עו"ד דנה בן צבי (אש), עו"ד גיל נדל
סיפור המקרה:
בשלב ההליכים המקדמיים שבמסגרת תביעה שהגישה יבואנית נגד רשות המכס להשבת מסי יבוא, הגישה היבואנית לרשות המכס שאלון מפורט שעליו התבקשה רשות המכס להשיב, וכן דרישה לגילוי מסמכים כללי וספציפי. בין היתר, התבקשה רשות המכס לציין כיצד מסווגים על ידה מוצרים שונים, לרבות מוצרים של מתחרים של היבואנית.
רשות המכס נמנעה מערכת גילוי מסמכים וסירבה להשיב על מרבית השאלות בשאלון, וזאת מהנימוקים הבאים: א. קיים חיסיון על המידע הנוגע לנישומים ספציפיים; ב. קיים חיסיון על המידע המבוקש, בהיותו מסמכים פנימיים של הרשות; ג. היעדר אפשרות לספק את הנתונים המבוקשים מאחר ואיסופם מכביד על הרשות; ד. המידע המבוקש אינו רלבנטי וחורג מהמתחייב במתן תשובות לשאלון.
עיקרי החלטת בית המשפט:
בית המשפט קבע כי גם בחוקי המס, הכלל הבסיסי הוא כלל הגילוי והחריג הוא החיסיון, וכי בנסיבות העניין - אופיו של המידע, חשיבות המידע ליבואנית ויחסי הכוחות בין הצדדים, מוצדק הגילוי.
בית המשפט קבע כי שיעור המס הנקבע בהתאם לצו תעריף המכס, מבלי שייחשפו היקפי יבוא של יבואן, אינו מידע סודי, אלא מידע טכני הנקבע בהתאם לצו תעריף המכס. עוד קבע בית המשפט כי אופן סיווגו של מוצר ובהתאם לכך שיעור המס החל על המוצר, אינו ידיעה שהגיעה לרשויות המס מהנישום, אלא מידע שמצוי בידי רשויות המס מעיקרא, או מידע המיוצר על ידם.
עוד נקבע כי גילוי סיווגו של מוצר, אינו פוגע בפרטיות הנישום ואינו חותר תחת הרצון לאפשר לרשויות המס להגיע לחקר האמת, וכי מידע לגבי אופן סיווג מוצרים אחרים הינו מידע רלבנטי עבור צד במחלוקת בעניין סיווג, וחיוני עוד יותר בתביעה שעניינה הפלייה בין יבואנים.
בית המשפט הוסיף וקבע כי מצב הכוחות הבסיסי במחלוקת סיווגית בין יבואן למדינה הוא שלמדינה מידע רב יותר מליבואן, ומשכך המצב אינו מאוזן ויש לאפשר תיקון חוסר האיזון באמצעות ההליכים המקדמיים, בין היתר באמצעות צמצום החיסיון שיוענק. יחד עם זאת, קבע בית המשפט כי נוכח העובדה שאין להכביד על הרשות במסירת מידע בצורה לא סבירה, הרי שהמידע שיימסר צריך להיות מהמידע שמצוי במאגרי המידע של הרשות, מבלי שהרשות תחפש מידע נוסף, וכי די בכך שהרשות תמסור מידע לגבי כמות סבירה של מוצרים (למשל חמישה).
אשר לדיונים פנימיים של הרשות ומדיניות המיסוי של הרשות, קבע בית המשפט, מכוח סעיף17(ד) לחוק חופש המידע,כי הוא רשאי להחליף שיקול דעתו בשיקול דעת הרשות ולבחון האם יש לגלות מידע או לא, תוך שקבע כי יחליט בענין הגילוי בהמשך לאחר עיון בחומר. בכל הנוגע לחוקים/הנחיות מנהליות שנקבעו על ידי הרשות, קבע בית המשפט המדינה חייבת לספק ליבואן מידע אשר לא פורסם ברבים.
פרשנות:
ראשית, יש חשיבות רבה לכך שטענות בדבר חסיון, הכבדה ומידע פנימי של הרשות אינן טענות המתקבלות אוטומטית על ידי בתי המשפט. שאלון וגילוי מסמכים, שהינם כלים דיוניים שהוענקו לצדדים בתקנות סדר הדין, יכולים לשמש גם בהתדיינויות נגד המדינה ואין מקום לוותר עליהם מראש.
נקודה חשובה נוספת בהחלטת בית המשפט הינה החתירה לשוויון בכל הנוגע למסמכים במסגרת התדיינות מול רשויות המדינה. במילותיו של בית המשפט: "סבור אני, כי, כעיקרון, זכות הפרט (הנמצא בהליך מינהלי, אזרחי, פלילי או אחר מול המדינה), להיות במצב שווה עם יריבו – ובמיוחד כאשר זו המדינה – ככל שמדובר בהחזקת מסמכים. שיטה משפטית שבה בידי המינהל, או בידי רשויות אכיפת החוק, מצויים מסמכים שאין לפרט, המתמודד עם המדינה, זכות לעיין בהם, פגומה היא, ושיטתנו במדינתנו – אינה כזו".
לגופו של עניין, קביעתו של בית המשפט, לפיה שאלת אופן סיווגו של מוצר כזה או אחר, וכתוצאה מכך שיעור המס החל עליו, אינם מידע חסוי ואינם מידע אשר נמסר על ידי הנישום, הינה משמעותית ביותר, ופותחת פתח לכל מתדיין הטוען להפליה לדרוש מהרשות למסור לידיו את המידע. יש בכך גם פתח לעשות שימוש בקביעה זו גם בהתאם לחוק חופש המידע, ולא רק במסגרת התדיינויות משפטיות, כלומר – יבואן הסבור כי המצב בשוק הוא כזה שמתחריו המביאים מוצרים זהים או דומים ביותר אינם מחויבים בתשלום מס כפי שהוא מחויב, רשאי לפנות למכס מכוח חוק חופש המידע ולבקש את המידע האמור.
יש לזכור כי ההחלטה הנ"ל ניתנה בבית המשפט המחוזי ואינה מהווה הלכה המחייבת את הרשויות.
הכותבים ייצגו את היבואנית בפני בית המשפט. על ההחלטה הוגשה בקשת רשות ערעור מטעם המדינה.
בש"א 1632/06, בית המשפט המחוזי בירושלים, פרמה גורי בע"מ נ' מדינת ישראל, החלטה מיום 14.11.06
