפור לפני השינה  - דרך יצירתית להכנה ועידון לקראת הגבול בין עירנות לשינה , לפני הגעת זמן קו (הגבול )שבו ילדינו ערנים לבין שינה .

בשירה : לדוגמא בשיר שאנו שרים לפני שאנו אוכלים ארוחת בוקר בגן ( גבול המעבר בין זמן המשחק לזמן האוכל ):

"הברז אומר יש לי מים , ישבת לאכול - רחץ ידיים .האוכל וחוטף -אומרים לו כך : לאט חביבי , האוכל לא יברח . סייימת עד הסוף - פיך שטוף ... " ( מילים ולחן :חוזה כרמלוס )

או בשיר : אל תכה , זה לא יפה ,תן לי יד ועוד אחת , חברים טובים נהיה ...

2. העמדת מראה : לדוגמא : כשאומרים לילד : ראה מה עשית - או שואלים : אתה לא רואה מה אתה עושה ?  זה סימן שהילד עבר את הגבול ולא שם לב ... ואנו מעמידים מולו מראה כדי שיתמודד עם חצית הגבול ...

או : "קח לך פסק זמן של דקה ( עצירה ) ותחשוב על מעשיך ...(= תראה שעברת את הגבול )

3. שיקוף : לדוגמא : אני רואה שאתה נוהג באלימות .... ( = אני רואה שעברת את הגבול )

אין מתפקידנו  להציב את הגבולות , אלא לתווך ,לחשוף ולהציג את הגבולות  . ע"י  תמיכה , הדריכה והכוונה כדי  שילדנו ילמדו לחיות בשלום עם המציאות. כאשר יש  " התנגשויות " בין ילדנו למציאות , מתפקידנו להיות בצד של ילדנו , ולתווך  תוך אינטרסים משותפים במטרה שילמד ויצעד לקראת צמיחה ויממש  את הפוטנציאל שלו .

התערבות יתר  בהכרת הגבולות לילדנו  ,עמידה איתנה  והגנה יתר  בין הילדים לבין המציאות גורמת לכך שהגבולות הופכים לא ברורים , הבנת והכרת המציאות הופכת מוגבלת . וברגע האמת שילדנו צריך להתמודד עם גבולות המציאות הוא ניכשל ומוציא את  הכעסים והתסכול על ההורים  שכבר אינם  יכולים  להיות להם לעזר ...

דרך נוספת להצגת הגבול היא כשאנו משמשים דוגמא אישית : אנו עוזרים לילדינו להתמודד עם גבולות על-ידי דוגמא אישית. גבולות המציאות חלים על כולנו . אנו וילדינו חיים באותה מציאות  מופלאה ונחשפים לאותם חוקים ....גם אנו צריכים להכנס למיטה בשעה מסוימת, לעמוד במשימות , לדבר בצורה מנומסת  ובהתאמה לסיטואציה. אנו נענים להצגת המציאות ומגיבים באופן מותאם.

מתפקידנו  להתוות את הדרך ,לנווט ולהאציל מתחושת הנשמאמ"י  שלנו .

ב"חינוך  כמו בחינוך , הכל עניין של איזון ומינון ".

המון אהבה,המון הקשבה,המון אמונה ,כבוד,התאמה,התבוננות הבנה והשלמה

הצגת גבולות ( כל הזכויות שמורות לחוזה כרמלוס )

  Show Border Presentation of the border

   היא חשיפה של גבולות המציאות  על ידי הורה ואו אדם משמעותי (שרכש אמון בסיסי)  לילדים .

המציאות המתחדשת והמעבר לשיטת החינוך החדש  הביא לשיפורים משמעותיים:

היכולת לחשוף  את  הצגת הגבולות  בצורה פשוטה ונעימה יותר ובאמצעות כלים דמוקרטים .

היכולת לשלב בהצגת הגבולות  מימד דינמי ,מימד שמעתי ומימד ויזואלי  באמצעות הטלוויזיה,הקולנוע , והמחשב .

אך מצד שני , עם האפשרויות ,החידושים והתמיכה בהצגת הגבולות (העברת המידע או העברת מסר ע"י שימוש בטלויזיה , סרטים , מחשב ) הגדלים והמתרחבים  והתורמים בהצגת הגבולות "הישנים " , מתפתחת מציאות חדשה , אחרת ומשתנה .כך שהגבולות שוב משתנים ושוב אנו צריכים למצוא פתרונות יצירתיים להצגת הגבולות החדשים  .

 הכללים בהצגת גבולות :

1.אמון בסיסי  וקשר מיטבי הוא הבסיס לכל הצגת גבול . לא ניתן להציג גבול אם לא רכשנו את אמונו הבסיסי של הילד  ואו הקשר עימו אינו מיטבי . 

2. תחושת נשמאמ"י  כתומך להצגת הגבול . כאשר הילד חש שהוא נשמאמ"י יהיה לו יותר קל להתמודד עם חשיפת הגבול .

3.התאמה אישית  של הצגת הגבולות  לילד , בהתאם לגילו הכרונולוגי , ולשבי התפתחותו  וכם בהתאם למטרת ההצגת הגבול .

4. יש "להשקיע" בהצגת הגבול  כך שיהיה יעיל , משמעותי ומלמד . הכנה מוקדמת , והצגת הגבול באופן יצירתי .

5. דוגמא אישית  . אנו משמשים מודל חיקוי לילד ,כאשר הוא רואה כי אנו מתמודדים  עם הצגת הגבול בצורה מתאימה , הוא ינהג גם הוא כך .

יש להיזהר שמא נהפוך את הצגת הגבולות למטרה. ובמקום להשקיע בשיפור והתאמה של הצגת הגבול , לשם השגת הכרות טובה עם המציאות  תוך העברת המסר/המידע בצורה הכי טובה.  נשקיע  זמן רב וכסף רב ב"פירוטכניקה" של הצגת הגבולות....

לאחרונה נתקלתי  במקרים רבים בהם נעשה " שימוש יתר " בהצבת גבולות על מנת להציג ולהבליט את כישוריה ובקיאותה ב"חומר " של הגננת ההורה , במקום להציג את הגבול  בצורה טבעית, תוך העברת מסר ואו מידע לילדים .

חשוב לזכור כי הצגת הגבולות לא רק שומרת על ילדינו מפני פגיעה פיסית אלא גם מפגיעה ריגשית ושומרת ומאפשרת לילדנו לפתח אישיות בריאה ולהיות מאושרים .

אך רבים מתבלבלים ומטעים אחרים ...

הגבול הוא גבול מרחבי  לאורך ולרוחב אך הוא לא גבול  אופקי (השמיים הם הגבול )

 לדוגמא : נדמה את אישיותו  של הילד למשחק לגו  עם אינספור  קוביות , שאת חלק מהקוביות הוא מקבל כשנוצר ואת חלק מהקוביות  הוא קונה במהלך חייו.

ייעודו בחיים  היא להשתמש ולבנות  מכל חלקי הלגו וליצור מבנה ייחודי  ובעל משמעות שיהיה נשמאמ"י , הרי כך נבנית האישיות. . . .

הצגת הגבולות מספקת לילד את המרחב האורכי והרוחבי  לאותו מבנה אך אינה גובלת אותו בצורתו האופקית ! חשוב עוד יותר לתת לו עוד ולנסות ולסייע לו לבצע ולהשלים את הבנייה .(אך הוא צריך לבנות את היצירה לבדו )

גבולות  מציאותיים ומרחביים  הם מרכיב חשוב בהתפתחות, אך הם חייבים לבוא ביחד עם תחושת הנשמאמ"י ועם עוד יסודות חיוניים כמו :כבוד אל הילד, העשרה רגשית ומתן אפשרות להתפתחות עצמאית.

 עד גיל שנתיים (הלידה הפסיכולוגית ) הגבולות שאנו מציגים צריכים להיות גבולות של הגנה ולדמות את הילד כחי בתוך רחם גדול .

ילד שהפנים את החוקים ומתמודד היטב עם הצגת הגבולות ,יהפוך לילד שמח ,הבריא בנפשו ובעל ביטחון ודימוי עצמי גבוהה ולפיכך לא יכניס מסמר לשקע החשמל. ילד זה גם  לא יתקשה להציג גבול לעצמו בחנות הממתקים ובכלל לא יהיה  מעוניין בעוד סוכרייה, ועוד אחת ....

כיצד להציג גבולות - את הגבולות המציאותיים ,הנכונים והמאפשרים ?

1.לבדוק שוב האם מתפקידנו להציג את גבול זה - או להשאיר את חשיפתו למציאות ? 

האם אפשרנו למציאות להציג את הגבול , וראינו שילדנו לא למד מכך ?  

2. לוודא  שהצגת הגבול שאנו חושפים הוא גבול מרחבי (כי הגבול האופקי הוא בשמיים ).

 3.להאמין שהגבול אכן ראוי ומתאים להצגה בפני  הילד כעת .

4.הבנת  הסיבה  האמיתית  מאחורי הצבת הצגת הגבול .

האם הגבול הוא גבול שאנו מקימים מציבים (גבול  מלאכותי ) או גבול שהמציאות קבעה ( גבול טבעית ) ?

5. מה  הההשלכות לכך   שנציג שלא נציב נציג  את  גבול זה ?

 לדוגמא, מדוע ילדנו דווקא בוחר לא להכין שעורי בית  למרות שלא נעים לו שהעירו לו בבית הספר על כך - למה הוא מתעקש לעשותם דווקא בזמן לא מתאים  ולא בזמן המיועד לכך ?

מדוע הילד דווקא בוחר לישון  בשעת שינה מאוחרת למרות שראה כי כאשר הוא בוחר לישון מאוחר הוא קם עייף לבית הספר וכל היום הוא עייף ואין לו את הכוחות לשחק עם חבריו ?

מדוע ילדנו בוחר לא להתקלח בכל יום למרות שהוא מרגיש לא נעים כשהוא ישן  מבלי שהתקלח ?

 מדוע  ילדנו עדיין מתעקש שנקנה לו המון ממתקים עכשיו בחנות  למרות שהבין את ההשפעות שיש לממתקים על מערכת העיכול  ואו למרות שיש לו בשפע בבית ?

 הבנת  הסיבה והתוצאות העומדות מאחורי כל הצגת גבול מסייעת לנו לשמור על החוקים  ולהיות עקביים ובכך לתת לילד תחושת ביטחון שהדברים קבועים ויציבים והמציאות בתחום הזה של המציאות  אינה משתנה .

עדיף לרוב לומר " כן "

 אך אם בכל זאת אנו בוחרים לומר "לא " ....

לפני שאנו אומרים "לא" אנו צריכים להבין לעומק את המשמעויות מאחורי  הוצאת המילה "לא"  מהפה שלנו.

רק כך נוכל להתנהל בתחושה שאנו עושים את הדבר הנכון והמתאים .

המניעים להצגת גבולות צריכים להיות קשורים ישירות לביטחונו, לחינוכו של ילדנו ופחות  קשורים לרצונותינו וצרכינו .

הורים רבים מציבים גבולות אך ורק  מתוך צרכים שלהם  וקובעים לילד שעת שינה מוקדמת כדי שישאר להם זמן פנוי לעצמם.

ואח"כ מתעוררות אצלם תחושת אשם...

ילד צריך ללכת לישון מוקדם לטובת בריאותו .

 המלצת רופאי השינה לילדים בגיל בית הספר היסודי היא ל-9-12 שעות שינה בלילה, ורצוי שהם ישנו לפחות 10 שעות במהלך הלילה . ולא בגלל שהורים רוצים זמן פנוי לעצמם ....

"הצבת גבול " הכרוכה במניעה של דבר מה מהילד אינה הצבת גבול אלא עונש : מניעה זו גורמת לכאב, לכעס ולאכזבה ותסכול שלילי .

 מהות תפקידנו הוא  בנתינה ולא בהגבלה.

 הורים מהווים מודל לחיקוי עבור ילדם:

ילדים לומדים לתת אם הוריהם נותנים להם ולאחרים , ילדים לומדים לומר " כן " אם הוריהם אומרים כן כל הזמן .

 ילדים לומדים להיות חיובים אם הוריהם אנשים חיוביים 

ילדים מרגישים תחושת נשמאמ"י  כאשר הוריהם מרגישים כך .

ילדים לומדים "לעמוד על שלהם "אם הם ראו שהוריהם "עומדים על שלהם "

ילדים לומדים  להגן על פרטיותם אם הם רואים שהוריהם מגנים על פרטיותם .

 ילדים לומדים להתנהל נכון אם הוריהם מתנהלים נכון .

ואם ההורים מעריכים את צרכי הילד  פחות  מאשר צרכיהם ?! הוא לומד שהוא צריך להלחם על צרכיו וכבודו בעולם הזה .

 הרי כיצד יוכל להרגיש בטוח אם אמא/אבא כל הזמן מתנגדים לו ומגבילים אותו  ?

  וכשהילד יגדל סביר להניח שתהיה התנגשות בן רצונותיו (שאינם קשורים לצרכיו הבסיסיים) לבין רצונותיהם של הוריו ,ואז או שילמד שגם לרצונותינו ההורים  יש מקום או שיבחר להלחם בחומרה עד שארית כוחו ולא יפנה לבניית עתידו  .

זכרו שתפקידנו  לספק לו ביטחון שאנו נמצאים פה לעזרתו .אל לנו להמשיך להלחם בו , אלא לתל לו את מקומו , כבודו , להעניק לו תחושת הצלחה ותחושה שהוא נשמאמ"י .

כאמור ,הצגת הגבול המרחבי תבוא בצמוד להענקת תחושת הנשמא"מי .

רצוי שהסבר (תווך ) והכנה מוקדמת  יבואו לפני  הצגת  הגבול.

 ההסבר מעניק לילד תחושת הבנה לגבי המציאות  ויוצר בחשיבה הקשר ורצף של מקרה -תגובה ביחס למציאות .

 הילד מבין את המעשה שעשה ואת תגובת המציאות  אל מעשה זה.

 ההסבר ( תווך) גורם להבנה והסכמה המונעות  חרדה, בלבול ותחושת תסכול.

לדוגמא, הילד בוחר לאכול  שני ממתקים חטיפים קינוח  ומבקש עוד .

אמירה כמו: " זוכר מה קרה כשאכלת יותר משני חטיפים ממתקים קינוח  ?

ואו  סיכמנו  שאוכלים רק חטיף  ביום כי  זה לא בריא, זה מקלקל את השיניים וגורם לכאבי בטן ולכן  לא כדאי לך"

אמירה זו מספקת לילד תזכורת על  תגובת המציאות בעבר ואו עמידה בהסכמים ,הסבר הגיוני לאי הכדאיות באכילת עוד חטיף . 

עקביות

כאשר החלטנו להציג גבול חוק עלינו להיות עקביים בגבולות החוקים שהצבנו , כדי שילדנו יוכל להכיר לצפות מהמציאות  ,אי עקביות גורמת לבלבול וחרדה

אמפטיה ושיקוף הרגשות.

 כאשר אנו בוחרים  להציג גבול  לילדנו  החש תחושת נשמאמ"י עלינו גם להיות אמפטים  לרצונו של הילד והן ולרגשות שמתעוררים בעקבות הצגת הגבול  ולשקף את רגשותיו: "אני מבין שאתה בוחר ללכת לחבר עכשיו  אבל  עדיין לא סיימת את  שעורי הבית .

מה יותר חשוב - התקדמות שלך בלימודים או המשחק עם חבר ?

...אני מציע  שתסיים את שיעורי הבית  ואח"כ יתאפשר   לך  לשחק עם חברך ברוגע.

 כך הילד לומד מהי  כדאיות , להיות יעיל , מבין את החוקים .ניהול זמן  ומרגיש כי הוא  נשמאמ"י

 תחושות  נשמאמ"י  גורמות לילד לא להתעקש, לא לכעוס, ולא להיות  מתוסכל וגם לא לבכות... כך  שאין  צורך בהצבת גבולות .

זכרו שההשקעה היום מניבה פירות בעתיד .

עונש ???

כאשר לא פועלים נכון והילד לא מרגיש שהוא נשמאמ"י .... פשוט עולים לרכבת הלא נכונה שנוסעת בכיוון ההפוך ...

ואז הצבת הצגת הגבול אינם מטיבים  עם המצב  ונגררים  ,מאבדים שיווי משקל , חשים חוסר אונות

ואז ... מענישים את הילד...

 לדוגמא : כאשר  מגיעים למצב קיצון  והילד  מכה ואו רוצה לנשוך אותנו.

ואז לא נותר ברירה וצריכים להציב גבול חד וברור ולומר : אנו מבינים  שאתה מאוד כועס , אתה מתנהג באלימות , אנו מרגישים כעת כאב ומאוד לא נעים לנו , אתה בוחר לא  להפסיק ולהמשיך, לכן אנו מציעים שתשתה כוס מים , תכנס לחדר ואנו נגיע כשנראה שנרגעת ואו המצב נרגע ונוכל לשוחח ".

 בדוגמא זו יש ביטוי   למרכיבי  תחושת הנשמאמ"י

1. שיקוף ושיום הרגשות של הילד: "אנו מבינים שאתה  עכשיו כועס"

2. שיקוף התנהגות העכשווית שלו : מתנהג באלימות

3. שיקוף ושיום התחושות של ההורה: " אנו מרגישים עכשיו כאב לנו ולא נעים לי בכלל "

4. לקיחת אחריות : אתה בוחר לא להפסיק ולהמשיך

5.. הצעה לפתרון : "אני מציע לך להרגע , לשתות כוס מים  ולהכנס לחדרך  "

 יש בחירה ואין עונש  " תבחר להכנס לחדר ,למקום הבטוח והנוח שלך " כשהמצב ירגע נוכל לשוחח ולמצוא פתרון מענה לצרכיך .

הצגת גבולות לילדים קטנים  ללא קשר ישיר עם המציאות העכשווית אינם יעילים, מאבדים מערכם ונתפסים בעיניהם כמנותקים  וכלא לגיטימיים.

הציגו  גבולות גמישים ומאפשרים  ובעיקר גבולות  שניתן לעמוד בהם וניתן לאכוף אותם .

הצגת הגבולות צריכה להיות מותאמת לגבולות המציאות .

לסיכום.

 הצגת גבול הוא מרכיב חיוני בהתפתחותו התקינה של ילדינו, אך הוא אינו יכול לבוא לבדו . אמון בסיס ותחושת נשמאמ"י  הם הבסיס לכך .

לא ניתן להציג גבולות  אם אין אמון בסיסי בין הילד להורים  ואם הילד אינו חש שהוא נשמאמ"י

 בהצגת גבול לילדנו אנו צריכים להתנהל  ברגישות ובנחישות. תוך שמירה על כבוד הילד  , הערכת רצונותיו של וקבלת  רגשותיו .

 מהות חייו של ילדנו :  ליצור זהות,  יחודיות,  ועצמאות ותחושת נשמאמ"י . כחלק ממהות זו ילדנו בודק את המציאות  ולעיתים בוחר "להתנגח" בעולם .  תפקידינו ההורים הוא  להעניק לו את תחושת נשמאמ"י . וגם  להציג בפניו את  הגבולות המציאות  .