לפני כמה חודשים עסקתי בשני טיפוסים שפגשתי פעם בשדרות רוטשילד, הובו ופרדיננד, האחד פרופסור למתמטיקה, השני חסר בית.
לאחרונה פגשתי אותם שוב, הנה מה שהיה שם:
***
פרדיננד: שח-מט.
הובו מתחיל להתייפח.
פרדיננד תופח על שכמו בידידות, ומנסה לנחם אותו, "אולי בפעם הבאה אתה תנצח".
אבל אני לא רוצה לנצח.
אז למה אתה מתייפח.
כי אני מרחם עליך.
למה לרחם, הרי ניצחתי?
את מי, פרדיננד יקירי, את מי ניצחת?
אותך, ידידי היקר, אותך, לגמרי.
ומה יצא לך מזה, עכשיו אני עצוב, בוכה ויושב לך על המצפון, זה היה שווה את זה?
פרדיננד, אחרי מחשבה: אתה יודע מה, נחזור עשרה צעדים ונמשיך משמה.
עשרה שלי או של שנינו יחד?
שלך ושלי, כל אחד עשר.
הובו: לא, שמונה.
פרדיננד: טוב, סיכמנו שבע.
הובו: לא, שמונה וזהו.
פרדיננד: שבע.
הובו: יש חצי צעד.
פרדיננד: אין.
הובו: למה?
פרדיננד: אין וזהו.
הובו מתייפח עוד פעם.
פרדיננד: מה קרה?
הובו: אתה מכשיל אותי בכוונה, אתה לא חבר, אתה כמו כולם. סותם נחיר אחד (ושולח מוחטה ירוקה ליד סנדליו של פרדיננד).
פרדיננד: למה מכשיל, אני נותן לך עוד צ'אנס.
הובו: זה הבעיה, אתה רוצה שאני אפסיד עוד פעם.
פרדיננד: בשום אופן לא, אני מבטיח.
הובו: מבטיח מה?
פרדיננד: להיות הוגן.
הובו: ומה היית עד עכשיו?
פרדיננד: גם כן.
הובו: אז מה זה יעזור לי, אני אפסיד עוד פעם.
פרדיננד: אבל אמרת שלא מפריע לך להפסיד.
הובו: כן, אבל אז אני אצטרך לסבול עוד פעם את ייסורי המצפון שלך.
פרדיננד: אין לי כאלה.
הובו: אתה רואה, אתה לא בן אדם, אין לך טיפה של אמפטיה.
פרדיננד: דווקא יש לי.
הובו: אז איפה היא עכשיו, אתה רוצה לנצח אותי עוד פעם, בלי להתחשב בהשלכות של זה עלי, על החוסן הנפשי שלי, על הביטחון העצמי שלי, על הרצון שלי לחיות, אני לא רוצה להיות החבר שלך.
פרדיננד: ואם אני אתן לך לנצח.
הובו: למה אמרת לי את זה, אתה רואה כמה אתה חרא, כל הזמן רוצה להתנשא עלי, לא יכולת להפסיד וזהו.
פרדיננד: אבל אם היית מפסיד, אתה היית נפגע בראש וראשונה.
הובו: למה?
פרדיננד: כי היית נעצב בגללי.
הובו חושב, אתנחתא, טוב, בוא נשחק משחק חדש לגמרי.
***
1 . ה4 ה5 (הובו)
2. מהח5 פג6 (פרדיננד)
3. רג4 פו6 (הובו)
4. מה:ו7 (פרדיננד)
מט. הובו מנצח.
פרדיננד משכיב את המלך שלו, "אתה רואה, אתה יכול אם אתה רוצה, הנה ניצחת".
הובו: ניצחתי את מי, אחד שנתן לי.
פרדיננד מתחיל להתייפח.
***
מערכת הבלוג מכריזה נחרצות, שבין הדיאלוג הזה, שהוא מציאותי לגמרי, אין קשר למציאות שלנו או חלילה לקונספט של משא ומתן, כפי שנתפס בעיני מנהיגנו הדגולים ואו גם שלנו.
כותב, מבקר ומייחל.
