איגרוף תאילנדי - מואי תאי. עבר הווה ועתיד 

אז מה זה איגרוף תאילנדי

איגרוף תאילנדי, או "מואי תאי" בתאית (השפה הלאומית של תאילנד), הוא סוג של אמנות לחימה קשה (כוונתי ב"קשה"- יצירת מגע מלא ותרגול בעוצמה מלאה) שמקורה בסיאם (שמה הקודם של תאילנד), בחלוף הזמן סגנונות שונים שלה החלו להתפתח במדינות השכנות וכעת היא נפוצה ברחבי כל העולם וידועה כאמנות לחימה יעילה ותכליתית ביותר. לאיגרוף התאילנדי יש היסטוריה ארוכה, והוא הספורט הלאומי של תאילנד. אף על פי כן, האמנות המתורגלת כיום שונה מאוד מהאמנות המקורית וכיום משמשת גם כענף ספורט תחרותי.   האיגרוף התאילנדי מכונה גם בשם "אמנות שמונה המפרקים", זאת משום שבאמנות לחימה זו כלי הנשק של הלוחם הם האגרופים, המרפקים, הבעיטות והברכיים (בעבר היו מותרות גם נגיחות). ללוחם איגרוף תאילנדי יש את היכולת להשתמש בשמונה נקודות המגע הללו, בניגוד לשתי נקודות מגע (אגרופים בלבד) באיגרוף הקלאסי המערבי, או לארבע נקודות מגע (אגרופים ובעיטות) ברוב אמנויות לחימה הנפוצות כיום.
זו כנראה הסיבה לכך שאמנות הלחימה הזו נחשבת ליעילה ביותר והטכניקות שלה נלמדות על ידי כל הלוחמים העוסקים בלחימה מקצוענית והן על ידי מאבטחים ויחידות מיוחדות בארץ ובעולם.

היסטוריה  

ההיסטוריה של אמנויות הלחימה מצביעה כי ככל הנראה מקורן של כל אמנויות הלחימה המסורתיות בעולם מהמזרח הרחוק ובעיקר מסין, ההערכה הרווחת היא שמוצאו של האיגרוף התאילנדי משבטים שהיגרו מסין לסיאם ומהווים את העם התאילנדי היום.
האיגרוף התאילנדי (מואי תאי) התפתח מאמנות הלחימה ששימשה את צבא סיאם במלחמות עם שכנתם בורמה.
אמנות לחימה זו נקראה "מואי בוראן" והיוותה יחד עם ה"קראבי קראבונג" (אמנות לחימה תאילנדית עתיקה המשלבת שימוש בחרבות) את כלי הנשק העיקריים של הלוחם הסיאמי.   כשהגיעו עתות השלום לסיאם ועם התפתחותם של כלי נשק מתוחכמים יותר, עבר השימוש באמנויות הלחימה לזירת האיגרוף, שם, בתחילה, כדי למנוע נזקים חמורים למתאגרפים עטפו את הידיים באמצעות ליפוף חבלים ולאחר מכן בכפפות איגרוף ובמגיני שיניים ואשכים.
את העיסוק באומנות הלחימה כספורט עודד המלך ראמה החמישי שהתאמן אף הוא באמנות הלחימה ועם הזמן הפך האיגרוף התאילנדי לספורט הלאומי של תאילנד.

הווה 

החל משנת 1950 לערך, עם הקמתם של האצטדיונים הגדולים שנועדו לתחרויות איגרוף תאילנדי, המשיך להתפתח הענף כספורט תחרותי. הטכניקה המסורתית השתפרה לא מעט בעקבות הצטרפותם של לוחמים מכל העולם, ובעיקר מאירופה, שרצו לרכוש שליטה באמנות הלחימה יוצאת הדופן.
לוחמים מערביים שיפרו את טכניקות האיגרוף והגראפלינג, ועימותים בין שני הסגנונות, המערבי והמזרחי, שיפרו את הלוחמים והטכניקות מכאן ומכאן.

עתיד

כיום, בעקבות התפתחותן של זירות לחימה משולבות והעובדה כי הלוחמים בהן משתמשים בטכניקות האיגרוף התאילנדי, הפכו טכניקות אלו לנפוצות ולמוכרות יותר.
כמו-כן, בשל התחרויות הרבות הנערכות, ובשל השימוש במגע מלא, אין ללוחמים ברירה אלא לפתח כלים וטכניקות חדשות באמצעותן יוכלו להשיג יתרון על מתחריהם. עובדה זו מביאה את האיגרוף התאילנדי למציאות בה הוא מתפתח והולך ומשתפר ככל שהזמן חולף.

איגרוף תאילנדי בעולם

כיום, האיגרוף התאילנדי מתורגל ברחבי כל העולם ומוקדיו העיקריים הם תאילנד, הולנד, ארה"ב ויפן.
עם זאת, בתחרויות העולמיות של האיגרוף התאילנדי - דוגמת K1 או S1, ניתן לראות לוחמים רבים מניו-זילנד, איטליה, צרפת, ואפילו מרוקו.
ישנם לוחמים רבים ומוכרים בעולם ביניהם ניתן למצוא שמות כמו - ארנסטו הוסט, בואקאו פוראמוק, אנדי סאוור, רמון דקר, רמי בוניאסקי, פיטר ארטס, ורבים נוספים.

איגרוף תאילנדי בישראל

לא רבים יודעים זאת, אולם האיגרוף התאילנדי בישראל מפותח היטב.
מאמנים רבים, גם מאומנויות לחימה אחרות רכשו השכלה בתחום והתחילו להדריך את אמנות הלחימה הזו בשנות ה-80. מאז לוחמים ותיקים הפכו מאמנים בעצמם והרמה המקצועית בחלק מהמועדונים לא נופלת מהרמות הגבוהות בעולם.

בין הלוחמים הישראלים הבולטים יש לציין את איתי פרנסיס שהיה אלוף עולם ואלוף אירופה לבוגרים בשנת 2002 בארגון ISKA, רן נקש שהתחרה בעבר בתחום ולאחר קרבות רבים בארץ ובעולם עבר להתחרות באיגרוף מקצועני ומהווה מתמודד בולט על אליפות העולם, אורן רצון שזכה אף הוא באליפות אירופה, האחים חזי וליאון רכטמן שזכו באליפות ישראל בשנת 2002, וכן כותב המאמר קובי כהן שזכה באליפות ישראל בשנת 1995 וכיום מנהל את מועדון נוקאאוט.

למי זה מיועד

על אף המורכבות הרבה והטכניקות המסוכנות, את האיגרוף התאילנדי ניתן ומומלץ לתרגל בכל גיל באמצעות מדריך מקצועי ומנוסה, כדאי ומומלץ להתרשם מהמדריך באופן אישי ולא רק מקצועי.
התועלות באיגרוף התאילנדי רבות ומגוונות ותלויות בהדרכה נבונה כמובן:
לילדים צעירים- למטרות חברתיות ולפיתוח אישיות ויכולות כגון התמדה, התמודדות עם אתגרים משמעת ובטחון עצמי.
לנוער- לפיתוח כושר גופני, הכנה לצבא, פתרונות לקשיי ריכוז ופעלתנות יתר (היפר אקטיביזם) וסדנאות להגנה עצמית והתמודדות עם אלימות.
לבוגרים- אימונים לכל מטרה ולכל רמה הן לחובבים והן למקצוענים ולמעוניינים להתחרות בארץ ובחו"ל.