מדוע חוק החסינות לרבנים הוא צעד נוסף בדרך לרפובליקת בננות? 

חוק החסינות לרבנים - צעד נוסף בדרך לרפובליקת בננות יורי גנקין

חוק החסינות לרבנים אשר הונח זה מכבר על שולחן הכנסת מהווה צעד נוסף בדרך להפיכתה של ישראל לרפובליקת בננות מהסוג הגרוע ביותר. כמובן שלא מדובר בסנונית ראשונה ובכל זאת ראוי להתעכב ולומר דבר מה על עוד רעיון הזוי מבית מדרשו של חבר הכנסת מיכאל בן ארי. אך מעבר ללשון החוק – נכון יהיה לתת את הדעת על האופן בו מספר מצומצם של רבנים עושים צחוק ממערכת אכיפת החוק הישראלית ומתחמקים פעם אחר פעם ממעצר ומאסר. האשמים בכך הם לא רק חבר הכנסת בן ארי וחבריו אלא בראש ובראשונה אזרחי המדינה שלא עושים דבר על מנת לשנות את המציאות העגומה.

אז קודם כל למי שפספס, הצעת חוק החסינות לרבנים הוא דבר חקיקה המבקש להעניק הגנה רשמית מפני העמדה לדין לרבנים המעורבים בפרסומים "הלכתיים" כאלה ואחרים ובהם מכתב הרבנים ואו הספר "תורת המלך". החיבור בעל השם התנ"כי המפואר דן בהלכות הריגת גוי ולכל אורכו ניתן למצוא נימוקים הלכתיים לכאורה המצדיקים את המעשה. הפרק השני בספר למשל מדבר על הריגת הגויים אשר עוברים על שבע מצוות בני נח – הפגיעה נעשית, על פי הנימוקים בספר,  מתוך אכפתיות מקיום שבע המצוות. בהמשך מצדיקים הכותבים גם פגיעה בילדים חפים מפשע משום שהם עשויים לחסום את דרך ההצלה.

קחו רגע, נשמו עמוק ושאלו את עצמכם במה שונים הדברים הקשים הללו מהנאמר באמנות כאלה ואחרות של ארגונים  המצדיקים פגיעה בגברים, נשים וטף למען השגת המטרה. מחברי תורת המלך מגדילים לעשות וכותבים כי בכל מקום שבו נוכחותו של גוי מסכנת חיי ישראל – מותר להרגו, גם אם מדובר בחסיד אומות העולם והוא לא אשם בכלל במצב שנוצר. הדברים מדברים בעד עצמם.

למרות צו מעצר תלוי ועומד כנגדם - ממשיכים האחראים הכותבים והחתומים על הספר להרצות ולהפיץ את משנתם ברבים תוך התעלמות בוטה וחסרת מעצורים מכל ניסיון לעכבם לחקירה ולהעמידם לדין. המשטרה עומדת חסרת אונים מול הרוח הגבית שמקבלים אותם רבנים מבית המחוקקים שלנו. רוח גבית שהגיעה לשיאה בהצעת החוק המגוחכת שאותה הזכרתי קודם לכן. במדינה נורמלית וחפצת חיים – הדברים היו נראים אחרת. אפשר להגיד על ארצות הברית לא מעט דברים שליליים אך שם עבירה על החוק היא עבירה על החוק – בין אם מדובר באזרח פשוט מן השורה, בסמכות דתית, במושל מדינת אילינוי או בסלב הוליוודי.

לא פחות חמור מכך הוא הניסיון להכתים את כל מחנה הימין ולתייגו כתומך בפרסומים מהסוג הזה – פרי מוחם הקודח של כמה רבנים הזויים שעדיף היה כי ינתבו את האנרגיות שלהם למקומות אחרים. לא כל מי שאינו תומך בנסיגות נוסח פסגת קמפ דייויד הוא איפוא איש ימין מטורף שרוצה להקים את בית המקדש השלישי על הר הבית, בדיוק כמו שלא כל מי שמגנה את מכתב הרבנים ואו את "תורת המלך" הוא איש שמאל הזוי המבקש למסור את כל שטחי ארץ ישראל לרשות הפלסטינית. כמו בכל דבר בחיים – מלבד הקצוות – יש גם אמצע.  

אין כאן אמירה של ימין נגד שמאל או להיפך. חוקיה של מדינת ישראל המתיימרת להיות דמוקרטיה מערבית מתפקדת חייב להיות תקפים באותו האופן כלפי כל אחד ואחד מאזרחיה. מבלי שתתקיים אקסיומה ברורה שכזו הרי שאין לנו זכות קיום.

ובנושא אחר אך לא כל כך שונה, השבוע קיבלה הכנסת גם החלטה נבונה אחת. כן, גם זה קורה לפעמים – להחלטה הנבונה הזו קוראים חוק בשארה שימנע מחבר הכנסת עזמי בשארה (ואו דומיו) אשר נתבקש להתייצב לחקירת משטרה בגין חשד לביצוע פשע חמור – להמשיך ולהינות מתשלומי שכרפנסיה וכאלה אחרים על חשבון משלם המיסים. מדובר על הצעת חוק שהייתה אמורה להתקבל כבר לפני כמה חודשים טובים אך במקרים כאלה עדיף מאוחר מאשר לעולם לא.    

לפוסטים נוספים - היכנסו לבלוג שלי - ריאל פוליטיק - הבלוג של יורי גנקין