הסכם חיים משותפים (הסכם ממון) בין בני זוג, אז על מה ולמה?
כאשר את או אתה מחליטים להקים חברה משותפת עם החבר או החברה הכי טובים שלכם, שהם לעיתים יכולים להיות אנשי עסקים ממולחים, בעלי עסקים או בעלי מקצועות שונים, היודעים להתנהל בעולם בצעדים מחושבים, האם יעלה על דעתכם שלא לסכם עמם את תנאי השותפות, או התנהלותה, את השמירה עליה וכד'? אלא שכאשר מדובר בזוגיות שלנו, מפחיד אותנו איזשהו "לחץ פולני" קדום, שמא יביא לנו הסכם כזה מזל רע, או שמא הוא פוגע במערכת הרגשות והוא ביטוי לחוסר אמון וכן הלאה וכן אלה. לא עולה על דעתנו לעשות צעד כלכלי כלשהו, מבלי להבטיח את התנהלותו התקינה, גם רכישת מוצר בסופרמרקט היא צעד כלכלי ואנחנו מקבלים עבורו קבלה, יש לנו מסמך בכתב. כיצד, אפוא, המפעל הכלכלי החשוב ביותר שלנו, המשפחה, מופקר כל כך? חשבתם פעם על כך שמשק הבית המשותף שלנו, הוא התאגיד העשיר ביותר בעולם? הרי כל אחד מאתנו, עשיר כעני, בסופו של יום מביא את כל רווחיו מעמל כפיו הישר הביתה, הכל עובר לתאגיד המשפחתי, אם במשותף ואם בנפרד. והתאגיד מופקר, פרוץ לכל עבר, הכיצד?
המציאות החדשה נולדה ממערכת יחסים שוויונית, מפריצת הדרך הגדולה ביותר של המאה העשרים והמאה הנוכחית, בה בני הזוג מדברים זה עם זו בגובה העיניים, מערכת יחסים של שוויון, בה כל אחד מהם תורם את חלקו. בהחלט לא איבדנו את האהבה, את הכמיהה והערגה הזוגית, את הרצון לבנות לעצמנו קן ולהתמסר לו באופן כולל וטוטאלי, עם ציפייה לבאות וללא פחד. אך דווקא המציאות העכשווית, בה הכל נתון בידי בית המשפט, והתדיינויות המשפטיות מסתיימות לא אחת, כשידו של עורך הדין הממולח יותר על העליונה. מאידך רוצים בני הזוג לדעת יותר האחד אודות ציפיותיו של השני, כדי להיווכח שהם ממסדים את הקשר שביניהם מן הסיבות הנכונות.
לעומת הנאיביות של הדורות הקודמים, בהם חשבו הבריות כי הגירושים הם אות קלון, ועל כן נמנעו מכך בכל דרך, אף במחיר של ויתור על ידי בני הזוג הנשואים על רצונותיהם- בדורנו גם הגישורים הם כבר לא מילה גסה, כי אם סימן לשליטתו של האדם בחייו, נון-קונפורמיזם, חוסר רצון להשלים עם המצב "כי כך צריך". הנאיביות פינתה מקום לרציונל, לחשיבה ולבחירה חופשית: ערכים שאין להם קיום ללא ביסוס על ידע של עובדות. הווה אומר, איננו מצפים עוד מבני זוגנו להיות "החצי השני שלנו", ואנו מניחים מראש שבן הזוג שונה מאתנו, לפחות בחלק מתפיסת עולמו ומשאיפותיו ורצונותיו למימוש עצמי, כפרט וכחלק מהקשר הזוגי.
המציאות החדשה היא גם מציאות ששמה במרכז את האדם כאינדיבידואל. על פי תפיסה זו, אנו מבינים שכל אחד מאתנו הוא אדם שונה, עם מערכת שלמה של דרישות, רצונות וציפיות- וכל זוגיות גם היא שונה. וכך, כל זוג הרוצה שייושמו העקרונות אותם הוא התווה לזוגיותו, יוצר לעצמו מסמך מנחה, שבו הוא מפרט את כוונותיו ורצונותיו שלו, ואז הוא לא צריך שזוגיותו תהיה נתונה לכללי ברירת מחדל, המופיעים בחוק יחסי ממון בין בני זוג. ואגב, החוק עצמו מציין כי הוא חל מקום שבני הזוג לא עשו הסכם ממון. על כן, בני זוג שדואגים להכין הסכם שישקף את זוגיותם, ממשים בכך את האינדיבידואל ואת הייחוד, הטמונים בכל אחד מהם ובזוגיותם: בני זוג אלה לוקחים אחריות אישית על הגדרת יחסיהם ההדדיים, ואינם משאירים זאת בידי הגורל או בידי החוק העיוור.
פרטים נוספים באתר האינטרנט של ארגון משפחה חדשה
