בדרך בואך בכביש 443 אתה נתקל במחסום אחד בדרך הלוך במחסום שני בדרך חזור.המחסום כמו שכולנו יודעים , הוקם על מנת לקדם את בטחון התושבים מפני פיגועים רצחניים אולם האם המחסום משרת את מטרתו - מפעם לפעם אנחנו קוראים בעיתון שנילכד מחבל חמוש בסכין או נתפס אוטו עם שבע שבחי"ם בבגז'. אבל מי שעובר במחסומים הללו לפני ה-שערים החשמליים, לא תמיד מבין איך זה יתכן , ואין הכוונה כאן להשמיץ את חיילינו האמיצים שעושים כמיטב יכולתם הענין הוא השיטה. אתה עומד במחסום ורואה את ה"בידוק " שנעשה שם זה נראה יותר כמו מפגש אקראי בין רוכב להולך רגל מין חיוך מנומס ותו לא ובאמת מה הפלא? מספר העמדות במחסום לחלוטין לא תואמות את מספר המכוניות על הכביש גם אם יש ארבע עמדות של מחסום או של שער חשמלי שתיים מהם בכלל סגורות בדרך כלל. האנשים כמו ישראלים טובים (ואולי זאת הבחינה לבדוק אם אתה ישראלי?) מעוצבנים , עיפים, ובעיקר חסרת סבלנות והאוירה משפיעה על הבידוק באופן ישיר. המצב חמור יותר המצב בכניסה לערים הנמצאות מעבר לקו הירוק או לידו (וכן ליד הכפרים הערביים) הללו מסתכמים על הבידוק הבטחוני שנעשה במחסום ומסתפקים בשער אוטומטי מאויש בשומר מנומנם שבמקרה הטוב פוקח חצי עין ובמקרה הגרוע משוחח עם שוהים בלתי חוקיים שמחכים לטרמפ בקרבת מקום. אז נכון שיש שער אוטומטי אבל הבעיה היא שהשער יותר מדי אוטומטי והוא נפתח כלאחר יד הרבה לפני שהשומר המנומנם רואה מי מתכון לעבור בו. יצוין לשבח דוקא הישוב חשמונאים , שם השמירה היא שמירת המחסום הוא מחסום והשער האוטומטי כלל וכלל אלא מאויש בשומר ערני להפליא שלא נרתע מקוצר רוחם של הנהגים המחכים לפתיחת השער.
ולבסוף- תמיד כשאני עוברת במחסום בואכה מודיעין על יד חרבתא אני מדמיינת בראשי כמה קל היה לי להבריח נשק או אפילו מחבלון קטן.וכשאני מגיעה לישוב בו אני גרה לא קשה לי לדמיין איך מישהו אחר באותן נסיבות היה רוצח את השומר שקורא לו מאיזה עיתון בנחת ולוגם קפה רותח תוך כדאי קריאה, משתלט על כמה שיותר אנשים ולמעשה מבצע פיגוע רצחני.
והמסקנה שאני מגיעה אליה היא : שלא השערים החשמליים ולא השערים האוטומטיים ולא המחסומים הם ששומרים עלינו אלא שומר עמו ישראל הוא זה שיוצר את המחסומים ביננו לבין המוות כמו שכבר אמר דוד המלך עליו השלום: " אם ה' לא ישמור עיר – שוא שקד שומר".
