כיצד להיות הורה מעורב ?
קודם כל זה הילד שלנו. ואנחנו אוהבים אותו, ועל כן אנו, בטעות חושבים שחייבים להיות מעורבים בכל רגע ורגע בחייו. האומנם? ילד שלא מסתדר טוב עם חבר בגן – האם להתערב ? האם לדבר עם הגננת צופי - אולי עדיף שיתמודד לבד. ילד שלא הולך לו עם בנות בחטיבה – האם להתערב ? האם לדבר עם המורה אסתר - – אולי עדיף שיתמודדלבד. חייל שחווה קשיים בצבא – האם לדבר עם מפקד ? אולי עדיף שיתמודד לבד ?
בהורות יש לנו לא מעט התלבטויות: האם להתערב, האם להיות מעורב, האם לתת לילד להתמודד לבד ? בסיטואציות שונות בחיי הילדים, אנו והאמהות במיוחד, כמו "לביאות" מוציאות ציפורניים ומתחילות להילחם. האומנם זה נחוץ ? לעתים עדיף שהילד יחווה תסכול, אי-הצלחה וקושי. כי אם אנחנו עומדים כל היום לשרותו ועבורו בהגנה על חייו ועל מעמדן, הוא לא לומד "להסתדר" ולהיות מוכן לחיים, הרי לא כל הזמן נוכל לגשר, לפשר, ולסדר דברים עבורו. כשהילד צעיר, מדברים עם הגננת, אחר כך מדברים עם המורה, אחר כך עם המפקד, ומה עם הזוגיות בעתיד ? גם שם נסדר עבורו דברים ? אני בעד קשר, אני בעד מעורבות, אבל אני נגד – התערבות. חשוב שההורה יידע מה עובר על הילד שלו. ברמת החוויות ישנם קשיים ותחושות. אבל תנו לילד להיות עם תחושותיו. לפעמים כעס, לפעמים תסכול ולפעמים שמחה. ילד צריך לדעת להרגיש דברים, כי כך הוא מתחזק ונהיה מוכן לחיים. במידה והדבר מפר את איזון חייו, או שהילד נכנס ל"מרה שחורה" או לסרטים קשים – כמובן שיש להתערב. אבל סמכו עליו שהוא יסתדר. שדרו לו שהוא בעל יכולת. זוהי הגישה הבריאה והנכונה ביותר. לא תמיד נוכל לפנות את הקוצים מהדרך בה הוא הולך.
ענת מנור. מאמנת הורים למתבגרים
