בחודש יולי 2001 נתן בית המשפט העליון את פסק הדין בענין יורוקום (ע"א 655/99 יורוקום תקשורת סלולרית בע"מ נ` מדינת ישראל), אשר במסגרתו נקבע כי סוללות המהוות גב לטלפון סלולרי יסווגו בפרט המכס הכולל חלקים לטלפון סלולרי, ולא בפרט המכס של סוללות.
לצורך גיבוש מסקנתו, נדרש בית המשפט העליון לפרשנותו של כלל 2 לחלק ה – XVI של צו תעריף המכס ומס קניה, הקובע כך:
"2. כפוף לכלל 1 לחלק זה, לכלל 1 לפרק 84 ולכלל 1 לפרק 85, חלקי מכונות (שאינם חלקים של פריטים שבפרטים 84.84, 85.44, 85.45, 85.46, או 85.47) מסווגים לפי כללים אלה:
(א) חלקים, שהם טובין הנכללים בפרט כלשהו שבפרק 84 או 85 (חוץ מפרטים 84.09, 84.31, 84.48, 84.66, 84.73, 84.85, 85.03, 85.22, 85.29, 85.38 ו-85.48), מסווגים בכל מקרה, בפרטים המתאימים להם;
(ב) חלקים אחרים, אם הם מתאימים לשימוש בלעדי או עיקרי עם סוג מסויים של מכונה, או עם מספר מכונות שבאותו הפרט (לרבות מכונה שבפרט 84.79 או 85.43) מסווגים עם המכונות מאותו סוג או בפרטים 84.09, 84.31, 84.48, 84.66, 84.73, 85.03, 85.22, 85.29 ו-85.38. אולם חלקים המתאימים באותה מידה לשימוש עיקרי עם הטובין שבפרטים 85.17 ו-85.25 עד 85.28, מסווגים בפרט 85.17;
(ג) כל החלקים האחרים מסווגים בפרטים 84.09, 84.31, 84.48, 84.66, 85.03, 85.22, 85.29 או 85.38 לפי המתחייב או בהיעדר אפשרות כזאת בפרט 84.85 או 85.48.".
בית המשפט קבע לפני שבאים לסווג טובין כל פי כלל 2(א), יש לבחון האם הטובין נכנסים לכלל 2(ב), דהיינו האם הם מתאימים לשימוש בלעדי או עיקרי עם סוג מסוים של מכונה שבפרק 84 או 85. במלים אחרות, יש, ראשית, לבחון האם הטובין נכנסים לכלל 2(ב), ורק אם אין הם נכנסים לכלל 2(ב) יש לבחון את תחולת כלל 2(א) עליהם.
לאור דרך פרשנות זאת, דחה בית המשפט את עמדת רשות המכס שטענה כי הסוללות הינם בגדר טובין הנכללים בפרט כלשהו שבפרק 84 או 85 (כלל 2(א)), וזאת מן הטעם שיש לבחון ראשית את כלל 2(ב), ורק לאחר מכן ניתן לבדוק את תחולת כלל 2(א).
כשבא בית המשפט לבחון האם הסוללות נכנסות לכלל 2(ב) הוא בחן האם מהותה וייעודה של הסוללה הם כלי לאגירת אנרגיה או חלק של טלפון סלולרי. לאור העובדה כי הסוללה מאבדת ממשמעותה במנותק מהטלפון, והיא אף מהווה גם פריט עיצוב משלים של הטלפון ("גב" של הטלפון), קבע בית המשפט כי המאפיין העיקרי של הסוללה הינו היותה חלק לשימוש עיקרי או בלעדי עם טלפון סלולרי, ובהתאם יש להחיל עליה את כלל 2(ב) לחלק ה – 16 ולסווגה בפרט 85.29.
על פסק הדין נמתחה ביקורת רצינית ומקצועית ע"י הנהלת אגף המכס, במאמר פרי עטם של עו"ד איריס ויינברגר ומהנדס רונן נוריאל, שפורסם בדו ירחון מסים טז(1). בין היתר, טענו המחברים כי בית המשפט העליון התעלם מנוסחו של כלל 2(ב) הנוקט במונח "חלקים אחרים", דהיינו - חלקים שלא נמצאה הדרך לסווגם בכלל 2(א). כמו כן, טענו המחברים כי קביעת בית המשפט העליון מנוגדת לדברי ההסבר של השיטה ההרמונית.
אמנם, בכל הנוגע לסוללות המהוות גב לטלפון סלולרי, תוקן תעריף המכס והוסף פרט 85.25.9032 המטיל שיעור מיסוי זהה לזה של כלל הסוללות. ואולם, פרשנותו של בית המשפט העליון לכלל 2 לחלק ה – XVI נותרה בעינה. על כך הביעו המחברים את המשאלה הבאה:
"המחלוקות בנוגע לסיווג חלקים בכלל לאור פרשנות כלל 2 לחלק 16 לתעריף הן רק בתחילת הדרך. לאור עמדתו של בית המשפט בפרשת יורוקום, מחד גיסא, והצורך ביישום אחיד לאמנת המינוח, מאידך גיסא, יהיה צורך להמתין לפרשנות שונה, אם תצא מבית מדרשו של בית המשפט העליון, תוך בחינת סיווגם של טובין שהם חלקים. לאור השיקולים שהובאו לעיל, הבוחנים את כלל 2 לחלק 16 בהיבט הרחב, הכולל בחובו סיווג אחיד ותכלית מיסוי ראויה, אנו סבורים כי יש מקום לכך שבית המשפט ישקול שנית את עמדת המדינה התואמת את יישום האמנה ביתר המדינות החברות"
ככל הידוע לנו, בית המשפט העליון טרם נדרש לענין זה, אולם הסוגיה הגיע לפתחו של בית משפט השלום בתל אביב בפסק דין שניתן לאחרונה (ת.א. 91454/99 ארגנטולס בע"נ נ` מדינת ישראל, פסק דין מיום 5.1.2006).
באותו ענין נדון, בין היתר, סיווגן של סוללות של מקדחות מתוצרת MAKITA. במישור העובדתי, ציין בית המשפט כי אין חולק שללא הסוללות לא ניתן להפעיל את המקדחות וכן שהן מעוצבות באופן אשר מתאים במיוחד וככל הנראה, רק לדגמים של מקדחות מתוצרת MAKITA. בית המשפט מצא כי חלק מהסוללות מוכנסות לתוך המקדחה "ונבלעות" בה, צורתן מוארכת ותואמת את מבנה הידית של המקדחה, וחלק מהסוללות מתחברות לידית המקדחה בחלקה התחתון כאילו היו תושבת שלה, וצבען שונה מצבע המקדחה. אלו ואלו מסייעות, בזכות משקלן, לייצוב המקדחה, שכן ראש המקדחה כבד מהחלק המשמש כידית.
היבואן טען, בהתאם לפסק הדין בענין יורוקום, כי יש לסווג את הסוללות כחלקים של מקדחות, בפרט 84.67.9919 (פרט שהחליף בינואר 2002 את פרט 85.05.9090). רשות המכס טענה, מנגד, כי יש לסווג את הסוללות בפרט 85.07 הכולל סוללות.
בית המשפט קיבל את עמדת רשות המכס וקבע כי יש לסווג את הסוללות בפרט 85.07. המעניין הוא, שבית משפט השלום, הכפוף להלכותיו של בית המשפט העליון, הרשה לעצמו לסטות מקו הפרשנות של בית המשפט העליון בענין יורוקום ולנקוט בקו פרשנות משלו, המאמץ את עמדתה הפרשנית של רשות המכס. בית משפט השלום ניסה לצמצם את תחולתה של הלכת יורוקום, וקבע כי כלל 2(ב) גובר על כלל 2(א), רק לגבי אותם פרטי מכס שהוחרגו מתחולת כלל 2(א), דהיינו 84.09, 84.31, 84.48, 84.66, 84.73, 84.85, 85.03, 85.22, 85.29, 85.38 ו-85.48. לעומת זאת, לגבי הפרטים האחרים (ובכללם פרט 84.67 של המקדחות), עדין גובר כלל 2(א), ועל כן הסוללות יסווגו בפרט המתאים להן בפני עצמן – 85.07.
לדעתנו, פסק הדין ראוי לביקורת. אמנם, עמדת רשות המכס, שפי שהובאו במאמרם של המחברים הנ"ל, הינה עמדה רצינית ומבוססת, אולם, הבכורה קיימת לפסק הדין בענין יורוקום, שקביעותיו מהוות הלכה מחייבת, ולא בכדי קראו המחברים לפרשנות שונה שתצא מבית מדרשו של בית המשפט העליון. נסיונו של בית משפט השלום לצמצם את תחולתו של פסק הדין בענין יורוקום, אינו עולה בקנה אחד עם דבריו הברורים של בית המשפט העליון.
