מה שיותר רחוק יותר קרוב, שילוב בובות תיאטרון בתיאטרון פלייבק 

בתיאטרון פלייבק אנחנו משתמשים באמצעים שונים מתחום התאטרון על מנת להעשיר את ההחזרות הדרמטיות ולגעת בלב הסיפור וברגש של המספר: בובות תיאטרון, חפצים, תאורה, מסיכות, בדים וכו'.

במאמר אתאר בקצרה את האיכויות ששימוש בבובות תיאטרון מוסיף במהלך השיקופים הדרמטיים בתיאטרון פלייבק בדומה לשימוש בבובות בעבודה הטיפולית בדרמה תרפיה.

עבודה עם בובות תיאטרון מעניקה לנו הזדמנות יוצאת דופן לנדוד רחוק למחוזות אחרים, לעולם של דימויים ופנטזיות, ולתת לילד הפנימי שבתוכנו להתעורר ולשחק.

במאמר נבחן שתי סוגיות מעניינות בשילוב בובות תיאטרון בעבודת תאטרון פלייבק:
1. המרחק הדרמטי בין הבובה למספר ולצופה מאפשר באופן פרדוכסלי למספר להתקרב אל סיפורו האישי מנקודות מבט בלתי צפויות . הבובה מייצגת חלקים ראשוניים בחיינו, העבודה התיאטרלית עם בובה מזמנת אותנו לחוות את עוצמתו של הסיפור.
2. פיתוח מרחב היצירה בפלייבק דרך עולם של דימויים, ארכיטיפים, אגדות, מיתוסים,  סיפורי תנ"ך, פנטזיה וסיפורים  אוניברסאליים.

כבר בתקופות קדומות בהיסטוריה, מכשפי השבט והשמאנים נעזרו במסכות כדי לגרש את השדים ולטהר את אנשי השבט. מהמסכה הפרימיטיבית, התפתחו מאוחר יותר הבובות, ולאחר מכן גם תיאטרון הבובות שאותו כולנו מכירים.

לתיאטרון פלייבק שורשים קדומים. כבר משחר ההיסטוריה נערכו טקסים רבים בהם התקיים מפגש של קבוצה, קהל ותיאטרון. במפגש זה יתקיים ריפוי באמצעים של תת-מרחק ומרחק יתר.

בתיאטרון פלייבק המספר צופה בסיפורו המומחז על הבמה ברמות שונות של הרחקה.

הפלייבק מאפשר להתבונן על הסיפור מפרספקטיבה מרוחקת, והבובה מייצרת מרחק אסתטי נוסף.

סוזאנה פנדזיק (2008) מציינת כי כל רזונאנס מתמקם במרחק אסתטי אחר מהסיפור המקורי. רזונאנס יכול להיות מרחק אסתטי קרוב (כמו במקרה של שיחזור כמעט מדויק של הסיפור) או ייצוג סימבול יותר. כגון בשימוש קול ותנועה, אביזרים או בובות הנמצאים במרחק אסתטי אחר. כמו כן הרזונאנסים יכולים לקחת אותנו לכיוון של סיפור אוניברסאלי או מיתוס שחובקים את הסיפור המקורי או לשיתוף בחוויה אישית של המשתתפים העולה מתוך האינפוט המקורי.

באופן פרדוקסאלי הבובה מזמינה את המספר, הצופה והקהל להתקרב אל הסיפור באופן בלתי צפוי מפתיע ומרגש מכמה סיבות:

1. לבובות עוצמה תיאטרלית, אין אדם שנשאר אדיש למראה הבובות. כוחן במראה הייחודי וביכולתן להפעילנו להזדהות עם חוויותיהן האנושיות.

לבובות יש כוח משלהן הן מהפנטות ומזמינות את האנשים להתבונן בהם ולהיכנס לעולם פנטזיוני וילדי. הבובות הן אובייקטים דוממים, אך משהן "קמות  לתחייה"  נוצרת אשליה כי הן והסיפור מתעוררים לחיים.  בקרב הצופים הבובה עשויה ליצור תגובה רגשית ולהרחיב את הקסם הראשוני שתיאטרון הפלייבק מזמין אותנו לחוות "כאן ועכשיו".

2. הבובה משמשת כאובייקט ילדי ראשוני משמעותי. הבובה מחזירה אותנו להיפגש עם חוויות ילדיות. היא מזמינה  אותנו להיכנס לעולמנו הפנימי ולהתחבר לילד הפנימי שבתוכנו. וכך להזדהות עם חלקים שונים בהתפתחותו ובזיכרונותיו.

3. הבובה  מארת לשחקן מרחב יצירה וחופש פעולה רגשי ופיסי. לבובה כוחות משלה, היא סוחפת ומספקת לשחקן ביטחון ולגיטימציה להגיד ולעשות דברים על הבמה שאחרת היה מוגבל לעיתים או נראה בלתי אמין. "זה לא אני זה הבובה" לא פעם יגידו שחקנים המפעילים בובות, התחושה כי הבובה מובילה ומנחה את השחקן. ויש לה  רצונות וצרכים משלה. השחקן אומנם מפעיל את הבובה אך נוצרת אשליה במרחב הביניים הדרמטי כי הבובה "שולטת  בשחקן".

לדג' במהלך מופע  השחקנים השתמשו בשתי בובות של ילדים כצופות על המתרחש על הבמה, לילדים יש חופש ביטוי רב ומייצגים תמימות. הבובות ביטאו את המחשבות והרגשות הסמויים של הדמויות בסיפור וכך קידמו את העלילה והעמיקו את הקונפליקט על הבמה.

4. .  הבובות אינן מייצגות דמות מסוימת אלא טיפוסים -  טוב, רע, מסכן, זקן וכו'. כפי שציינתי הבובות מייצגות אבי טיפוס- ארכיטיפים, שנוגעים ללב כולנו. מפגש עם הגיבור, האם, הילד, אלוהים, השטן, הזקן, החכם, בעלי חיים, המלך, העני. ארכיטיפים הם תמונות, דימויים וסמלים, שדרכם ניתן ליצור קשר עם החלק הלא המודע שלנו.

הארכיטיפ שמגיע מתת המודע הקולקטיבי, מכיל זיכרונות ותכנים כלל אנושיים ואוניברסאליים. יונג הסיק שהיחיד בחלומו מתחבר אל אוצר זיכרון קולקטיבי, ושללא הכרת מורשת התרבות הטבועה במעמקי הלא מודע של האנושות, לא ניתן להבין את עולמו הפנימי של היחיד על רבדיו השונים.

השימוש בארכיטיפים מסייע גם בתיאטרון הפלייבק להעמיק לרבדים  נוספים בעולמנו הפנימי.

כל אחד מהארכיטיפים מסמל משהו עבור תת המודע הקולקטיבי: אריה מסמל אומץ ומנהיגות, אמא מסמלת חמלה וצד נשי באישיות, ריבוע מסמל מסגרות, קערה מסמלת יכולת הכלה וכו'.

כשאנו צופים בבובה  על הבמה יש לה אמירה והשפעה על התת מודע שלנו. השיקוף החל כבר בבחירת הבובה לכך מתווספת האיכות המשחקית והתוכן של השיקוף.

הפרט החווה את חייו הפרטיים חשוף תמיד הן להתרחשויות ההווה שהוא שותף להן, והן לאותם דימויים קדומים, מה שמעצים את החיבור הרגשי והדרמטי לסיפור.

בלהקת תיאטרון הפלייבק " החבר'ה מאיכילוב ", עושים שימוש בבובות התיאטרון

ככלי נוסף המעשיר ומעמיק את השיקופים המוחזרים למספר במהלך מופע אישה כבת

25, שיתפה בהתלבטויותיה  לגבי המשך מסלול הלימודים לתואר שני. היא התקשתה לבחור מסלול אם בחו"ל או בארץ אשר יתאים לשאיפותיה המקצועיות העתידיות. היא  תהתה מה עליה להיות כשתהיה  גדולה, האם לבחור במסלול אקדמאי מכובד בחו"ל  הכרוך בהשקעה כלכלית ואקדמאית או שלמעשה לימודים בארץ עשויים לקדם אותה במידה לא מועטה. המספרת תיארה את הצורך התמידי שלה להיות מיוחדת.

השחקנים יצרו מרחב של גן ילדים. נבחרו שתי בובות שייצגו את ילדיי הגן. שחקנית אחרת גילמה את האישה כילדה, הבחירה שיקפה את הבגרות שתמיד אפיינה אותה גם כילדה.

הגננת בסצנה דיברה על חלומות ופנטזיות של ילדים, הבובות תיארו את רצונן  הנורמטיבי להיות: כבאי, זמרת, שוטר. אך הילדה שייצגה את האישה רצתה להיות דברים מיוחדים ובלתי שגרתיים, היא הבינה שהיא יכולה להיות כל מה שרוצה, אך זה גם מבלבל. בסיום השיקוף שיתפה המספרת כי תמיד קיבלה את המסר שלכשתגדל תהיה כל מה שתרצה. ועבורה זו סיטואציה מחזקת אך מלחיצה. בעקבות השיקוף היא קיבלה את הכוח להאמין שגם היום כבילדותה היא תצליח לרצות ולהגשים  את שאיפותיה. עוד הוסיפה וחייכה כי נזכרה שילדותה רצתה להיות חוקרת תמונות שואה.

5. יצירת מרחב חדש ורחוק ושימוש במערכת של בובות כמו חיות שמאפשרות ליצור מקום וזמן אחר. ולקחת אותנו הרחק בדמיון למחוזות אחרים להודו, לתימן ולעולם האגדות.

במהלך מופע של "החבר'ה מאיכילוב"  מספר

כבן 35 שיתף על יחסיו עם גרושתו, ילידת ברזיל, ועל הפערים התרבותיים והחברתיים. קבוצת השחקנים בחרו לגלם את האישה בדמות תוכי צבעוני ואת הגבר בתור גורילה. השיקוף הצליח לקחת את הצופים הרחק לג'ונגל בברזיל ודרכו לייצג ולהכיל בצורה מרגשת את מערכת היחסים בסיפור שהייתה כרוכה ביצריות, תוקפנות, אהבה אכזבה ופרידה.

לסיכום, העבודה עם בובות תיאטרון מאפשרת הרחקה מהסיפור. הצופים, השחקן והמספר זוכים להזדמנות נדירה להתקרב לסיפור בצורה ייחודית ממקום של כוח, יצירה ושליטה. במאמר נבחנו איכויותיה של העבודה עם בובות תיאטרון על הבמה בדומה לאיכויות שמספקת בעבודה טיפולית ורגשית בדרמה תרפיה.

 *Pendzik, S. (2008) “Dramatic Resonances: A technique of intervention in drama therapy, supervision, and

training.” The Arts in Psychotherapy, 35, 217-223.