מדינת ישראל חתומה על הסכמים לכינון אזור סחר חופשי ("הסכמי אס"ח") עם מספר הולך וגדל של מדינות. בין הסכמי הסחר הבולטים נציין את ההסכם לכינון התאגדות עם הקהילייה האירופית ואת הסכם אזור הסחר החופשי עם ארה"ב.
אחד האלמנטים המרכזיים בהסכמי הסחר הינו כינונו של אזור סחר חופשי בין המדינות המתקשרות, שמשמעותו היא ביטול מכסים (מלא או חלקי, מיידי או הדרגתי) על מוצרים שמקורם באחת מהמדינות המתקשרות ("מוצרים מקוריים").
על מנת ליהנות מהקלת המכס בעת יבוא מוצרי מקור לישראל נדרש היבואן להציג בפני שלטונות המכס מסמכים המאשרים כי הטובין המיובאים הינם מוצרי מקור. מסמכים אלו ידועים בקרב ציבור העוסקים בתחום בכינויים שונים - תעודות מקור, תעודות תנועה, מסמכי העדפה, תעודות יורו 1 (על פי כינוי הטופס בהסכם עם הקהילייה האירופית) ועוד.
השאלה מהו "מוצר מקור" מוסדרת בהסכמי הסחר השונים. ברור שמוצר שיוצר במלואו (לרבות חומרי הגלם ששימשו בייצורו) במדינה מתקשרת הינו "מוצר מקור". לעומת זאת, מוצר שעבר עיבוד במדינה מתקשרת (לדוגמא: חולצה שיוצרה בקהילייה האירופית מבדים שיובאו לקהילייה מסין) - יתכן שייחשב כמוצר מקור ויתכן שלא, והדבר תלוי בשאלה האם המוצר עבר עיבוד מספיק במדינה המתקשרת ע"פ כללי המקור הקבועים בהסכמי הסחר.
ברשימות הבאות נדון בסוגיות שונות הקשורות ליבוא טובין בפטור ממכס לפי הסכמי אס"ח של מדינת ישראל .
הסוגיה הראשונה שנדון בה הינה חבות רטרואקטיבית בתשלום מכס בעקבות פסילת תעודות מקור.
הסכמי אס"ח מאפשרים למדינה המייבאת לדרוש את אימותן של תעודות המקור שצורפו לטובין שיובאו אליה. אם מתברר כי תעודת המקור הוצאה שלא כדין, רשאית המדינה המייבאת לשלול מהטובין המיובאים את הטבות המכס.
הליך אימות תעודות מקור הינו הליך שנמשך מספר חודשים. בדרך כלל, המסקנה כי תעודת המקור הוצאה שלא כדין מתקבלת לאחר שהיבואן שחרר את הטובין מפיקוח רשות המכס תוך קבלת פטור מתשלום מכס.
המשמעות המעשית של שלילת הטבות המכס מהטובין המיובאים היא שרשות המכס מוציאה ליבואן הודעה בדבר חיוב ("הודעת גרעון") ובה היא מודיעה לו כי קיים חוב מכס הנושא הצמדה רבית וקנס פיגורים.
כיצד יוכל היבואן להתמודד היבואן עם חוב מכס כזה?
אם היבואן טרם מכר את הטובין, טבעי שהיבואן ינסה לכלול במחיר המכירה את המכס שנדרש ממנו, ובאמצעות גלגול המכס על הקונים הוא יוכל לממן את חוב המכס.
המצב מסתבך כאשר היבואן מכר את הטובין מבלי לגלגל את המכס על הקונים (בשעת המכירה חוב המכס לא היה קיים), ורק לאחר המכירה נספלו תעודות המקור ורשות המכס הודיעה ליבואן על קיומו של חוב המכס ודרשה לשלמו.
לכאורה, חוק מסים עקיפים (מס ששולם ביתר או בחסר) תשכ"ח-1968 נותן מענה ליבואן. סעיף 3 לחוק מורה כי היבואן יהא פטור מתשלום חוב מכס כאשר הוא בתום לב ולא גלגל את המכס על הקונים. להלן נוסח הסעיף במלואו:
"על אף האמור בסעיף 2, לא יהא הנישום חייב בתשלום חסר אם הוכח, להנחת-דעתו של המנהל, כי נתקיימו כל אלה:
(1) החסר לא נבע מחמת ידיעה בלתי-נכונה שמסר הנישום או מחמת שלא מסר ידיעה שהיה חייב למסרה;
(2) הנישום לא ידע, ובנסיבות הענין לא היה צריך לדעת, על קיומו של החסר;
(3) הנישום מכר את הטובין בתום-לב, לפני דרישת תשלום החסר במחיר שלא נכלל בו אותו חסר"
על היבואן להוכיח כי הוא עומד בכל שלושת התנאים של הסעיף.
ואולם במקרים של תעודות מקור שנפסלו היבואן יתקשה לעמוד בשלושת תנאי הסעיף. גם היבואן יוכיח שהוא לא גלגל את המס על הקונים (התנאי השלישי), וגם אם הוא יוכיח כי הוא לא ידע ולא היה צריך לדעת שהטובין אינן זכאים למעמד של מוצר מקור, עדין היבואן אינו עומד בתנאי הראשון של הסעיף.
עמדת רשות המכס, היא שתעודת מקור שנפסלה הינה בבחינת "ידיעה בלתי נכונה" שהיבואן מסר, ועל כן אין היבואן עומד בתנאי סעיף 3 לחוק.
לכאורה, היבואן יכול לטעון שהידיעה שהוא מסר אינה "ידיעה בלתי נכונה", שהרי ברגע שהיבואן הציג את תעודת המקור היא עדין עמדה בתקפותה וטרם נסתרה נכונותה, והוא (היבואן) מסר ידיעה שהיתה נכונה בזמן מסירתה.
על כך משיבה רשות המכס שהמונח "ידיעה בלתי נכונה" הינה מושג אוביקטיבי - האם הידיעה כשלעצמה הינה נכונה או לא, ואין כל רלבנטיות לשאלה מה סבר היבואן בעת שמסר את הידיעה.
עמדת המכס אושרה לאחרונה ע"י בית המשפט השלום בת"א ובירושלים בכמה מקרים, והנושא נמצא כעת בהליך ערעור בפני בית המשפט המחוזי.
לדעתנו, קיימת בעיתיות רבה בעמדת המכס ובפסיקת בית המשפט השלום, לפחות לגבי סוגים מסויימים של תעודת מקור.
נפתח בשאלה מקדימה: מיהו הגוף המנפיק את תעודות המקור - היצואן או רשות המכס של המדינה המייצאת? הדבר משתנה מהסכם אס"ח אחד למשנהו. קבוצה אחת של הסכמים - ההסכם עם הקהילייה האירופית, והסכמי אס"ח עם מדינות אחרות באירופה (למשל: צ`כיה, סלובקיה ועוד) - קובעת כי תעודות המקור תונפקנה ע"י רשות המכס של המדינה המייצאת. (במקרים מסויימים הסכמים אלו מתירים ליצואן להנפיק את תעודת המקור). קבוצה שניה של הסכמים - ההסכם עם ארה"ב, קנדה, ועוד, קובעת כי תעודת המקור תונפק ע"י היצואן עצמו. (במקרים מסויימים נדרש היצואן לאשר את תעודת המקור ע"י לשכת המסחר ונוטריון ציבורי).
כאשר תעודות מקור הונפקו ע"י רשות מכס ממשלתית הגיוני וטבעי שהיבואן יסבור כי הרשויות אימתו את האמור בהן דאגו לנכונותן. אמנם נכונותן של תעודות אלו ניתנת לסתירה, אולם, על פניו, מסמכים ממשלתיים מוחזקים כתקינים. אין סיבה למנוע מהיבואן אפשרות לקבלת פטור מחוב מכס כאשר הוא הסתמך בתום לב על מסמכים של רשות ממשלתית.
לכן, במקרים אלו ראוי היה כי ינתן פירוש סובייקטיבי-אובייקטיבי לתנאי הראשון של סעיף 3 לחוק, דהיינו, שעל היבואן יהיה להוכיח שבעת מסירת תעודת המקור לרשות המכס הוא סבר, כפי שאדם סביר היה סובר, שתעודה המקור הינה תקינה, ודי יהיה בכך על מנת שהיבואן יעמוד בתנאי הראשון של הסעיף.
האמור לעיל הינו מידע כללי בלבד ואינו מהווה חוות דעת משפטית. על מנת לקבל ייעוץ משפטי מוסמך יש לפנות, בצירוף מלוא פרטי המקרה הרלבנטי, לעורך דין
