באופן כללי.
אפשר להניח שבן תשעים יפטיר לבני שיחו "רבים מחבריי הם בני שמונים ושמונה" וימשיך במרץ את דרכו אל היום הבא. פה לידינו, לא חזיון נפרץ, אנחנו מכירים בני שמונים ושמונה ויותר שחיים אתנו במאמץ ובמלוא שיעור הקומה שלהם, הם היו כאן לפנינו, ואם כן זו זכותם: נשיא המדינה שמעון פרס, הסופר אהרון מגד, שליט"א ולהבדיל ישעיהו ליבוביץ זצ"ל שגם עד סמוך מאד להסתלקותו היה כל מה שהיה בחייו. זכורים לטוב גם פבלו פיקאסו וקזאלס והרב שך וצ'ארלי צ'אפלין, ויוסף ויינברג, הספר שלי, ומשה אוחנה, זה מהתריסים וכן רבים וטובים.
אבל מה יגיד סתם מישהו לא בולט באופן מיוחד, כזה שחולף בחיים להנאתו ואיתרע מזלו ולמרות הסכנות הנוראות האורבות לנו במדינת ישראל שרד עד גיל מופלג והגיע בסופו של דבר למחלקה האורטופדית עם שבר בירך?
המחלקה האורטופדית .
מה שכן, אם יש לך אימא בת 88 אתה אט אט לומד רפואה, אי אפשר להתחמק מזה. זה נדבק עליך במסדרון בית החולים בזמן שאתה יושב על הספסל הפשוט שיש להם שמה ומעיין בחריון הזבובים שעל הקיר. אימא שלי היא אישה בריאה בת שמונים ושמונה והיא שברה את צוואר הירך שלה. היא הובלה בו ביום לבית החולים שם נקבע שהיא זקוקה לניתוח. היא המתינה לתורה כאחד האדם, עובדה שתתברר יותר מאוחר ככשל מכריע שהשפיע על חייה כפי שהם היום.
שלושה ימים היא שכבה במחלקה האורטופדית ושלושה ימים בבית החולים זה כנראה הרבה זמן אם אתה אישה בת שמונים ושמונה. כשהגיע תורה והיא הוכנסה לחדר הניתוח גילו אצלה הרופאים את מה שכנראה אי אפשר היה לגלות קודם: דלקת ריאות. אי אפשר לנתח בן אדם שסובל מדלקת ריאות והיא הוחזרה למחלקה האורטופדית לטיפול בדלקת הריאות, תוך שאיפה לנתח אותה בהקדם. בעודה משתדלת להחלים מדלקת הריאות היא נחשפה ללא חיוב נוסף לחיידק משוטט ועמיד מסוג מה שנשמע בקירוב כמו פנקסורטקיכחלה והיא הועברה לחדר בידוד.
שלושה ימים קודם היא הייתה אישה זקנה בריאה ועצמאית עם שבר בירך לאסונה כדי לתקן את הירך צריך היה להביא אותה לבית חולים ומשם, אלוהים גדול. שלושה שבועות היא שכבה במיטה על הגב כי בגלל השבר אי אפשר היה להזיז אותה, ותוך כך קנתה לה במחיר מבצע גם פצעי לחץ ברמת חומרה גבוהה. אם כבר אז כבר.
מנהל ביה"ח לגריאטריה בשפרעם עונה לשאלתנו: תלוי, הוא אומר, אבל אם אתה משכיב במיטה אישה זקנה לשלושה שבועות אתה מקבל חולה בדלקת ריאות ובפצעי לחץ. סוף ציטוט. זה כמו להכניס לתנור עיסה שהוכנה על פי מתכון בדוק ולקבל עוגה איכותית במועד הנקוב. מסרנו אימא עם שבר בצוואר הירך וקיבלנו בתמורה אימא עם שבר בצוואר הירך שהיא גם שבר כלי. מה, לא יודעים בבית החולים על הסכנות שאורבות במיטה לאישה בת שמונים ושמונה?
ובאמת כולם רופאים טובים באורטופדית הזאת שיש להם שמה, שזה הרפואה של השלד אבל לא של רקמת הבשר. דווקא ברפואת הבשר הם שתמטנים גמורים. איכשהו נעלמה מעיניהם העובדה הבסיסית שאת העצמות שבהם הם מתעמקים כל כך עוטף בשר. אימא שלי מסרה עצמה מתוך אמון מלא לידי האורטופדים עם שבר בצוואר הירך ויצאה מלפניהם כלעומת שבאה עם שבר בצוואר הירך, וכן דלקת ריאות ועוד חיידק הפנקסורטקיכחלה, ולקינוח פצעי לחץ. השבר בסדר, אמרו לנו , נדחס מאליו, דלקת הריאות חלפה עם החיידק ובריאות שלה נותרו רק צללים קלים שאומנם גורמים לה חוסר נחת , אבל רק כשהיא נושמת,
פצעי הלחץ לעומת זאת הם עניין לעצמו. בדרגת חומרה כזו שיש לה הם זקוקים לטיפול מיוחד, טיפול שאי אפשר לעשותו במוסד סיעודי רגיל מה שקרוי בפי העם "בית אבות" עם קשישים בריאים בני גילה. אלא רק במחלקה סיעודית מורכבת. הופעת פצעי הלחץ אם כן מנעה ממנה שיכון במוסד סיעודי רגיל שם יכולה הייתה לבלות את שארית חייה כאחד האדם. היא נאלצת להשתכן במחלקה סיעודית מורכבת שפירושה בלשון בני אדם, לשהות תקופה בלתי מוגבלת בחברת "צמחים", שזה זן בוטני נדיר אם כי ידוע של אנשים שלאסונם איבדו את הכרתם האנושית לתמיד והם שוכבים במיטות שלהם או בחדר ההסבה פעורי פה ומגירי ריר לעיני כל, חיים חיי צמח אילמים, ניזונים מן הפתח האחד ופולטים מן האחר.
אימא שלי כמו כולם אוהבת צמחים, היא אישה משכילה ובעלת רגישות רבה לצומח אבל היא מעדיפה אותו בעציץ. אגב, היא גם מעדיפה לשהות עד כמה שאפשר בחברת בני אדם זקנים ובריאים בנפשם וגופם וקצת לשוחח איתם על המצב וכאלה, אנחנו מכירים את זה מעצמנו גם אנחנו אוהבים לפעמים לדון על המצב עם מישהו. לא שזה מועיל אבל אוהבים. על אימא שלי מצד שני, נגזרה בדידות גמורה.
אפשר להגיד שהרופאים בבית החולים הם רופאים טובים ובאמת טיפלו בשבר שלה תוך שימת לב קפדנית למשמעת שמטיל עליהם מדע האורטופדיה שלמדו אותו באוניברסיטה הזאת שלהם אבל איכשהו הם החמיצו את העיקר, והעיקר הוא שבהתערבותם המרושלת הם שללו ממנה את חיי האדם הנורמליים שיכולים היו להיות לה, ככה "בשיבה טובה" כמו שאומרים, כמו שאומרים "להזדקן בכבוד". אם כי במחשבה שנייה לעזאזל הכבוד. בעיקר אם הנמק הפושה בבשרה הוא סיפור בהמשכים שאף אחד מהמטפלים בה היום "בסיעודית מורכבת" לא רואה את סופו.
אינסטלטור כשהוא קודח בקיר כדי להגיע אל צנרת המים לא חושב על הצבע שהוא משחית בדרכו. אם הוא מנומס הוא יציע אחר כך לצבוע את הקיר ולהחזירו למוטב, אף שאין קשר אורגני בין צבע הקיר לבין הצנרת והבית יישאר על כנו. גוף חי לעומת זאת הוא עצם אורגני, הוא תלוי מערכתית, כל איבר משפיע על כל איבר. אורטופדיה איננה ענף מנותק באנטומיה של גוף האדם. כדי לפעול על השלד אתה צריך להתחשב גם במצב הריאות, להיות מודע לתנוחת השכיבה של החולה לזכור את גילו ואת מצבו הבריאותי הכללי ומכאן להכינו להשפעת כוח הכבידה הפועל על רקמות הבשר בלחץ גדול רופא זה לא אינסטלטור, אומרים, והכוונה היא, למי מהרופאים שלא מבין את השנינה, שאם אתה מבקש בטובך לתקן את צוואר הירך של מישהו תשתדל בבקשה לא להרוג אותו קודם.
