מה מתבשל בסיר שלך ? - על בעיית ההשמנה 

מתוך סדרת מסרים שהתקבלה בתקשור: מסרים לחיים מאוזנים 

מסר מספר 35:     "שובע הוא ענין יחסי לגודל הסיר ואיכות המזון"   

סיבות להשמנה

המסר הנוכחי מפגיש אותנו עם נושא מרכזי בעולם כולו ובמיוחד בעולם המערבי והוא: בעיית ההשמנה. 

מדוע אנחנו משמינים? 

אילו הייתי עורכת משאל-רחוב אני בטוחה שכל אחד היה יודע לענות על השאלה הזו.

כולנו מכירים סיבות שונות להשמנה: קושי להתמודד עם תיסכול, חוסר קבלה עצמית, שעמום, דיכאון, חוסר תכלית ומשמעות לחיים, קושי לעמוד בפיתויים, פיצוי על חסכים, קושי בדחיית סיפוקים, קשיים בתחומי זוגיות, עבודה, יחסים בינאישיים והרשימה ארוכה...

לא מדובר כאן על הפרעה של חילוף חומרים או בעיה רפואית אחרת, נושאים אלה לא יטופלו במאמר זה.

האוכל ממלא פונקציות שונות שאינן קשורות כלל בייעודו המקורי. מאז ומתמיד היתה הגשת אוכל חלק בלתי נפרד מטקסים אנושיים שונים, החל בלידה וכלה במוות ואבל. האוכל משמש "דבק חברתי", סביבו מתנהלות פעילויות חברתיות שונות, כולל הגשת קפה לבוס, או הזמנה לכוס קפה, שיכולה להיות בעלת משמעות שונה משתיית קפה גרידא.

אולם החל מן המאה ה-20, הגיעה מחלה חדשה לעולם היא מחלת ההשמנה. מימדיה הולכים ומתרחבים ביחד עם מימדי הגוף אצל אלה הסובלים ממנה.

האוכל אינו משביע. האוכל איבד מטעמו. האוכל הפך אמצעי להשגת משהו אחר. ברור לכולנו שאכילת יתר ואכילה לא נכונה גורמים להשמנה ואף אחד לא אוכל יותר מדי כי הוא רעב...

מדוע אנחנו לא שבעים? מה קרה לאכילה הפשוטה של ארוחה כדי לשבוע ולהתקיים?  

הרקע ההיסטורי של ההשמנה

הסיבות לשינוי היחס לאוכל נעוצות בהתפתחות האנושות בתחום הכלכלה, הרפואה ואפילו בתפיסת העצמי. אגע כאן בנקודות שנראות לי מרכזיות בהיסטוריה המודרנית וניתן דעתנו לשינויים שחלו ביחס אל הפרט בעקבות פרויד והתאוריות שקמו אחריו במאתיים השנים האחרונות.

פתאום הפך הפרט להיות במרכז הבמה. לפני כן לא היתה התייחסות אל האדם כבעל זכויות חברתיות, זכויות להשכלה, בית, זכויות בעבודה, צרכים אישיים וכדומה. החברה היתה מחולקת למעמדות והפרט הוערך על פי שייכותו למעמד כזה או אחר ובהתאם לכך התייחסו אליו שאר המעמדות.

המהפיכה התעשייתית שהחלה באנגליה באמצע המאה ה-18, הביאה להקמת בתי חרושת, עיור מוגבר ובהמשך הקמת תאגידים מקצועיים. רמת החיים עלתה ועימה הצרכנות. הפרט החל לקחת מקום חשוב יותר ויותר כגורם שיש להתחשב בו. החלה התמקצעות והשכלה להמונים.

שתי מלחמות העולם גרמו לשינוי בתפיסת העולם לגבי החיים. קמו גישות שונות שהדגישו את קיום הפרט כערך מרכזי וכל מה שקורה לאדם בחייו הוא המשמעותי ביותר ותלוי בבחירותיו ובהחלטותיו והמערכות החברתיות השונות מתייחסות לצרכים של הפרט כנקודת פתיחה.

פרויד היה הראשון שהתייחס לרבדי האישיות השונים של האדם וייחס משמעות רבה לרובד הלא-מודע ולדחפים הקיימים בו כגורם מרכזי המשפיע על התנהלות האדם בכל תחומי החיים, כולל חברה ותרבות.

ממשיכיו של פרויד, כולל מתנגדיו, התבססו על ממצאיו ועקרונותיו ופיתחו תאוריות המדגישות כל מה שקשור להגשמה עצמית, ללקיחת אחריות אישית, להתפתחות אישית ושינויים, זכויות הפרט ופרטיות, כל אלה הפכו להיות מרכיב מרכזי בחיים. תאוריות אלה ממשיכות להיות המוטיבים העיקריים שעל פיהן חיה היום האנושות, במיוחד בעולם המערבי.

במקביל התפתחו מאוד האפשרויות וההזדמנויות העומדות בפני האדם. האדם מצא עצמו חייב להדביק את קצב החיים, את הדרישות המקצועיות הנילוות לכך, עליו להתאים עצמו לעולם מתועש ולהתפתחות טכנולוגית מואצת, עליו להתחרות עם אחרים על תפקיד או מקום עבודה, עליו להצטיין בתחום כלשהו אם ברצונו להתעשר. עליו לעמוד בדרישות של "מכבש" החיים המודרניים ובציפיות של אחרים ממנו ובאלה שהוא מצפה מעצמו.

במקביל התפתחה מאוד התקשורת המציפה אותנו בסטריאוטיפים של יופי, רזון, הצלחה, מעמד, רכוש, סטטוס, גבריות, נשיות, סקס, כסף, צרכנות ועוד. הנגישות הקלה בכל בית כמעט לאמצעי התקשורת, כולל מחשב, אינטרנט וטלויזיה מעמתים אותנו ללא הפסק עם סטריאוטיפים אלה. עימות זה מחדד את ההבדלים בין אנשים "רגילים" לבין מושאי הערצה ודמויות "אידאליות" הנראים על המסך.  התיסכול גובר, תחושת הנחיתות מתחזקת ועימה הצורך בפיצוי וניחומים באוכל.  

תמורות בתקופה כבסיס להשמנה 

האדם ביסודו לא השתנה. הצרכים הרגשיים שלו לא השתנו. הילד עדיין רוצה להרגיש נאהב על ידי הוריו וזקוק לקבלת אהבתם ללא תנאי. זו אבן הבנין המרכזית שעליה נבנית האישיות ורוב ההפרעות הנפשיות והרגשיות הן תוצאה של שיבוש תנאים אלה.  

  ההתפתחות הטכנולוגית המואצת הותירה את האדם בתוהו ובוהו רגשי. השינויים החריפים במבנה החברה חידדו את בדידותו של הפרט. בחברה המודרנית עבר מן העולם מבנה ה"חמולות", משפחות שחיו יחד במשך דורות. מבנה משפחתי זה דאג לכך שבן המשפחה היה תמיד מוקף בעזרה ותמיכה, פיזית ונפשית.

אורח החיים המודרני המדגיש את מימוש הפוטנציאל האישי והשאיפה לשיוויון זכויות בין גברים לנשים, הביא לשינוי בגישה כלפי רכישת מקצוע ומקום העבודה. אצל רבים הפך מקום העבודה להיות "הבית המרכזי" בו הם מבלים את מרבית יומם, וביתם ומשפחתם הפכו להיות "הבית המשני" כאשר הפגיעה העיקרית היא בקשרים עם הילדים ובזוגיות. ניהול הבית נמסר לאדם מבחוץ, או שהילדים נמסרים למסגרות שונות מוקדם מדי והם אינם מצליחים להשלים תהליכי התפתחות רגשית בצורה נכונה. פתרונות "אינסטנט" נפוצים מאוד, כולל תזונה ואורח חיים קלוקל.

אחת התוצאות מכך היא אכילת-יתר והשמנה של ילדים או התפתחות של הפרעות אכילה אחרות. כתוצאה משינויים אלה ואחרים, מצא עצמו הפרט נאלץ להתמודד בכוחות עצמו עם לימודים, מקצוע והקמת בית ומשפחה, לעיתים בריחוק וניתוק מן המשפחה הגרעינית. החברה מצפה מן הפרט לבנות את חייו ולממש את הפוטנציאל שלו על פי הנורמות הקיימות והצלחתו נמדדת ומבוקרת בהתאם. נוצרו פערים גדולים בין צרכיו הרגשיים של האדם שלא השתנו, כאמור, לבין העולם המנוכר, האדיש והחומרני שעל מנת לשרוד ולהצליח בו על האדם להתאים עצמו באופן כמעט מוחלט לדרישות המסגרת שבה הוא פועל.

האדם אינו מסוגל לצמצם ולגשר על פערים אלו בכוחות עצמו. פערים אלה תובעים ממנו מחירים נפשיים כבדים. האדם מתמודד איתם בדרכים יעילות ולא יעילות והוא מנסה למצוא נחמה, סיפוק מיידי, פיצוי ופורקן לתיסכול באכילת-יתר.   

השפעת לחץ רגשי על השמנה  

הפרעות רגשיות אינן מבטאות עצמן רק באופן דרמטי. רוב האוכלוסיה חיה בתנאים של הפרעה רגשית כלשהי. בנוסף, ההיצע העצום העומד לרשות הציבור הצרכני מגביר את הקושי באכילה מאוזנת. קצב החיים משנה את סדר היום. שטיפת המוח של אמצעי התקשורת על פתרונות מיידיים וקלים שיפתרו כל בעיה, החל מויאגרה וכלה בגלולות להרזייה, יוצרים לחץ רגשי רב על הפרט המנסה להתאים עצמו לעיתים בכל מחיר, לסטנדרטים שמציבה התקשורת. הצורך בסיפוקים מיידיים והקושי לדחות סיפוקים גורם לחיפוש של פיצוי והרגעה מיידית לכל רמת תיסכול והדבר הזמין ביותר לכך הוא אוכל מהיר.

כאשר אנשים נמצאים בלחץ גדול מדי, העומסים עליהם רבים מדי, הם חשים בודדים חברתית ומשפחתית, אין להם מקורות להתמלא באנרגיה חיובית, הדימוי העצמי פגוע, הם מנסים לרצות את הסביבה ואין להם תוכן או משמעות לחייהם, הנפש נמצאת בריקנות.

במצב כזה, הריקנות מתמלאת ומוצפת ממשקעים מודחקים שהאדם נושא מילדותו ואז מופיעות תופעות כמו: דיכאון, חרדות, חוסר מוטיבציה, ביטול עצמי, אכילת יתר, עישון, סמים, אלכוהול, כתות, עבריינות.  

לעיתים האדם מעמיס על עצמו עוד ועוד מטלות כי, באופן לא מודע הוא מנסה להסוות ריקנות זו, אך אין זה אפשרי ותחושות התיסכול והריקנות מתעצמות יותר.

במצב כזה מוצף "המיכל" הנפשי בתכנים רגשיים סוחטים ומכאיבים ואין בו מקום למזון הנכון שהנפש זקוקה לו.

אכילת-יתר אינה יכולה להשקיט את הרעב הפנימי למזון רגשי נכון שכל אחד מאיתנו זקוק לו: אהבה, חברות, שותפות, נתינה וקבלה, התחשבות, תמיכה, עידוד, אמפתיה, שייכות, הכלה, אינטימיות, מגע.

אכילת-יתר גם אינה יכולה להרגיע תחושת כישלון כשלא עמדנו בציפיות שלנו מעצמנו ושל אחרים מאיתנו. היא לא תשנה דימוי עצמי פגוע ונמוך. נהפוך הוא, היא תחמיר ותפחית מערכנו בעיני עצמנו עוד יותר. אכילת היתר גם לא תשקיט את המקום הכואב שאנחנו סוחבים מטראומות בעבר. ההרגעה תהיה רגעית ושקרית והתפכחות מרגעי אשליה אלה מגבירה את הלחץ הנפשי עוד יותר.   

דימוי עצמי נמוך כגורם להשמנה 

אנשים עם דימוי עצמי נמוך, אנשים שעברו ניצול מיני או בעלי הערכה עצמית נמוכה, שרידים מילדותם, אוכלים אכילת-יתר כדי להגדיל את נפח גופם באופן לא מודע.

אנשים שהורגלו בחיי פינוק, או בחינוך ללא הצבת גבולות, או כאלה שננטשו מבחינה רגשית ופיזית, או חשו שאכזבו את הוריהם ולא הצליחו לספק את רצונם, חשים שגודל הגוף יתן להם תחושת קיום ונוכחות.

קשה להתעלם מאדם שסובל מבעית משקל. בכך הוא משיג את מטרתו הלא-מודעת לזכות בתשומת-לב מן הסביבה. זהו רצון לא מודע לספק ולפצות את עצמו על חוויית התעלמות שחווה בילדותו או חוויה של פינוק יתר ויחסי תלות שגורמים לו לאותו צורך בתשומת לב.  

האדם מסתתר מפני הסביבה ומפני עצמו מתחת לשכבות השומן. נשים שהדימוי הנשי שלהן פגוע, יוצרות מצב בו תראינה לא מושכות כדי למנוע התקרבות של גבר. גבר שאינו שלם עם הדימוי הגברי שלו, עלול לראות באכילת יתר פתרון לקשייו ליצור קשר עם נשים.

אנשים שחונכו בחינוך ללא הצבת גבולות, או שחשו בלתי רצויים וזנוחים בילדותם, אינם יודעים להציב לעצמם גבולות גם באכילה. הם ישמינו כאמצעי לבדוק את גבולות ה"אחר", האשה, הבעל, עד כמה ימשיכו לקבלם ולאהוב אותם למרות השומן.

הסלידה העצמית שחשים אנשים שמנים כלפי עצמם, משרתת את הצורך הלא-מודע שלהם לשמור על הדימוי העצמי הנמוך המוכר להם.   

סיכום ומסקנות   

אנו נוכחים לדעת, שבעיית ההשמנה הינה תוצאה ישירה של תפיסת העצמי. תפיסה שעברה גילגולים שונים תוך התאמתה לזרמים חברתיים, תרבותיים וכלכליים לאורך ההיסטוריה.

ה"סיר" הפנימי שלנו המייצג את עולמנו הפנימי הנפשי והרגשי, זקוק ל"מזון" רגשי נכון ומתאים כדי ליצור תחתית לסיר ולמצוא בעתיד את ה"מכסה" המתאים. מבנה אישיותי בריא תלוי בילדות שלנו, ובמילוי הצורך האנושי הבסיסי שלא השתנה לאורך הזמן. אם גידלו אותנו באהבה, ניצור תחתית ל"סיר" הפנימי. אם לא, כל חוויה חיובית לא תחזיק מעמד והשפעתה תהיה לטווח קצר בלבד.

נוכל להשביע את רעבוננו לרגשות אם ניצור תחתית לסיר. כאשר ה"סיר" הפנימי שלנו מותאם במידותיו אלינו חוויה רגשית חיובית תורגש כהישג ונוכל למלא את ה"סיר" הפנימי שלנו בחוויות חיוביות. תחושת ההישג תביא בסופו של תהליך לשינוי בדימוי העצמי וממנו לשינוי בתפקיד האוכל ומשמעותו לגבינו ולא נזדקק לאכילת-יתר כמנגנון מפצה או כדפוס להתמודדות. 

התמודדות עם לחצים חברתיים, כלכליים ואישיים תצליח ותמנע אכילת-יתר, אם יכיר האדם את עצמו לעומק. במצב של מודעות עצמית עמוקה האדם מודע ליכולותיו ולמגבלותיו והוא אינו מאפשר ללחצים השונים לחדור פנימה באופן הרסני. יש בידיו את הכלים להגן על עצמו ולקבל את עצמו בכל מצב גם אם לא ענה לציפיות. כאשר המיכל, "הסיר" הפנימי שלו בריא ותקין, האדם בוחר מה "לאכול", איזה מזון להכניס לתוך הנפש שלו והוא נמנע מהזדהות עם תכנים מזיקים וקורבניים מן הסביבה. הוא נמנע מ"מזון מהיר" פיזי ונפשי, שאמנם נותן סיפוק מיידי ומשקיט את הרעב לצורותיו, אך השפעתו לטווח ארוך מזיקה.