עובדות המקרה:
חברת פוליבה בע"מ עוסקת בייצור מחיות פירות לתעשית המזון. לצורך ייצור המחיות היא ייבאה מארה"ב לישראל פירות מסויימים (currants) אשר תוארו על ידה ברשימוני היבוא כאוכמניות מיובשות, וסווגו בפרט מכס 08.13.4000. לאחר בדיקת הטובין, הסתבר למכס כי מדובר בענבים מיובשים, שסיווגם הנכון הינו בפרט מכס 08.06.2000 . כתוצאה מכך חויבה פוליבה בהיטל ביטחה החל על יבוא ענבים מיובשים.ב
פוליבה הגישה ערעור לפי סעיף 50 לחוק היטלי סחר על החלטת המכס, וטענה מספר טענות: כי עמדת הסיווג שלה היא הנכונה, כי אין להטיל על הטובין היטל ביטחה – יהיה סיווגם אשר יהיה, כי היא זכאית לקבל פטור לפי סעיף 3 לחוק מסים עקיפים, וכי המוצר המוגמר יוצא מישראל ועל כן היא זכאית לקבל הישבון מס.
פסק הדין:
1. בשאלת הסיווג, קיבל ביהמ"ש את עמדת המכס, הן לאור הודאתה של פוליבה במהלך המשפט והן לאור חוות דעתם של המומחים וממצאי הבדיקות של משרד החקלאות ומכון התקנים.
2. באשר לתקפותו של היטל הביטחה - ביהמ"ש קבע כי ההיטל הוטל כחוק ע"י שר התמ"ס, לאחר התייעצות עם משרד החקלאות, במטרה להגן על יצור מקומי של ענבים מיובשים מפני יבוא מתחרה. ביהמ"ש ציין, כי אין כל משמעות לעובדה שהזן הספציפי של הטובין אינו גדל בארץ, לאור העדויות שהובאו בפניו, על קיומו של ייצור מקומי תחליפי של ענבים מיובשים מזנים אחרים וכי התרת היבוא תגרום לנזק קונקרטי לייצור המקומי.
3. ביהמ"ש דחה גם את טענתה של פוליבה כי הטובין שייבאה – גם אם מדובר בענבים מיובשים – זכאים לפטור מהיטל ביטחה במסגרת המכסה השנתית (570 טון) הפטורה מהיטלים. בית המשפט קבע כי הואיל ולפוליבה לא היה רשיון ליבוא הטובין מארה"ב במסגרת מכסה, כנדרש בתוספת הראשונה לצו יבוא חופשי, אין היא זכאית להיכנס לפטור של המכסה.
4. ראוי לציין, כי ביהמ"ש סרב להכיר גם באפשרות של מתן רשיון יבוא בדיעבד, בין היתר היות והליך הענקת הרשיונות נעשה בדרך של מכרז, ומתן אפשרות מעין זו יכול ליצור אפליה וחוסר שוויון כלפי יבואנים אחרים. בית המשפט קבע כי הואיל ופוליבה לא פעלה בהליך מתאים על מנת לקבל רשיון מראש, אין כל משמעות לכך שהתברר בדיעבד, שלא כל הכמות השנתית של הפטורים נוצלה בפועל.
5. בית המשפט קבע כי פוליבה אינה זכאית לקבל פטור מתשלום הגרעון לפי סעיף 3 לחוק מסים עקיפים, שכן היא עצמה עיניה מלדעת שמדובר בענבים מיובשים. בית המשפט ביסס את קביעתו על כך שבחלק מהתכתובות של פוליבה מול הספק צוין מפורשות כי מדובר בצימוקים, מכאן, קבע בית המשפט, שפוליבה ידעה או היה עליה לדעת על החיוב בהיטל.
6. לעניין עמידתה של פוליבה בתנאי סעיף 156 לפקודת המכס, המתיר הישבון של 90% מסכום המכס אשר שולם על טובין שיובאו ויוצאו תוך 6 חודשים, מבלי שנעשה בהם כל שימוש בישראל, נקבע כי היות והסעיף מחריג "טובין שיוצאו בצובר", מתחייבת בדיקה פיזית של הטובין שיובאו לצורכי זיהוי והוכחת העדר שימוש. בדיקה פיזית כזו לא נעשתה במקרה הנוכחי, ומכאן שפוליבה אינה עומדת בתנאי סעיף 156.
פרשנות:
א. פסק דין זה הינו פסק הדין השלישי הדן בהודעות חיוב שהוצאו ליבואני ה – currants. בכל המקרים נקבע כי מהותית מדובר בענבים מיובשים, אך, יחד עם זאת, באחד המקרים, קבע בית המשפט המחוזי בנצרת כי היבואן זכאי לקבל פטור מתשלום החוב מכח סעיף 3 לחוק מסים עקיפים, וזאת בהתבסס על "נוהג סוחרים" שהניח שהמוצר הינו אוכמניות/דומדמניות, ובהסתמך על כך ששרר בלבול כללי בשאלת מהות הטוביןבקרב אנשי משרד הבריאות ומשרד החקלאות שבדקו את הסחורה לצרכים אחרים. ראו סקירתנו בגליון מס` 2 של יבוא ויצוא (Index.asp?ArticleID=63&CategoryID=91&Page=1). במקרה שלפנינו, בית המשפט לא קיבל טענות אלו שכן הוכח בפניו שפוליבה ידעה (או עצמה עיניה מלדעת) שמדובר בענבים מיובשים.
ב. פסק הדין אינו נקי מביקורת, ונציין שתי נקודות עיקריות – אשר שתיהן נוגעות לחוקיות היטל הביטחה. ראשית, ההיטל שנדון בפסק הדין הינו "היטל בטחה להגנה על הייצור המקומי", והוא נועד להגן על הייצור המקומי מפני "נזק ממשי". בפסק הדין לא נבחן האם אכן היה נגרם נזק ממשי כתוצאה מהיבוא, ובית המשפט הסתמך על עמדת משרד החקלאות ש"כל יבוא גורם נזק". לדעתנו, אין בכך די, שכן יש להבחין בין נזק ממשי לסתם נזק.
ג. נקודה נוספת – ענין המכסה. פוליבה הצליחה להראות שלא כל מכסת הענבים המיובשים הפטורה מהיטל – נוצלה. אז גם אם נכון הדבר – כפי שבית המשפט קבע – שפוליבה אינה זכאית לקבל רשיון יבוא בדיעבד, הרי שבפועל, בשל אי ניצול מלוא המכסה של יבוא ענבים מיובשים בפטור, מעיד על כך שהטובין שייבאה פוליבה לא גרמו לנזק לייצור המקומי.
ע"ש (ת"א) 3471/98 פוליבה בע"מ נ` מדינת ישראל – אגף המכס והמע"מ ומשרד המסחר, פס"ד מיום 4.8.2005
