דף הבית  >> 
 >> 

הרשם  |  התחבר


אני והחתול שלי היחס לחתולים בספרות ילדים 

מאת    [ 06/07/2007 ]

מילים במאמר: 2981   [ נצפה 6457 פעמים ]

"אני והחתול שלי" מה בין דמות החתול בספרות ילדים לבין התנהגות חתולים?
מאת קמליה נרקיס-יועצת להתנהגות חתולים

תקציר

ספרים שגיבוריהם המרכזיים הם חתולים מתחלקים לשלושה סוגים, בסוג הראשון נמצא את ספרי ההדרכה לילדים, המסבירים לילדים קטנים בשפה פשוטה כיצד לטפל בחתול שזה עתה אומץ ע"י המשפחה. (מאמר זה לא יטפל בסוג זה של ספרים). בסוג השני נמצא את הספרים אשר עניינים העולם החתולי ונקודת המבט הסיפורית הינה מתוך עולמו של החתול בד"כ במרכז ספרים אלה נמצא התנהגות חתולית שהיא טבעית או לא טבעית לחתול ובה הספר מטפל (בצורה ישירה או עקיפה). בסוג השלישי נמצא את הספרים אשר בהם הגיבור הוא אכן חתול אבל בו המספר מנסה דווקא באמצעות תכונות הנחשבות חתוליות (אינדיבידואליזם, חריגות חברתית, פקחות, חכמה, שובבות ועוד), לומר דווקא משהו לא על העולם החתולי כי אם על העולם האנושי. כלומר בסוג זה של ספרים דווקא התכונות החתוליות עוזרות לסופרים להעביר מסר שתרומתו אינה תרומה לעולם החתולי אלא לעולם האנושי, כאשר המסר הוא בעיקר חברתי ( כאן נפגוש דיון בקשר עם הזולת דרך התחברות חברתית לחתולים). מאמר זה בוחן בחלקו הראשון את הדרך בה הסופרים מתמודדים עם סוגיות חתוליות ובחלקו השני הוא בוחן את הדרך בה הסופרים נעזרים בחתולים כדי לומר משהו על התנהגות אנושית. מעבר לכך מאמר זה מנסה לבדוק מהו הקשר בין חתולים כחתולים לבין הייצוג הספרותי שלהם והאם יש קשר בין השניים.

מבוא

כשאני חושבת על חתולים שהפכו לסופר סטארים בספרות ובטלויזיה מייד קופצים לי לראש, גרפילד, טום מ"טום וג'רי", "חתול תעלול" ו"החתול במגפיים". מאמר זה לא ידון בחתולים סלבריטאים הידועים בעיקר בגלל המופרעויות שלהם. ברצוני להסיט את תשומת הלב לחתולים אחרים צנועים יותר ופחות מופרעים.

לצורך כתיבת מאמר זה עברתי על עשרות ספרים שגיבוריכם הם חתולים את מה שהעליתי בחכתי אחלוק אתכם כאן. בחלוקה גסה ניתן לחלק את הספרים לשלוש קטגוריות, בקטגוריה הראשונה יש את ספרי ההדרכה אשר מדריכים ילדים צעירים כיצד לטפל בחתול מהבולטים והיעילים שבהם "ספר החתולים של פרופסור פיצפונטבע מאת מירי לשם והאחר "איך לטפל בחתלתול" מאת ג'יל פיג'י ו"החתול שלי" מדריך מעשי לטיפול בחתולים, מאת מרק אוונס. במאמר זה לא נדון בספרים אלה אבל חשוב להזכירם משום שיש כה מעט ספרים שבאים להסביר לילדים כיצד לטפל בחתולים.

בקטגוריה השנייה יש את הספרים אשר מתארים את החתול כחתול ללא כל שימוש באנתרומורפיזם (האנשה), כלומר בספרים אלה לא נמצא ייחוס של תכונות אנושיות לחתולים. כאן נפגוש סיפורים אשר מטרתם לספר סיפור מתוך עולמו של החתול כחתול. בספרים אלה נמצא חתולים שקופצים על משטחים גבוהים (שיש, ספריה, וילונות ), משחיזים ציפורניים על הספות בסלון, בורחים מהבית כאשר מגיע חתול חדש ועוד. בספרים אלה לא נמצא מוסר השכל מוסרי חינוכי לעולם האנושי אלא נמצא פתרון של בעיה חתולית בדרך שמתאימה לחתולים כלומר אין כאן כל דיון שאינו קשור לעולמם של חתולים הדיון הוא אימננטי ואינהרטי לדרך שבה יש לטפל בחתולים.
בקטגוריה זו בחרתי לדון ב"גינג'יר של שרלוט ווק, "החתול מי יודע" של איריס שריד, "מולי החתול שהייה לי" מאת מגי סמית.

בקטגוריה השלישית, נמצא את אותם ספרים אשר בהם אמנם הגיבור הוא חתול אבל הבחירה בו היא משום הרצון של הסופרים לעשות שימוש בתכונות הנחשבות חתוליות, כמו אינדיבידואליזם, שובבות, חוכמה, חריגות ועוד על מנת להעביר מסר על בני אדם ולא על חתולים. בקטגוריה זו נפגוש חתולים פילוסופים/ בודדים/ חריגים ואת אלה שבאים למלא צרכים אנושיים. כאן אדון, ב"קישתא" מאת חנה גולדברג, ב"מיליון חתולים" של ונדה גוג וב"דהרמה החתול" ?פילוסופיה עם פרווה, מאת דיוויד לאורי.

ספרי ילדים הדנים בהתנהגות טבעית של חתולים והקשר שלכם עם הבעלים.

בספר "ג'ינג'ר" אנו פוגשים חתול שטוב לו, "ג'ינגר הייה חתול מאושר, הוא גר עם ילדה קטנה שהייתה מכינה לו ארוחות טעימות ומשכיבה אותו בתוך סל נהדר" (שם), עד שיום אחד כשהוא מתעורר הוא מגלה שהילדה אמצה חתלתול חדש. התגובה שלו היא תגובה טבעית של חתול שפלשו לו לטריטוריה, הוא בורח מהבית.

ספר זה מטפל בבעיה שכל אחד מאיתנו כחובבי חתולים נתקל בה לפחות פעם אחת בחייו זעמו של חתול הבית הנאלץ להתמודד עם חתלתול חדש שהחלטנו לאמץ ולהכניסו הביתה. בסיפור הילדה לא יודעת שצריך לחשוף את שני החתולים האחד לשני בצורה הדרגתית ולכן תגובתו הקשה של החתול הוותיק ג'ינג'ר.
ספר זה מטפל בקושי מאוד גדול שיש לחתולי בית במפגש עם חתולים אחרים. המפתח להצלחה כמו שמבינה הילדה הוא לתת תשומת לב רבה לחתול הוותיק ולספק את כל המשאבים שכל חתול צריך בכפולות של שתיים. הסוף טוב הכל טוב הילדה מוצאת את ג'ינג'ר מחזירה אותו הביתה והוא לומד לקבל אל תוך חייו את הפולש הקטן שהופך עם הזמן לשותף לחייו.

ספרה של איריס שריד, "חתול מי יודע" הוא רשימה ארוכה של בעיות התנהגות חתוליות בחריזה. חלקן התנהגויות טבעיות וחלקן בעיות התנהגות. וכך מתוארת התנהגות של חתול שקופץ על השיש, "במטבח מתאמן החתול בקפיצה, במטבח על השיש מונחת קציצה".
כאן זה משעשע אבל בחיים זה הרבה פחות, אם לא נקפיד, להכין לחתול מקום גבוה עליו יוכל לטפס ועליו יוכל לנוח ולהשקיף מהגובה על הטריטוריה הביתית שלו אנו נפגוש את החתול על השיש או על הספרייה, לכן מומלץ לספק לחתולים מקומות גבוהים מותרים לטיפוס בבית על מנת לספק צורך חתולי טבעי לטיפוס.

התנהגות טבעית של משחק מתוארת באמצעות פרימה של סוודר," החתולה פנלופה ממש לא בסדר ואני כועסת עליה ממש מדי שבוע פורמת לי סוודר וצריך לסרוג אותו מחדש". (שם) כאשר החתול פורם סוודר זו יכולה להיות התנהגות משחק (אבל התנהגות זו יכולה להעיד גם על שעמום וקורטוב של סטרס). כאשר החתול אוכל את הצמר זו בעיית התנהגות. בשני המקרים יש לעזור לחתול במקרה הראשון לספק צורך של משחק ובשני לברר ממה נובע הסטרס. לכן מומלץ לשחק עם החתול פעמיים ביום לפרק זמן של רבע שעה במשחקי חכה וכך לספק לו צורך טבעי לצייד אשר לא יכול לבוא על סיפוקו בצורה טבעית בדירה.

בספר "מולי החתול שהייה לי" מתואר מותו של חתול אהוב והדרך בה מתמודדת המשפחה עם האבידה הכואבת. וכך מספרת הילדה אשר מפיה אנו שומעים את סיפורו של מולי לאורך כל הדרך: "ואז הוא נהייה ממש חולה. הרופאה נתנה לו תרופות, אבל אמרה שאין הרבה מה לעשות". (שם)
הילדה עצובה ומתאבלת על מותו הקרוב של מולי, "לא רציתי שהוא יעזוב אותי". ואימא מנחמת, "הוא לעולם לא יעזוב אותך אימא אמרה לי, כי את תמיד, תמיד תזכרי אותו". (שם)

כאן הילדה לומדת מפי אימה על הקשר ההדוק בין זיכרון ואהבה כל עוד נזכור את אהובינו (בין אם אלה אנשים או בע"ח הם לעולם לא ימותו כי תמיד יחיו בנו דרך הזיכרון שלנו).

בהמשך מולי החולה, הזקן והאהוב הולך לעולמו, "כשקמתי בבוקר והתיישבתי במיטה שלי, מולי לא הייה שם, הוא מת בלילה". (שם) ההתמודדות עם מותו של בע"ח הוא טראומתי לכל הנוגעים בדבר.
שיר לי שני במאמרה "תהליך האבל ואבדן חיית מחמד", (חיות וחברה גיליון 27 ) מביאה את המודל של קובלר-רוס מ1969 אשר מדבר על ארבעה שלבים בהסתגלות למוות (שם, ע"מ 38),

1. שוק- קושי להאמין שהאבדן אכן התרחש, תחושה של קהות חושים.
2. כמיהה- כאב חד, תחושה עזה של צער וגעגוע, כשהאבדן מחלחל.
3. ייאוש- קשיי תפקוד, הבנת הצורך להסתגל לעומת הקושי לעשות זאת.
4. הסתגלות - חזרה לתפקוד, תוך התאמות לשינויים בעקבות האבדן.

בסיפור שלנו," מולי החתול שהייה לי", מגי סמית, אינה מתעכבת על השוק שעוברת המשפחה עם מותו של מולי. סמית, מדגישה במיוחד את שלב האבל והפרידה ממולי, "קברנו את מולי בחצר, ליד העץ שאהב לטפס עליו יחד עם כל הצעצועים שלו ועם הממתקים, שיספיקו למסע הארוך שלו לגן העדן של החתולים". (שם)

גם Pam Johnson בספרה Think like a cat, ממליצה (כפי שקורה בספרה של מגי סמית) לערוך טקס זיכרון לחתול/כלב. טקס זה יעזור לילד להתמודד עם העצב והכאב ויאפשר לו לבכות את האבל החוצה בדמעות ובמילים. ג'ונסון ממליצה להסביר לילד שזה בסדר לבכות ולהתאבל על החתול/כלב שהלך לעולמו. חשוב לזכור שלרוב הילדים זו תהיה חווית אבדן ראשונה ולכן יש לתת לילד את הזמן שהוא צריך להתמודד איתה. (שם, שם).

ג'ונסון טוענת שבמידה והילדים מספיק גדולים להבין, יש לספק להם הסבר ברור, בהיר וכנה של אשר קרה לחתול/כלב אהוב. אין צורך בתיאורים גראפיים, אבל היא מבקשת שלא נספר לידנו שה"חתול ברח" או שה"חתול הלך לישון". כמו כן היא ממליצה לספר לילד שלא כל מחלה מסתימת במוות. (שם, שם).

המעבר מאבל להסתגלות, טוענת שני, עשוי להתבטא ברצון לטפל בחיית מחמד אחרת" (תהליך האבל ואבדן חיית מחמד, ע"מ 65) וזה בדיוק מה שקורה למשפחה שלנו לאחר חודש של אבל הם הולכים למרכז לאימוץ חיות ומאמצים גורה חדשה. הילדה "מראה לה (לגורה החדשה) תמונות שלו (של מולי) ומספרת לה עליו" (מולי החתול שהייה לי).
הילדה מאמצת אל ליבה את מה שהאם אמרה שאם היא תזכור את מולי, מולי לא ימות אף פעם.
הילדה לומדת שלאהוב פירושו לזכור את אהובינו.

Pam Johnson , בספרה Think Like a Cat טוענת, שהיא מוטרדת מהעובדה שהורים מנסים לעזור לילדים להתמודד עם אבל על אובדן חיית מחמד אהובה ע"י כך שמהר מאוד הם מאמצים כלב או חתול אחרים, (שם, ע"מ- 308). במקום ללמד את הילדים שבע"ח ניתנים להחלפה, טוענת ג'ונסון, עלינו קודם כל וראשית לכל לעזור לילדנו להתמודד עם העצב והאבל אותו הילד חווה לאחר אבדן בע"ח אהוב ולא לרוץ מיד ולאמץ חתול חדש, התנהגות זו לטענתה הופכת את חייו של בעל החיים שהלך לעולמו לטריוויאלי. (שם, שם).

לשאלה מהו הזמן המתאים לאימוץ בע"ח אחר עונה ג'ונסון שרק אנו יכולים לענות על שאלה זאת. עצה נוספת שהיא נותנת היא שבמידה והוחלט במשפחה על אימוץ חתול חדש, "אל תנסו למצוא מחליף לחתול שהלך לעולמו, אל תחפשו חתול דומה במראה, או באישיות. חפשו חתול אחר". (שם, 309).

כל מי שאיבד בע"ח יודע כמה חשובה תקופת האבל והפרידה מהחתול או הכלב האהובים. הבעיה העיקרית הינה היחס השלילי שהמתאבל מקבל מסביבתו, אבל על בע"ח נתפש במקומותינו כמשהו מוזר. עצתי היא תתאבלו על האהוב הפרוותי, שהלך לעולמו באמצעות דמעות, כתיבת הספד, וקבורה ראויה. כמו כן, השתדלו לשתף באבלכם רק אנשים שאתם יודעים שיהיו רגישים לצערכם.


שימוש בדמויות חתוליות להעברת מסרים חינוכיים/אנושיים/חברתיים ופילוסופיים.

בקטגוריה השלישית, נתחיל עם הספר "קישתא" מאת חנה גולדברג. כאן החתולה מלמדת שיעור את הילדה הקטנה הבודדה והעצובה. בספר זה קישתא הינה חתולת חצר טיפוסית (אנא מכם אל תכנו אותם חתולי זבל, חתוליאשפה, זיבלונים או פחתולים או פחלולים או בכל מיני שמות איומים אחרים בואו נכנה אותם חתולי חצר) שאין לה בית והיא מאוד עצובה. כמו כל חתולה טיפוסית קישתא גרה על המדרכה ואוכלת דברים שאנשים זורקים לפח ?"פיתה עם ממרח שוקולד,...קציצה שמישהו לא רצה לגמור ולפעמים אפילו סוכריה שמישהו לא רצה לגמור." (שם)

כשהיא רעבה קישתא מיללת בכל גרון וכולם מגרשים אותה "קישתא!" "לכי מכאן"! "אבל קישתא לא הלכה כי לא הייה לה לאן". (שם) החלום של קישתא, "שיש לה בית משלה?" "כן!" (שם)
למזלה הטוב של קישתא עוברת לשכונה ילדה חדשה והיא מאוד עצובה על המעבר, "לא רוצה לבית החדש! אין לי פה אף חבר, ואני לא מכירה פה אף אחד!" (שם)

קישתא מחליטה לקחת את גורלה בידיה ועושה מעשה, התנהגות שהיא כה טיפוסית לחתולים הם פשוט מאמצים אותנו, "קישתא קמה מהמדרכה, התקרבה אל הילדה והתחככה ברגל שלה". (שם)
הילדה העצובה והבודדה מתחברת לקישתא שמחפשת בית, "אימא תראי יש לי חברה חדשה!".
כאן אנו פוגשים בדידות שנושקת לבדידות וברגע אחד של חסד מולידה חמלה ואהבה. ילדים בודדים, אנשים מבוגרים, אנשים חולים, יכולים ליהנות מחברתו של חתול ולחוות חוויה אמיתית של חברות ואהבה בחברתו של כלב או חתול. מעבר לכך מחקרים מראים שאנשים בכל הגילאים שמגדלים כלב או חתול מרגישם יותר בריאים, פחות בודדים ורואים טעם לחייהם. אז רוצו מהר לאמץ חתול או כלב!

בספר השני, "מיליון חתולים" של ונדה גוג אשר יצא לאור בלונדון ב1920 והייה לאחד מספר הילדים המצוירים הראשונים לילדים, אנו פוגשים את בדידותה של העקרות, "הייה היו פעם זקן וזקנה. הם גרו בבית קטן ויפה שהייה כולו מוקף פרחים, חוץ מלפני הדלת. אבל הם לא היו מאושרים, כי הם בודדים". (שם)
ואז נאנחה הזקנה ואמרה, "לו רק הייה לנו חתול". (שם)
"חתול"? שאל הזקן.
"כן, חתול קטן ונחמד"! אמרה הזקנה.
"יקירתי, אני אשיג לך חתול", אמר הזקן (שם).

שוב אנו רואים שבדידות שמתחברת אל אהבה גדולה מולידה חמלה בדיוק כמו בסיפור "קישתא". הזקן יוצא למסע ארוך בחיפוש אחר חתול, "עד שלבסוף הגיע לגבעה אחת שהייתה כולה מכוסה חתולים".(שם) "חתולים פה, חתולים שם, חתולים גדולים וחתלתולים גם, מאות חתולים, אלפי חתולים,
מיליונים, ביליונים, טריליונים, של חתולים". (שם)
הזקן מתאהב בכל החתולים ולוקח את כולם הביתה. "וכך קרה שכל חתול שהזקן ראה מצא חן בעיניו כל כך, שהוא לא רצה להשאיר אותו שם. ובלי להרגיש הוא בחר בכל החתולים". (שם) בסופו של דבר הזוג בוחר חתלתול אחד קטן ואותו הם מגדלים.

ספר זה עוזר לי לעלות את נושא בעלי החתולים ואופיים, בעלי חתולים מתחלקים לשלוש קבוצות עיקריות יש את הבעלים המתייחסים אל חתוליהם כאל חתולים ולא מעבר לזה, כלומר הם מספקים להם צרכים בסיסיים וטיפול ווטרינרי.
בעלי חתולים מן הסוג השני מתייחסים אל החתול כאל בן משפחה כלומר הם קשובים יותר לחתול ויש סיפוק צרכים שהוא מעבר לבסיסי. בקשר זה בעלי החתול מקבלים סיפוק נפשי ורגשי מהטיפול בחתול.

בעלי חתולים מן הסוג השלישי הם אותם אנשים שמתייחסים אל חתוליהם כאל ילדים, כפי שראינו בסיפור של ונדה גוג. בקשר מסוג זה החתול ממלא חור רגשי ונפשי מאוד עמוק. הכמיהה להורות מתמלאת ע"י דאגה לחתולים. בקשר הזה רבות הפעמים בהם יותר משהחתולים זקוקים לבעלים הבעלים זקוקים לחתולים על מנת למלא צורך נפשי ורגשי זה של הורות, אבל על כך במאמר אחר.

ונסיים את הסקירה שלנו עם הספר "דהרמה החתול" פילוסופיה עם פרווה. זהו ספר קסום שגיבורו מזכיר בחוכמתו סקרנותו וערמומיות את חתול תעלול, גרפילד והחתול במגפיים אבל מהצד הפילוסופי. ספר זה אינו ספר ילדים מובהק כי אם מתאים לגילאי העשרה עד מאה ועשרים. יש בו טעימה שנונה של הפילוסופיה הבודהיסטית דרך עיניו של חתול המבין פילוסופיה זו ומשתמש בה כדי להראות לנזיר הנער (בודהי) כמה הוא לא מבין כלום בבודהיזם. הגיבורים הם בודהי פרח הנזירים, סיאם, עכבר שמטורף על גבינה ומיודעינו החתול הערמומי דהרמה.

דהרמה מלמד את בודהי שיעור אחר שיעור בבודהיזם אבל פרח הנזירים היהיר לא לומד דבר משום שהוא חושב שהוא כבר יודע הכל וכולנו יודעים ששלב ראשון בלמידה היא היכולת שלנו לומר אני לא כל כך חכם יש לי עוד מה ללמוד. את זה בודהי לא מסוגל להבין וזה בדיוק מה שעובד לטובתו של דהרמה.
דהרמה מכיר את עקרונות הפילוסופיה הבודהיסטית אבל הוא לא מתרגל בודהיזם הלכה למעשה הוא משתמש בידע שלו על מנת להתעלל בפרח הנזירים היהיר. ללא ספק הבחירה של דיוויד לאורי בחתול הינה מקורית ביותר והיא נושקת אל המסורת של גארפילד, חתול תעלול וחתול במגפיים, כלומר הוא עושה שימוש בפיקחות הטבעית והשובבות החתולית על מנת ללמד אותנו בודהיזם. קישתא מלמדת את הילדה מהי אהבה וחברות, זוג הזקנים מאמצים אל ליבם חתול קטן על מנת לחוות הורות ודהרמה מלמד את בודהי שיעור בבודהיזם.

חשוב לזכור שתנוחות רבות ביוגה לקוחות ממגוון התנוחות החתוליות כמו למשל תנוחת החתול והמתיחות למיניהן. ואפשר בהחלט לומר שחתולים יכולי להתבונן בעולם בשקט שעות ואם זה לא סוג של מדיטציה אז מה כן?

לגבי פירוש השם דהרמה, (גם דהמה): "מונח רחב שיש לו שתי משמעויות עיקריות -1. חוק הטבע או התנהלותם של החיים. 2. התורות הנאצלות (בודהיסטיות או הינדיות). (שם).

להנאתכם כמה פנינים מהספר, לאחר שדהרמה החתול, מזיז את מחוגי השעון על מנת להקדים את ארוחתו, ובודהי נופל בפח החתולי ומאמין שבמקום עשר דקות מדיטציה עברו שעתיים של מדיטציה דהרמה החתול מסכם ואומר,
"הזמן עצמו הוא אמיתי אבל מושג הזמן של בני האדם הוא תעתוע, זו אחת מהחולשות האנושיות שאני יכול לנצל לטובתי". (שם) בודהי שלא מסוגל לשבת לעשות מדיטציה בשקט ליותר מעשר דקות, חושב שיש לו יכולות מאוד גבוהות במיוחד לאחר שהוא רואה שהמחוגים זזו בשעתיים לאחר שדהרמה דאג להזיז אותם.

בודהי חושב שאי אחיזה (מושג מרכזי בבודהיזם) והצמדות פירושם התנתקות מרכוש, "בדרך לנירוונה צריך ללכת בלי שיכבידו עלייך רכוש וחפצים מיותרים אז אני אשים את כל הדברים האלה במחסן". (שם)
החתול דהרמה מאיר את עיננו לגבי המהות האמיתית של אי האחיזה, "בני האדם גם כשהם משחררים אחיזה הם עדיין נאחזים במשהו". דהרמה רוצה ללמד את בודהי שאי אחיזה פירושה לזרוק את כל הרכוש ולחיות כמעט ללא דבר ולא להשאיר דברים במחסן.
האמיתות הפילוסופיות של דהרמה החתול הן :
1. ארעיות: המשתנה היחיד בחיים שהוא קבוע הוא השינוי.
2. הדדיות: האיכות שאתה קולט אצל אחרים הן האיכויות שאתה מפיק מהם.
3. תיאור עצמי: הדרך שבה אנשים שופטים את האחרים, היא למעשה תיאור שלהם את עצמם.
4. 4. האשמה: מי שמאשים אשם. (שם)

האמיתות הפילוסופיות של העכבר סיאם:
1. אי- בלבדיות: יש יותר מדרך אחת לכל גוש גבינה.
2. אי ?עימות: כשאלה שסביבך נקלעים לאימות, תפוש את הגבינה.
3. עקרון אי- הוודאות: כשאינך בטוח מה צריך לעשות או לומר שב בשקט.
4. מדיניות הדלת הפתוחה- כשאתה רואה דלת פתוחה, עבור דרכה. (שם)

ולסיכום,
במסע שלנו בעקבות חתולים בספרות פגשנו את ג'ינגר שברח מהבית בגלל הכנסה לא נכונה של חתלתול חדש לביתו, אחר כך פגשנו בפנלופה החתולה של איריס שריד שמשגעת את בני הבית בכל מיני פעילויות חתוליות חלקן טבעיות לחתולים וחלקן מהוות בעיות התנהגות. לאחר מכן פגשנו את מולי, החתול האהוב שהלך לעולמו והותיר ילדה אחת שבורת לב. הילדה לומדת להתמודד עם אבל ומוות של חתול אהוב והיא ומשפחתה מחליטים לאמץ חתלתול חדש בתום תקופת האבל.
שמחנו בשמחתה של קישתא אשר מצאה בעלים חדשים ופגשנו בזוג המבוגר שמחליט לאמץ חתול על מנת להפיג את בדידותו. לבסוף קינחנו עם דהרמה החתול הפילוסוף שמלמד בכל פעם את בעליו פרח הנזירים שיעור בבודהיזם.

במאמרה, "חיות אמיתיות וחיות ספרותיות: מה בין זואולוגיה לספרות ילדים?" (חוברת תקצירים של הכנס 9 של "חיות וחברה" יולי 2004) טוענת ד"ר טל קוגמן, ש"מחברי ספרות הילדים עושים בדמויות בעלי החיים שימושים מגוונים למטרות אינפורמטיביות, דידקטיות, אמנותיות וביבליותרפיות ומעצבים את דמויות החיות ביצירותיהם בהתאם למטרות אלה". (שם ע"מ 33).

בסקירה שלי ניסיתי לבדוק בדיוק פונקציות, אלה ועד כמה הן מתקיימות ביחס לחתולים. מעבר לכך רציתי לבדוק האם יש קשר בין דמות החתול בספרות, להתנהגותו הטבעית. במידה מסוימת התשובה לשאלה זו היא כן, כל עוד הסופרות שומרות על נקודת מבט חתולית על העולם ללא כל האנשה אנו מקבלים סיפורים על חתולים פשוטו כמשמעו. מן הצד האחר, דמות החתול יכולה לשמש גם כדמות שהיא לגמרי לא חתולית והיא מאפשרת לסופרות לספר סיפור חינוכי חברתי (קישתא), פסיכולוגי (מיליון חתולים) ופילוסופי (דהרמה החתול) .



ביבליוגרפיה

1. אוונס, מרק. החתול שלי- מדריך מעשי לטיפול בחתולים. כתר הוצאה לאור, 1992.
2. גוג, ונדה. מיליון חתולים. הוצאת הקיבוץ המאוחד.( יצא בפעם לראשונה בלונדון ב1920).
3. גולדברג, חנה. קישתא. הקיבוץ המאוחד, 2001.
4. ווק, שרלוט. ג'ינג'ר מחברות לספרות, 1997.
5. לאורי דיוויד ובלקול טד. דהרמה החתול. הוצאת רימון חיים אחרים, 2003.
6. לשם, מירי. ספר החתולים של פרופסור פיצפונטבע. משרד הביטחון, 2002.
7. סמית, מגי. מולי החתול שהייה לי. כנרת 2003.
8. שריד, איריס. חתול מי יודע? הוצאת המחברת.
9. חוברת התקצירים של כנס "חיות וחברה" מס' 9 יולי 2004.
10. חיות וחברה, גיליון 25 קיץ 2004.
11. חיות וחברה, גיליון 27 אביב 2005.
12. Johnson ?Bennett, Pam. Think Like a Cat, Penguin Books, 2000.



לתגובות אנא צרו קשר-
CA_VANA@YAHOO.COM














קמליה נרקיס m.a בפילוסופיה ויועצת להתנהגות חתולים. במסגרת עבודתי מבקרת בבתים של חתולים עם בעיית התנהגות ומנסה לעזור לבעלים להבין מדוע החתול מתנהג בדרך בה הוא מתנהג.



מאמרים חדשים מומלצים: 

חשבתם שרכב חשמלי פוטר מטיפולים? תחשבו שוב! -  מאת: יואב ציפרוט מומחה
מה הסיבה לבעיות האיכות בעולם -  מאת: חנן מלין מומחה
מערכת יחסים רעילה- איך תזהו מניפולציות רגשיות ותתמודדו איתם  -  מאת: חגית לביא מומחה
לימודים במלחמה | איך ללמוד ולהישאר מרוכז בזמן מלחמה -  מאת: דניאל פאר מומחה
אימא אני מפחד' הדרכה להורים כיצד תוכלו לנווט את קשיי 'מצב המלחמה'? -  מאת: רזיאל פריגן פריגן מומחה
הדרך שבה AI (בינה מלאכותית) ממלאת את העולם בזבל דיגיטלי -  מאת: Michael - Micha Shafir מומחה
ספינת האהבה -  מאת: עומר וגנר מומחה
אומנות ברחבי העיר - זרז לשינוי, וטיפוח זהות תרבותית -  מאת: ירדן פרי מומחה
שיקום והעצמה באמצעות עשיה -  מאת: ילנה פיינשטיין מומחה
איך מורידים כולסטרול ללא תרופות -  מאת: קובי עזרא יעקב מומחה

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

©2022 כל הזכויות שמורות

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים

לכותבי מאמרים:
פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
תנאי שימוש במאמרים



מאמרים בפייסבוק   מאמרים בטוויטר   מאמרים ביוטיוב