תופעות רבות יש בעולם, בחברה ובתרבות; והאדם רוצה להבין למה, מדוע? תשובה מספקת נותנת מובן, תחושת סדר והרגשת בטחון.
וכך גם לגבי אירועים היסטוריים ואפילו לגבי יצירות ספרות ואמנות.
אבל לא תמיד יש תשובות מספקות או הסברים מובנים.
בפרשתנו מצויה סוגיה כזו.
"וידבר ה' אל-משה ואל-אהרון לאמור: זאת חוקת התורה אשר-צווה ה' לאמור דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה תמימה אשר אין-בה מום, אשר לא-עלה עליה עול" (במד' יט, א?ב).
את הפרה התמימה אשר אין בה מום מוביל הכהן אל מחוץ למחנה לשחיטה. שם, לאחר טכס מיוחד שורפים אותה, ואז משליכים לאפרה עץ ארז ואזוב ושני תולעת (שם, ג?ו). הכהן והשורף טמאים עד הערב (שם, ז?ט). בשלב זה מתחיל איש טהור לאסוף את האפר אותו הוא מניח "מחוץ למחנה במקום טהור, והיתה לעדת בני-ישראל למשמרת" (שם, ט). גם האיש הטהור האוסף את האפר הופך טמא עד הערב (שם, י). תהליך הזה יוצר אמצעי לטיהור הנוגע במת.
כל התהליך הזה מכונה: זאת חוקת התורה!
למרות שזו חוקת התורה עדיין יש בה הרבה מן הסתום ומן הבלתי מובן -
מה זו פרה אדומה? מדוע דווקא פרה אדומה?
העוסקים בדבר טהור ומטהר הופכים עצמם טמאים וצריכים טהור, למה?
ואכן דרשנים ופרשנים מתלבטים.
"העוסקין בפרה מתחלה ועד סוף מטמאין בגדים, היא גופה מטהרת בגדים? אמר הקב"ה: חקה חקקתי גזירה גזרתי אי אתה רשאי לעבור על גזרתי" (במדבר רבה יט, א).
"שנצטוו ישראל לשלוף פרה אדומה להיות אפרה מוכן למי שיצטרך אליה'... אף-על-פי שמלאני לבי לכתוב רמזים מטעמי המצוות... במצוה זו רפו ידי ואירא לפצות פי עליה... גם אמרו במדרש רבי תנחומא: רבי יוסי ברבי חנינא אומר: אמר לו הקדוש-ברוך-הוא למשה: לך אני מגלה טעם פרה אדומה - ולא לאחרים... כי סגולת הפרה גם כן להחליא הנפש ולטמאה בעסק השרפה, ואחרי היותה אפר - מרפא מחלת הטומאה; וזה אינו ברור להשיג בענין כלום' (בעל ספר החינוך מצווה שצז).
הגאון החסידי רבי צבי אלימלך מדינוב: "לא האמונה זקוקה לפירושו של פשט, אלא הפשט זקוק לאישורה של אמונה". במלים אחרות, אין לחפש כאן פירוש מבהיר אלא רק אמונה.
ואחרים מזהירים: חיטוט בטעמי המצוות מעלה חשש שהטעמים עלולים להביא לידי ביטול או המרה של המצוות. "אמר רבי יצחק: מפני מה לא נתגלו טעמי תורה - שהרי שתי מקראות נתגלו טעמן נכשל בהן גדול העולם. כתיב: "לא ירבה לו נשים" (דבר' יז), אמר שלמה: אני ארבה ולא אסור, וכתיב: "ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו" (מל"א יא) [בבלי, סנהדרין כא, ב).
ובכל-זאת ישנם גם ניסיונות פירוש, למשל ?
"אלא אמר הקב"ה חקה חקקתי גזירה גזרתי אי אתה רשאי לעבור על גזרתי [...] תבא פרה ותכפר על מעשה העגל" (במדבר רבה יט, ח).
למה פרה אדומה, ולא ירוקה ולא שחורה ולא לבנה? יש המקשרים את הצבע האדום לזהב העגל, ומוצאים חיזוק לכך בדברי הנביא: "לכו נא ונוכחה יאמר ה' אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו אם יאדימו כתולע כצמר יהיו" (ישעי' א, יח).
למה עץ ארז ואזוב? - 'הארז הגבוה מסמל את היהודי הגדול והנכבד, והאזוב השפל את היהודי הרגיל. זה גם זה עלול להיטמא ולהזדקק לאפרה של הפרה האדומה' (עיוני שבת, תשן).
ובכן, מצד אחד טוענים יש מצוות ויש לנהוג על-פיהן ולא צריך לחפש טעמיהן. וכך יאמרו: אם יתגלה שאין טעם למצוות ברית מילה נפסיקה? אז יש הגיון מסוים בכך.
מצד שני קיים הרצון להבין, לפזר אי בהירות, לדעת מה עשויה להיות הכוונה, מה החוקיות, מה ההיגיון הם מניעים לגיטימיים.
אבל להבנה יש לפחות שני מובנים:
א. מובן אחד מחפש מה היה הטעם, מה ההסבר?
ב. מובן אחר שואל מה זה אומר לי? כלומר במקום לנסות לזהות, לשער או לנחש אפשר לשאול מה אני למד מכך היום? דרך שחשובה בהתרשמות מאמנות מספרות משירה, במקום "מה התכוון המשורר".
בהתאם לכך, אני מציע לראות בפרשיית פרה אדומה לא בסיס למצווה, וודאי לא תיאור אירוע רצוי אלא משל, משל חכם לחשיבה.
הסכיתו ושמעו: העולם נברא בחותמו של "כי טוב".
אבל באדם נתגלו מהר מאוד פנים של שלילה, של רוע ואף של פשע. ולאחר שאלוהים ניסה להשמיד את כל הרוע ואיתו גם את כל האנושות הקיימת (סיפור המבול, בראשית ו, ט?כב; ז?ח), אלוהים מגיע להכרה ולהבנה שזה בלתי אפשרי (בראשית ז, יא).
אם-כן, באדם יש טוב אבל יש בו גם רוע.
ואדם העושה רע, איך יכפר?
דרך אחת מוצעת על-ידי הנצרות: וידוי, התוודות. מקורות האנושות אפשר ללמוד שבאמצעי זה אין דרך לשיפור האדם, גם לא של החברה.
בסיפור פרה אדומה, אני מבין דרך אחרת, לטעמי יותר משמעותית:
כאשר אדם עושה עוול, והוא באמת רוצה לכפר, באמת לשוב מסורו - עליו לחפש בו עצמו או לעשות 'פרה אדומה' (זאת-אומרת משהו מאוד מיוחד ונדיר, לא שגרתי); במלים אחרות משהו מאוד אישי.
ו"המשהו" הזה צריך - כמו 'פרה אדומה תמימה אשר אין-בה מום, אשר לא-עלה עליה עול' - להיות תמים, זך וטהור כך שאין בו כל רבב של חשבון כדאיות או רק כאילו.
זה לא קל, אבל נראה לי שתפיסה כזו של כפרה של סליחה תפחית באדם את הנטייה לרע ולעוול.
ופרת משה רבנו הקטנה, זו האדומה עם הנקודות השחורות, התעופפה מעלה, נחתה על תנוך אוזני, חייכה בספקנות ושאלה: "אתה בטוח? אתה משוכנע?"
"כן", השבתי. "ואת לא?", שאלתי.
"אני קצת ספקנית."
"במה?" שאלתי.
"תראה", זמזמה חיפושית פרת משה רבנו האדומה, "אני פוחדת מיותר מידי מיוחדות. פרה אדומה עדיין לא זכיתי לראות, אפילו אחת, אבל פרות משוגעות ראיתי הרבה..."
הצהירה בקול לחשני, ונעלמה כלעומת שהגיעה.
חיפושית משה רבנו האדומה אמרה מה שאמרה. ויש נתונים רבים שמאששים את דבריה. אז מה, נפסיק להאמין שיש דרכים להמעיט את הרוע?
לא!
אני מאמין שאם לבני אנוש תהיה, מידי פעם, איזו "פרה אדומה תמימה" שבאמצעותה ניתן לכפר על משגים; ובעיקר, וזה החשוב, לעורר את מודעות האדם ואת נכונותו להשתפר לטוב יותר,
למענו ולמען כל יצירי צלם אלוהים, אזי התקווה לא תשכון רק בשירים...
גם עגלה אדמומית תספיק לכך, לא כן?
חושב, קורא, כותב, מרצה בתחומי חינוך, מקרא ויהדות, חברה וערכים
