אם סופר צללים יחבר את ספרי הוא באמת יהיה שלי? 

רבים האנשים שרוצים להוציא ספר אישי שיהיה שלהם ורק שלהם, אבל הם צריכים עזרה; הם לא יודעים לכתוב טוב, וגם אם כן קשה להם לכתוב את הספר שלהם בשל מחסור בזמן או בשל הטירחה הרבה הכרוכה במלאכה זו. זה הזמן בו הם פונים לסופרי צללים, לעיתים בחשש מסוים הנושא את הכותרת "האם זה באמת יקרא כיצירה אותנטית שלי?". התשובה היא כן, בהחלט. אם אינכם מפחדים מה"צללים" במושג סופר צללים, יש לדעת כי מושג זה טומן בחובו ויתור על הקרדיט לכתיבת הספר. הקרדיט הזה ינתן ליוזם הפרויקט-בעל הספר-או מחבר הרעיון, שעומד מאחוריו. כל הספרים שאנו כותבים נכתבים בלשונו של מספר אחר, הרי הספר לא שלנו, אלא התחקיר, הכתיבה והעריכה. קרה בעבר שנדרשנו לשנות מילים או ניסוח על מנת להתאים אותו למספר (בעל הספר) וכך עשיתי, זאת אומרת שניתן ליצור ספר עבור לקוח כאילו הוא כתב אותו גם מבחינת הסגנון, בדיוק כמו שצייר מצייר את תמונתך באופן כמעט זהה לדרך בה אתה נראה, רק יותר טוב מהדרך שבה אתה מצייר את עצמך. במקרים רבים לא יהיה צורך בהתאמות סגנון בסוף הכתיבה כי בשלב תחקור הספר אנו עומדים על קנקנו של המספר ויודעים לדבר מפיו, רק בצחות לשון. אם יש צורך, מתבצעים שינויים ללא קושי. בכל מקרה, כתיבת ספר היא מאמץ משותף של שני הצדדים. הצד שמקבל שכר עבור העבודה מתאמץ יותר מן הסתם, אך גם הצד השני מעורב בעבודה שכן הוא המומחה לחומר הנכתב ויודע כיצד יראה ויקרא המוצר הסופי - הלא הוא הספר. בסופה של עבודה יוצא ספר "מאת" מזמין העבודה, בשפה ובניסוח שמקובלים עליו. בהיסטוריית הספרות יש דוגמא מובהקת לכך, כזו היא סדרת הסיפורים "שלולשת המוסקטרים" שפורסמו לראשונה במגזין הספרותי הצרפתי: "Le Si?cle" כסיפור בהמשכים בשנת 1844, כביכול מאת הסופר אלכסנדר דיומא, אך ברבות הימים התגלה כי בחלקה נכתבה הסדרה על ידי סופרי צללים בהם נעזר מר דיומא. הדבר דומה לבניית בית, גם אם בנו את ביתך פועלים תאילנדים בניהולו של קבלן רומני, בסופו של דבר הבית הוא שלך ורק שלך. בנוגע לשאלת האותנטית? סופר צללים טוב יתאים לך את חליפת ספרך בצורה נהדרת, כך שלא יעבור זמן רב עד שתשכח שנעזרת בו על מנת ליצור אותו.