לימים 

מה לימים ולמים כמו בין רקיע ושמיים, 
נוגה לעת ערב , וברקאי עם שחר. 

חזיונות ומראות, מלאכים וסולמות.
עולים ויורדים בפיהם דברים הם נושאים-
על ראשית ואחרית , על סיבה ותכלית.

ורוח על פני תהום מרחפת, 
אז כמו עתה בשאת דברים היא יוצרת.
ראשיתה כסופה, מעגלי הוא גורלה -
מציאות זמנית, גשר לצפות בתהום הנשייה. 

וממעל גרמי שמיים ושבעה רקיעים , עולמות עלומים 
במציאות משלהם הם קיימים. 
תרי עשר אחים, ענקים שבשמיים, ריב משפחתי הם זוכרים .

שנים כה רבות נעדר , נסתר, עתה הוא שב ומתקרב.
מעבר לאופק אח אבוד הוא חוזר ,
ממעבה עלטת החלל לעבר אחותו השמש אדום הוא דוהר.

ומפי אנשי השם אחת היא הבשורה -
דם ואש ותימרות עשן , שריפה גדולה כבעירת סדום ועמורה.
לעת ישוב זה האובד, לעת יקרב עד הנה הלום.
כשמש יוקדת לבהוק ברקיע מבקש הוא אחיה,
לבעור כמוה הוא דורש , לבעור בחום.

נפילים וגיבורים לא יצלחו ותפילות צדיקים לא ישמעו,
הן ימים כסדרם לא עוד , וימים אינם במקומם.
מי תהום רבה יעלו ומי שמים ינתצו. 
וכלות שריפה גדולה ככלות המבול , ימים וזמנים ישתנו.

אל ירך לב ואל יתאבל בצער ,
מימים עברו לימים לבא , ראשית כאחרית 
במין תנועה מעגלית. 
סופה הוא תחילתה , לבטח אז תקום יצירה חדשה.