סיפור המקרה
יבואנית הזמינה סחורה מספק באיטליה. הספק שלח את הסחורה באמצעות נציג המשלח הבינלאומי באיטליה, והיבואנית שיחררה את הסחורה בישראל.
היבואנית לא החזירה את המכולה שבה הגיעה הסחורה במשך מספר חודשים, ורק לאחר פנית המשלח אל היבואנית בכתב הושבה המכולה. המשלח תבע מהיבואנית דמי השהית המכולות.
פסק הדין
בית המשפט דחה את תביעת המשלח. בית המשפט בחן את היחסים החוזיים שבין הצדדים, והגיע למסקנה שבין המשלח והיבואנית לא נחתם חוזה כלשהו. בית המשפט מצא כי המסמך היחיד שקיים בעניין זה הוא אודות התקשרות בין ספק הסחורה לנציג המשלח באיטליה, ומסמך זה לא כלל שום התייחסות לעניין המכולה.
בית המשפט דחה את טענת המשלח כי הודיע ליבואנית בעל פה אודות הצטברות דמי השהיה בגין המכולה, וקבע שהודעה שכזאת יש למסור בכתב ולא בעל פה.
בית המשפט קיבל את טענת היבואנית שסברה שעלות המכולה היא חלק מהמשלוח ומדמי ההובלה, לאור העלות הגבוהה של המשלוח (כ 60,000$) ושל ההובלה (כ 30,000 ?) לעומת השווי הנמוך יחסית של המכולה (כ 4000 ?). בענין זה בית המשפט נעזר בעובדת קיומם של משלוחים שבהם המכולה היא חלק בלתי נפרד מהמשלוח ואין צורך להשיבה.
בית המשפט היה מוכן, עקרונית, לקבל את טענת המשלח כי קיים נוהג בין הצדדים לענף כי יש להחזיר מכולות, וכי יש לשלם דמי השהייה, אולם נוהג כזה יש להוכיח, דבר שלא נעשה בענייננו.
הערה
למקרה דומה ראו בסקירתנו: "כיצד נוצרת התחייבות לתשלום דמי השהייה? איך מחשבים את דמי ההשהייה?" שפורסמה בגליון מס` 6 של "יבוא, יצוא ומה שביניהם",
Index.asp?ArticleID=67&CategoryID=91&Page=1
ת"א 35000/03 תובלה משולבת שירותים בינלאומיים בע"מ נ` בינוי ופיתוח בע"מ
