כאשר מדברים על מושגים ומונחים - ה'עצמי הפנימי', 'חקר העצמי', 'גילוי עצמי', 'ביטוי אישי', חוויות של יצירה ורגש - מסוג המונחים והנושאים שהוצגו במאמרים הקודמים (חלק I וחלק II), מיד עולים הקשרים מתחום הנפש - פסיכולוגיה. בנוסף, ידוע שאמנות היא אכן כלי טיפולי, והיא משמשת ככלי לטיפול נפשי במקרים רבים. לפיכך רבים מבקשים להבין אם ואיזה קשר יש בין סדנא זו ובין טיפולים שנוגעים לתחום הנפש. מכאן גם עלתה השאלה
ה א ם ז ו ס ד נ א ט י פ ו ל י ת ?
לעיסוק באמנות וביצירה יש אפקט של ריפוי, כפי שכבר ידע לציין זאת אריסטו. עצם העיסוק ביצירה, החיבור אל הנפש באמצעות החשיבה היוצרת, שהיא החשיבה האחרת (מסלול חשיבה ראשוני), חוויית היצירה, והמפגש עם החלקים של ה 'אני האחר' - הם כולם בעלי ערך מרפא ומחזק. האופן שבו המצייר נותן מקום לעצמו כסובייקט, מקשיב לקולו הפנימי ומשתמש בכוחות יצירתיים מעניק סוג של טיפול. אותו מתאר פינחס נוי בספרו 'הפסיכואנליזה של האמנות והיצירתיות' כתחזוקת העצמי, וכסוג של רווחה נפשית. כלומר, יש כאן טיפול במובן של תחזוק, של העצמה ושל טיפוח העצמי. ניתן להשוות זאת לפעילות הגופנית שיש לה ערך של טיפול וריפוי, כך גם לפעילות זו אלא שזו נוגעת לרוח ולנפש.
החיבור המובהק שמתקיים בסדנא זו בין העיסוק ביצירה ובאמנות, ובין המיקוד על ה 'עצמי' מעניקים סוג של טיפול לנפש במובן החיובי של השגת רווחה נפשית, הרפייה, צמיחה, איזון והתפתחות. הטיפול בסדנא זו הינו במובן של טיפוח, שימת לב, שימוש באמצעים מסויימים והתייחסות. הטיפול, אם כן, בסדנא זו הינו במובן של טיפוח עולם הנפש, חיזוקו, תחזוקו והעצמתו. בפעילות זו משולבים גוף - רוח - ונפש והרי זה סוג של טיפול במובן של תחזוקה ורווחה.
כלי זה, כאמנות בכלל, וכציור דיוקן עצמי בפרט, יכול בהחלט לשמש למטרות רפואיות וטיפוליות, גם במצבים פתולוגיים יותר. כפי שזה אכן גם נעשה בעולם. ניתן לעשות שימוש בסדנא ייחודית זו למטרות מחקר, וכאמור טיפול. אך לא בכך מדובר בסדנא שהוצגה להלן ובהקשר שהיא מוצגת כאן.
בשלושת המאמרים שהוצגו בהקשר זה, מדובר, כאמור, בסדנה שמתבססת על ציור דיוקן עצמי. כבר הובהר במהלך הדברים שהעיסוק באמנות הוא סוג של מחקר, הוא תמיד מחובר לסובייקט ולעולמו הפנימי, הוא סוג של רפואה לנפש ויש לו ערכים נלווים שתורמים להתפתחות ולהתהוות. אך כאן אנו מדברים לא על אמנות באופן כללי, אלא תחום ספציפי בתוך האמנות והדגש הוא כמובן על ציור דיוקן עצמי. לפיכך עלתה לא פעם השאלה שנגעה בלב ליבו של העניין
כיצד ומדוע דווקא 'ציור דיוקן עצמי', משמש כלי לשרטוט הדיוקן של ה 'עצמי'?
"כל ציור הוא למעשה דיוקן עצמי" אומר חוקר האמנות וייטפורד כאשר הוא סוקר את נושא הדיוקן באקספרסיוניזם הגרמני. מכאן שכאשר צייר עומד מול מראה ומכוון עצמו לציור דיוקן עצמי, הרי שכאן ההכרזה שיש כאן חקירת עצמי, היא ברורה, גלויה, מכוונת וממשית. חוקרים אכן מסכימים שבכל התקופות העיסוק בציור דיוקן עצמי הוא תהליך של ניתוח עצמי, חקירה עצמית, גילוי עצמי, ממוקדות בעצמי, חשיפת העצמי וכד'. תהליך זה של חקר עצמי או כפי שמתאר זאת הצייר הישראלי עופר ללוש, שעסק שלושים שנה בציור דיוקן עצמי, הוא חיפוש אחר זהות של העצמי. חיפוש וחקירה אלה התקיימו מעצם העיסוק בציור דיוקן עצמי, גם כשהאמן היה מודע לתהליך וגם הצהיר שזו פעולתו (כמו ציירי הזרם האקספרסיוניסטי), וגם כאשר האמנים ,אכן עסקו בחקר העצמי, אך לא היו מודעים לכך ( למשל, רמברנדט, ואן גוך ועוד). בעיקר בתקופות בהם העיסוק בעצמי הפסיכולוגי לא היה מקובל וגם לא מוכר. כך או כך, התקיים כאן תהליך של חקירה עצמית, חיפוש אחר זהות, ניסיון ללמוד את הקול הפנימי ולתת לו ביטוי ומשמעות.
מכאן אפשר לתאר באופן ציורי שעבודת הצייר שנמצא במסע של ציור דיוקן עצמי, משולה למסע חווייתי לגילוי יבשות נסתרות של הנפש כאשר הציור הוא בעצם כלי לשרטט את מפת הנפש. או לחילופין רישום סיסמוגרפי של הנפש.
עניין מיוחד יש כאן במפגש של המצייר עם דמותו מול מראה. מפגש זה, על אף שהוא מהדהד לעניין הנרקיסיזם, יש לו משמעות וחשיבות רבה ביחס לדיאלוג עם העצמי, כפי שתיארתי במאמרי הקודמים). הסדנא אכן מאפשרת למצייר לראות את דמותו המשתקפת במראה, אך לא לשם האדרת העצמי, וגם לא מתוך אהבת יתר של העצמי, ואף לא מתוך משוקעות שיכורה בעצמי, אלא כיצירת מרחב אמפטי ומאפשר ללימוד העצמי ולקבלתו. דבר שהוא חלק מהתפתחות, ממודעות ומצמיחה בריאה.
זהו כאמור תהליך שיש לו כלים שמייחדים אותו, ואשר מאפשרים לסובייקט ליצור דיאלוג עם החלק, או החלקים האחרים שלו. סדנא זו תומכת ומתפתחת מתוך הגישה האומרת שאל לו לאדם לעבור חיים שלמים מבלי שיפנה מבטו פנימה אל תוך עצמו, כפי שאומר המשורר רילקה.
במפגש עם דמות העצמי בציור דיוקן, המראה היא האביזר הטכני שמאפשר לקיים מפגש זה, כמו שגם יש לה משמעויות פסיכולוגיות עמוקות, כשהיא מהדהדת לתיאוריה הלאקאניאנית שמציגה את 'שלב הראי', שלב התפתחות ראשוני, קריטי, ומכונן. חומרי הציור וכלי הציור הם המתווך הנוסף במפגש זה, שהוא על תקן שפה שמתפתחת שם ומסייעת לחלקים השונים של האני לנהל ביניהם דיאלוג.
הסיטואציה המיוחדת הזאת מול המראה, שבו סובייקט פוגש עצמו כאובייקט ומגיב באמצעות פעילות יצירתית, ופרשנות היא סיטואציה שיש לה גבולות ומרחב ייחודיים משלהם. גבולות ומרחב שיוצרים מעין 'מרחב מוגן', 'סביבה מאפשרת' מקום אחר שבו ניתנת לנפש הזדמנות לפעול בדרך חדשה, שונה, אחרת, ומתגמלת. כך הופכת האמנות להיות סוג של אמת פנימית. מחבקת כמו אם, מחזקת כמו אמונה, והופכת להיות קרקע שבה פעילות שמתוארת כציור דיוקן עצמי, מאפשרת לדיוקן של העצמי לצמוח ולהתפתח.
מה אם כן התוצר שמתקבל לאחר השתתפות בסדנא?
את התוצר שמתקבל מתוך ההשתתפות בסדנא אפשר להגדיר ולתאר בארבע רמות. ברמת התוצר מתקבל גוף גדול של עבודות, יצירות, ציורים. בכל מפגש המשתתף עוסק בפעולת הציור, שוקד על המשימות של אותו מפגש ומפיק תוצר. גוף זה של עבודות הוא גם פרי תהליך החקירה העצמית שהתקיים באותו זמן, והוא גם משמש באותו זמן סוג של תיעוד ורישום של מה התרחש והתקיים בתהליך.
ברמת הידע המשתתף רוכש כלים חדשים, מושגים מעולם האמנות והציור, כלים ויכולת ראייה והתבוננות חדשים ואחרים, טכניקות, מיומנויות. המשתתף מתבקש ללמוד וליישם שפה וכלים חדשים, כאשר אלה הופכים להיות הנכסים האישיים שלו שמשרתים אותו למטרות ביטוי אישי, מאפשרים לו לייצר תכנים ייחודים ואף מהווים פוטנציאל להמשך של קריאה פרשנית על מנת להבין את המסרים שהוא ייצר בעצמו.
ברמת הכישורים: המשתתף משכלל ומפתח כישורים חדשים של תהליכי חשיבה יצירתית. הוא לומד לפעול תוך שילוב בין מוח ימין ומוח שמאל. הוא רוכש מיומנויות חשיבה וביצוע חדשות.
ברמת הנפש: המשתתף עובר חוויה שמעניקה לו עצמי מודע ומועצם, דימוי עצמי חיובי, הכרות עם חלקים אחרים של אישיותו, יכולות וכוחות להתמודדות מסוג אחר, תהליכים של התפתחות עצמית, תחושה של מימוש והגשמה עצמית, הפקת חיים שיש להם ערך מוסף ומשמעות
הציורים שהופקו במהלך הסדנא הם סוג של "תגמול" ו"פרס" ו "הוכחה" לעשייה שהתקיימה שם. אלה גם מהווים בבואה נוספת לחיזוק הדימוי העצמי (בבחינת : "עשיתי" ; "יש לי" ; "אני יכול" ; "אני מצליח" ; "אני יודע" ; "אני שווה").
הציורים הם למעשה מאגר של הסיפור שלך, הם מאפשרים לך להכיר חלקים אחרים שלך, ואלה מאפשרים הרחבת האישיות, הגדלתה ומימושה המלא והבריא. "הפרדוכס המוזר הוא, שכאשר אני מקבל את עצמי כפי שאני, רק אז אני יכול להשתנות" ( קארל רוג'רס)
נורית-ארט:סטודיו ליצירה ומחקר . ד"ר נורית צדרבוים - יוצרת וחוקרת בינתחומית
www.nuritart.co.il
