מי מפחד מהרפס? 

תחת השם הרפס מסתתרות שתי מחלות שונות : הרפס זוסטר והרפס סימפלקס.
הרפס זוסטר (שלבקת חוגרת), נגרמת על ידי וירוס Varicella Zoster Virus, שהוא אותו וירוס הגורם לאבעבועות רוח בילדים. הווירוס יכול להישאר רדום באזור עמוד השדרה בתוך תאי עצב ובהתפרצות הוא גורם להרפס זוסטר. ההתפרצות עלולה לקרות כאשר יש החלשות של תנגודת הגוף ממחלה, סטרס או כל דבר אחר, לא תמיד יש סיבה.
סימני המחלה הם כאב, רגישות ונגעים עוריים שמופיעים בצורה של חצי חגורה בדרך כלל באזור הבטן או החזה. הצורה של החגורה נובעת בגלל התפשטות של הווירוס לאורך העצב. לעיתים מופיע גם בפנים או בגפיים. המחלה אינה מדבקת ויכולה לפגוע רק במי שחלה באבעבועות רוח בעבר. הנגעים יכולים להדביק באבעבועות רוח, אז להיזהר...
הסוג השני הוא הרפס סימפלקס- Herpes Simplex שמתחלק לשני סוגים אחד באזור הפה ואחד באזור המפשעה שנקרא הרפס גניטליס.
בשני המקרים מדובר בשלפוחיות כואבות ומגרדות.
ההתפרצות עלולה לקרות בעקבות מתח, מחלות חום וכו´.

מניעה של ההדבקה: בהרפס של הפה לא להתנשק עם אדם שיש לו את הפצע,
לא להתנגב באותן מגבות סכום ועוד.
בהרפס גניטליס ההדבקה היא דרך מגע מיני, והמניעה היא לא לקיים מגע מיני בזמן שיש את השלפוחיות או להשתמש בקונדום אם הוא מכסה את הנגע.
זוהי מחלה שקטה כי אף אחד לא מדבר עליה אולי בגלל הבושה..
אבל בארה"ב מצאו ש- 20% מהאנשים הם נשאים של הווירוס הגניטלי.
מבחינה מערבית : הטיפול לשני סוגי ההרפס הוא משחת זובירקס, או בכדורים, Zovirax או Valtrex (לזוסטר).
אחד הסיבוכים האפשריים הוא פגיעה בעובר בזמן הלידה ולכן יש נטייה לילד בניתוח קיסרי אישה שיש לה פצעים בוואגינה לפני הלידה.

מבחינת הרפואה הסינית :
הרפס מקושר בד"כ לחום .
חום הוא פתוגן - פולש שנמצא בגוף ומפריע לזרימה הנכונה של הצ´י בגוף.
המאפיינים של חום שמתבטא בעור הם - אדמומיות, גרד וכאב.
באבחנה נראה דופק מהיר, לשון אדומה - יתכן עם חיפוי צהוב.
הרפס זוסטר(שלבקת חוגרת) בדרך כלל מראה על חום במרידיאן כיס המרה.
ההרפס בפה מצביע בד"כ על חום במרידיאן הלב.
ההרפס בגניטליה מצביע בד"כ על חום במרידיאן הכבד.
להתפרצויות המחלה יש קשר לתזונה ומצב נפשי.
לכן יש לתרגל שיטות להרגעת הנפש כמו מדיטציה, יוגה , צ´י קונג ופעילות גופנית.
ישנם מזונות שעדיף להימנע מהם כמו אלכוהול - במיוחד בירה, שוקולד, מטוגנים , בוטנים אגוזים ועוד.
באופן עקרוני ההתקף יכול להיות חד פעמי או במחזורים, אבל ניתן להפחית את תדירות ההתקפים ואת עוצמתם.
הטיפול המומלץ הוא דיקור ופורמולת צמחים להוצאת חום מהאיבר והמרידיאן הרלוונטיים, כאשר יש לראות אם החום מלווה בלחות או רעילות.
הטיפול יעיל גם להפחתת הכאב והגרד בזמם ההתקף וגם למניעה לטווח הארוך.